@עדיגי:
1. אשמח לקרוא.
2. לרגע לא טענתי שהכרות עם דנטה היא תנאי מספיק כדי להיות בן-תרבות או אנטי-ממסדי או ווטנוט, וגם לא את הטענה ההפוכה.
3. אה, בקומדיה האלהית מוצג נמרוד כענק שנגזר עליו ללהג, מבלי שאחרים יבינו אותו ומבלי שיובן על ידי אחרים. אם תרצי ציטוט, אתן כזה כשאגיע הביתה.

אגב, יש גם לי תשובה עניינית לפוסט שלך, אבל נראה לי שאשמור אותה לפוסט משלי כי היא פשוט ארוכה מדי.

נמרוד: לא, מעולם לא קראתי דנטה. יצירות מחורזות עושות לי כאב ראש. אני גם לא חושבת שאי ידיעת דנטה אומרת משהו על מיינסטרים. אם כי אשמח לדעת מהו הרפרנס, סתם לשם ההשכלה הכללית.

‫זה הכי, אחי‬ הפוסט האחרון בבלוג של עדיגי

מסכים שהמיין סטרים מוחק ומתנגד לכל השוליים והשונה. חבל שכך.
אני חושב שזה לא דבר שמיוחד דווקא למדינה שלנו. נראה לי שיש את זה בכל מיני חברות שונות.

רק שאלה לי אליך. האם אתה מותח ביקורת כשדברים כאלו קורים גם לשוליים הימניים?
לדוגמא: ישנם שני תחנות רדיו שלא אושרו ונרדפו עקב הקיצוניות בדעותיהם: קול השלום (השמאלני) וערוץ שבע (הימני). לשניהם המציאו כל מיני תירוצים ולא נתנו אישור חוקי לשדר. האם תמתח ביקורת על שני המקרים באותה המידה?
כי לי זה לא נראה שאתה מתלונן על סתימת פיות של הימין כמו שאתה מתלונן על סתימת פיות של השמאל. זה נראה יותר שאתה מנצל טענות אלו (שהם נכונות) רק כדי להפיץ את טענות השמאל ולא כי סתימת פיות באמת בעייתית כשלעצמה.

7- הדרך אל האושר הפוסט האחרון בבלוג של גלעד ישראלי

נמרוד, נראה לי שהנקודה טיפה התפספסה. אנסה גישה אחרת – מה צריך אדם לעשות כדי להיחשב על ידיך לצרכן של "תרבות אלטרנטיבית"?

אני קראתי דנטה, אבל אני סנילי, אז אולי זה מסביר למה גם אני לא זיהיתי.

נמרוד, לגבי התגובה שלך לכתם – אני מעדיף את הגוש הישראלי על פני התורים המופרכים שאני רואה כאן. אנשים שעומדים חצי שעה בתור לאוטובוס שעדיין לא הגיע לתחנה. לעמוד. בתור. חצי שעה. לאוטובוס שעוד לא הגיע לשם. ותמיד הראשון עומד עם הפנים לכביש ומבט מזוגג, כאילו הוא מדמיין שהאוטובוס כבר שם, והוא רק מחכה שיפתחו את הדלתות. מחרפן אותי. בחיים אני לא אתרגל לזה – בגלל זה תמיד אני שוכח לעמוד בתור וצריך לחכות לאוטובוס הבא.

‫חוק הדמוקרטיה של דובי‬ הפוסט האחרון בבלוג של דובי

@גדי אלכסנדרוביץ’: אני מסתובב לאחרונה לא מעט בחוגים אלטרנטיביים שאינם *שלי*, ותמיד אותם פרצופים עולים. תמיד.
@הכתם: תור? כאן? חברה טובה שהגיעה לכאן מארץ אירופאית קרירה אמרה לי פעם שישראלים לא עומדים בתור, הם עומדים בגוש.
@עדיגי: לא, זה אומר שיש לי עוד סיבה להצטער. כמו שאמרתי, רוב הקוראים, אני מניח, לא יזהו אותו; כבר לא קוראים כאן דנטה.

לא זיהיתי את הרפרנס. זה אומר שנכשלתי במבחן ושנידונתי לשמוע חלחלצ עד סוף ימי חיי?

‫זה הכי, אחי‬ הפוסט האחרון בבלוג של עדיגי

יש את הבדיחה על הרוסי שעמד ברחוב והסתכל לרגע על השמים, כשמיד החלו לעמוד אחריו אנשים ונוצר תור. התור היה כל-כך ארוך שמי שעבר באיזור מיד הלך לסוף התור וחיכה. לא ידע למה, אבל חיכה. וככה התור התארך והתארך והצטרפו יותר ויותר אנשים וכבר התחילו שמועות על הנפלאות שמחכות בסוף התור. נער צעיר החליט לצאת למסע לתחילת התור ופגש את האיש שעומד ראשון. "למה אתה מחכה?" שאל הנער. "לא יודע, נעצרתי לרגע ופתאום נהיה תור" ענה האיש. "אז למה לא המשכת?" שאל הנער.
"נראה לך? סוף סוף אני הראשון בתור!"

הגישה הישראלית היא בדיוק הפוכה – למהר ולעקוף את מי שלפניך, גם אם הוא עומד עד שפת צוק.

"החוגים החברתיים של האלטרנטיבה התרבותית נעים במעגלים משיקים. את החבר'ה שאני רואה היום בציפורלה ראיתי בעבר בהופעות של הבילויים, במופע האימים של רוקי, בערבי במה חדשה, באיקון."

לא שאני מבין משהו בתרבות אלטרנטיבית ממרומי המיינסטרים מגדל השני שלי, אבל – אתה בטוח שלא התכוונת לכתוב "החוגים החברתיים של האלטרנטיבה התרבותית *שלי* נעים במעגלים משיקים"? אולי יש מכנה משותף לציפורלה-בילויים-רוקי-במה חדשה, שאינו ה"אלטרנטיביות" שלהם?