אני גם כתבתי על הפרשה בבלוג שלי (הבלוג שאף אחד לא קורא ובצדק) בקפה דה מרקר.
צריך להזכיר פה ובכלל את עמותת 'חוננו' שתומכת בשחר בוטביקה וחבריו ובכל שאר "הנשמות הטובות" האלה.

@מאיה: כמובן. הטיעונים תמיד נגמרים. במקרה שלך הם לט התחילו. ותמיד יש איזה אד הומינם אווילי במקומם, ואז הימלטות חפוזה. לבל תיאלצו לחשוב.

וואו, אתה באמת חי בסרט של "הבלוגר חד המחשבה המשחיז מילים במקלדת שלו" LOL
צא מהסרט פולניה רעה.
צ'או.

@מאיה: בואי נעשה ככה שלא תשתמשי בשם שלי בתור השם שלך, כי זה יוצר בלבול, אוקיי?
"אחחחחח…. אתה מזכיר לי למה אני ממעטת להגיב בבלוגים, כי פשוט מתיש לנהל דיון בכתב. " – רק למי שמתקשה להתנסח בכתב.
"מה שנסגר הוא שיש לך בעיות בהבנת הנקרא, נמ-רוד." – כן, איכשהו נראה לי שלא זה המצב. אגב, אין מקף באמצע השם שלי. אם לא נאה לך לכתוב אותו כפי שהוא, את לא באמת חייבת לכתוב כאן. עוד לא שמעתי על איסור דתי שמאפשר הלבנת פנים.
"זכותך לחשוב מה שאתה רוצה, זכותך לעמוד בשביל מי שאתה רוצה, אבל זו לא השאלה בכלל. אבל אם אתה מצהיר על כל זה בפוסט בבלוג = זירה ציבורית, צפה גם לביקורת. ותפסיק לענות כמו פולניה." – אין לי שום בעיה עם ביקורת, והאד הומינם הפסאודו ציניקני שלך מעיד בעיקר עלייך. מעניין שברגע שנתבעת לתת דין וחשבון על הביקורת הזו, ברחת לשם. זה בסדר, לא ציפיתי ליותר מזה. יש לי בעיה עם זה שאת מצד אחד מבקרת את מה ש"משתמע" בעינייך ולא כתבתי, ומנגד מבקרת אותי על שלא כתבתי במקור דברים אחרים. מסתבר, שהשתמעות היא רק מה שמתאים לך.
"אסביר לך לאט: מה שבחרת לכתוב (כולל מה ש"נזכרת" להוסיף בתשובתך הראשונה אליי, ושלא הופיע בפוסט המקורי) ומה שבחרת לא לכתוב בכלל – בעייתי, בעיני בכל מקרה. קרי עמדתך בעייתית, בעיני" – מנומק כמו מזג האוויר.
"ולמה היא בעייתית?
כי אתה יורק לבאר ממנה אתה שותה. כשאני משתמשת ב"בני עמך" אני מתכוונת אך ורק למי שחי בתחומי מדינתנו ומוגדר כיהודי" – סליחה? החיים כאן מחייבים אותי לדיעה מסוימת, ואם אני אוחז באחרת אז אני כופר בעיקר? זו הדמוקרטיה הגדולה שלך? ואגב, מוגדר כיהודי ע"י מי? הרבנות? חוק השבות?
"מי שמתהדר בנוצות של חמלה וראיית האחר – כמוך – לא עושה רושם אמיתי של אדם עם חמלה. מי שבאמת חש חמלה אנושית, וחשוב לו מה קורה בסביבתו הרחבה יותר מזו המיידית – חש חמלה לאדם באשר הוא אדם, ובוודאי לאלה שחיים בסביבתו המיידית. הסביבה בה הוא חי, ממנה הוא מקבל שירותים וזכויות, שבה למשפחתו יש שורשים וכל מני בלה בלה כאלה. הבנת את הפונאטה." – כן. הפואנטה היא שאני כביכול צריך לחוש חמלה כלפי המדכאים והרוצחים באותה המידה שאני חש חמלה כלפי המדוכאים והנרצחים. מי שמרחם על אכזרים וגו'. לא רוצה לחיות בחברה שמאפשרת מעשים כמו אלה המתוארים בפוסט. רוצה חברה טובה יותר. וזה הופך אותי לפטריוט עשרות מונים ממך, שמוכנה לראות את החברה שהיא חיה בה מתדרדרת לחייתיות רצחנית בשמה של איזו סולידריות לא קיימת.
"שורה תחתונה – העמדה שלך מריחה לא טוב. איזון לא יגיע כי יהיו כאלה שיראו את האחר (בניגוד למיינסטרים שלא רואה אותו, כמו שאור ברקת כתב פה) אבל לא יראו את בני ביתם שלהם. הוא יגיע כשאנשים כמוך, וגם המיינסטרים, יראה הן את האחר והן את עצמו, מתוך חמלה וגם בביקורת, כלפי האחר וכלפי עצמנו." – את מייצרת סימטריה איפה שהיא לא קיימת, וזה מעשה נבלה אמיתי.
"אני עדיין לא מבטלת את המינוי לפוסט הזה, כי אנו הרי משוחחים ואם תרצה להגיב זה יהיה ילדותי "לסתום" את פיך בזה שפשוט לא אדע האם הגבת, ולהתעלם מכל העניין.
בבקשה, אל תגרום לי להרגיש שחבל שלא ביטלתי, כי תגובתך האחרונה בהחלט מקרבת אותי לשם. אני מניחה שאתה מוצא עניין בדיונים, אחרת לא הייתי פותח בלוג ומאפשר תגובות (או שאתה מאלה שרוצים רק לקרוא את מי שמסכים איתך?)." – ממש מזיז לי אם תבטלי את המינוי לכאן או לא. את גורמת לזה שאני נותן לך במה שאני משלם עליה לתקוף אותי באד הומינם פאתטי ולהביע חצאי עמדות לא מנומקות להיראות כאילו את עושה לי טובה. פפט.

אחחחחח…. אתה מזכיר לי למה אני ממעטת להגיב בבלוגים, כי פשוט מתיש לנהל דיון בכתב. כ"כ נמרח. אני מהדינוזאורים שמעדיפים דיון בלי שום אינטרפייס, אלא רק פנים אל פנים, וסיכום ענייני שלא מגיע אחרי מי יודע כמה תגובות, שורות, מילים שמעייפות את העיניים ואת המוח.

אבל אתה מאתגר כאן את כבודי, ובמזה"ת כבוד זה הרי עניין של חיים ומוות
:-)

"תחליטי. או שמה שאני אומר הוא מה שאני אומר, או שלא. את לא יכולה לשחק עם זה – פעם שאין שם דבר משתמע ורק מה שכתבתי, ופעם שלא – איך שבא לך. לתקוף אותי על דברים שאת הבנת בלי שאני אמרתי זה אולי נוח, אבל אני לא באמת מרגיש צד בויכוח הזה: כשתסיימי להתווכח עם עצמך, תגידי לי מה נסגר."
מה שנסגר הוא שיש לך בעיות בהבנת הנקרא, נמ-רוד.

זכותך לחשוב מה שאתה רוצה, זכותך לעמוד בשביל מי שאתה רוצה, אבל זו לא השאלה בכלל. אבל אם אתה מצהיר על כל זה בפוסט בבלוג = זירה ציבורית, צפה גם לביקורת. ותפסיק לענות כמו פולניה.
(אחחח, איזה כיף לענות לך בטון שלך, התאפקתי עד עכשיו אבל למעשה, אין בשביל מה, כי אתה כזו פולניה עד שנידונתי לכישלון מראש.)

אסביר לך לאט: מה שבחרת לכתוב (כולל מה ש"נזכרת" להוסיף בתשובתך הראשונה אליי, ושלא הופיע בפוסט המקורי) ומה שבחרת לא לכתוב בכלל – בעייתי, בעיני בכל מקרה. קרי עמדתך בעייתית, בעיני.
ולמה היא בעייתית?
כי אתה יורק לבאר ממנה אתה שותה. כשאני משתמשת ב"בני עמך" אני מתכוונת אך ורק למי שחי בתחומי מדינתנו ומוגדר כיהודי. לא לרייבה בן 80 מברוקלין.
מי שמתהדר בנוצות של חמלה וראיית האחר – כמוך – לא עושה רושם אמיתי של אדם עם חמלה. מי שבאמת חש חמלה אנושית, וחשוב לו מה קורה בסביבתו הרחבה יותר מזו המיידית – חש חמלה לאדם באשר הוא אדם, ובוודאי לאלה שחיים בסביבתו המיידית. הסביבה בה הוא חי, ממנה הוא מקבל שירותים וזכויות, שבה למשפחתו יש שורשים וכל מני בלה בלה כאלה. הבנת את הפונאטה.
שורה תחתונה – העמדה שלך מריחה לא טוב. איזון לא יגיע כי יהיו כאלה שיראו את האחר (בניגוד למיינסטרים שלא רואה אותו, כמו שאור ברקת כתב פה) אבל לא יראו את בני ביתם שלהם. הוא יגיע כשאנשים כמוך, וגם המיינסטרים, יראה הן את האחר והן את עצמו, מתוך חמלה וגם בביקורת, כלפי האחר וכלפי עצמנו.
—————————–

אני עדיין לא מבטלת את המינוי לפוסט הזה, כי אנו הרי משוחחים ואם תרצה להגיב זה יהיה ילדותי "לסתום" את פיך בזה שפשוט לא אדע האם הגבת, ולהתעלם מכל העניין.
בבקשה, אל תגרום לי להרגיש שחבל שלא ביטלתי, כי תגובתך האחרונה בהחלט מקרבת אותי לשם. אני מניחה שאתה מוצא עניין בדיונים, אחרת לא הייתי פותח בלוג ומאפשר תגובות (או שאתה מאלה שרוצים רק לקרוא את מי שמסכים איתך?).

אררג. נמחקה לי תגובה ארוכה. מי מנהל את הבלוג הזה?
"תשובתך מתממת, מכיוון שלא טרחת לציין שום דבר לגבי ימי זיכרון קודמים שלך, ולמעשה יש דברים שלא אמרת, שהם אולי יותר משמעותיים ממה שכן אמרת" – תחליטי. או שמה שאני אומר הוא מה שאני אומר, או שלא. את לא יכולה לשחק עם זה – פעם שאין שם דבר משתמע ורק מה שכתבתי, ופעם שלא – איך שבא לך. לתקוף אותי על דברים שאת הבנת בלי שאני אמרתי זה אולי נוח, אבל אני לא באמת מרגיש צד בויכוח הזה: כשתסיימי להתווכח עם עצמך, תגידי לי מה נסגר.
"לא כולם אטומים בצד היהודי, ולא כולם שונאי זרים (בדיוק כפי שבצד השני לא כולם קורבנות שבסה"כ רוצים לחיות ולעבוד בשקט, אך גם לא כולם רוצים ברעתנו ו"לזרוק אותנו לים"). הסטריאוטיפים הנפוצים בדיון בסכסוך הם מוגבלים, ואתה בחרת לפנות אליהם, במשתמע.." – קדחת. המיינסטרים הישראלי מובהק וברור. העובדה שיש שוליים כמוני לא הופכת את המיינסטרים למובהק פחות, אולי להיפך.
"לגבי זה שבחרת להתמקד בזכרם של שני בעסם ועמראן . למה זה משנה?
ובכן, לא טענתי שזה לא בסדר" – יו, תודה. את לא יודעת כמה שינה הפסדתי על זה.
"השאלה היא למה להתמקד רק בהם, ולא גם בהם, כמו גם במי שיום זה נועד לקדש את זכרו" – כי רציתי להקדיש להם את מלוא תשומת הלב. זכותי?
"בכל מקרה, איך אתה מבין את "בני עמך"?" – סביר שיש בינינו מחלוקות מהותיות בנושא: אני, למשל, לא חושב שאפיקורס אמריקאי הרואה עצמו בן לאומה האמריקאית ואין לו כל קשר לישראל, אולם אימו יהודיה, הוא בן עמי; מנגד, נוצרי גמור שקשר את גורלו ככל המונינו הוא בעיניי בן עמי בהחלט. אבל מעבר לזה, אני לא חושב שהשאלה הזו משנה במשהו או נותנת אצלי זכויות יתר למי שהוא בן לעם שלי: אילו ראיתי שני אנשים טובעים ויכולתי להציל רק אחד, העובדה שאחד מהם הוא בן לעם שלי והשני איננו לא הייתה משפיעה על החלטתי את מי להציל.

את באמת לא רואה הבדל בין הצבעה על אווירה ציבורית מסוימת לבין אמירה שכל הישראלים רוצחים? וכן, האווירה בישראל מאפשרת לשפוט רוצחי פלסטינים ל8וחצי שנים וחבר כנסת יגיד בלי בושה שהוא מתבייש גם בזה.

לגבי להתמקד רק בהם ולא גם בהם. דעתי האישית: יש מספיק המתמקדים "בנו" שמירה על האיזון הקדוש כאן רק מזיקה. מה גם שאין איזון כזה.

נמרוד – תשובתך מתממת, מכיוון שלא טרחת לציין שום דבר לגבי ימי זיכרון קודמים שלך, ולמעשה יש דברים שלא אמרת, שהם אולי יותר משמעותיים ממה שכן אמרת. אמנם לא אמרת שכולם בצד היהודי /ימני רוצחים, אבל גם לא סייגת את דבריך. עמדתך מאד ברורה, מהמקרה שהבאת וממה שאתה אומר לקראת הסוף, למשל:
"השופטת ציינה שלרוצח נסיבות מקלות: הוא התייצב לדיוני בית המשפט. האמת היא שלרוצח נסיבות מקלות: הוא יהודי שהרג פלשתיני. הם, כידוע, האוייב. [...] עם ישראל זוכר רק את בניו ובנותיו שלו. עבורכם, יש להם שנה שלמה של שכחה."
לא כולם אטומים בצד היהודי, ולא כולם שונאי זרים (בדיוק כפי שבצד השני לא כולם קורבנות שבסה"כ רוצים לחיות ולעבוד בשקט, אך גם לא כולם רוצים ברעתנו ו"לזרוק אותנו לים"). הסטריאוטיפים הנפוצים בדיון בסכסוך הם מוגבלים, ואתה בחרת לפנות אליהם, במשתמע..

לגבי זה שבחרת להתמקד בזכרם של שני בעסם ועמראן . למה זה משנה?
ובכן, לא טענתי שזה לא בסדר. השאלה היא למה להתמקד רק בהם, ולא גם בהם, כמו גם במי שיום זה נועד לקדש את זכרו (ושים לב, אני מדגישה ב-מי ולא ב-מה: לא במלחמה, אלא באובדן של אנשים רבים מאד, שכל אחד מהם אדם בפני עצמו).

בכל מקרה, איך אתה מבין את "בני עמך"?

בעע. התאמה לסלולרי זה lost cause.

@BoR|S: גם אצלי בגירסה 4, אם משתמשים בתצוגה הרגילה (ולא בהתאמת הדף לרוחב המסך כמו בגירסאות הקודמות). זה גם לא משנה אם נותנים לאופרה לדאוג ששורות הטקסט תישברנה לפי רוחב המסך או לא (זו הגדרה שונה מהגדרת התצוגה הנ"ל! היא קיימת רק דרך הדף הפנימי .(‏opera:config‎ ‏‏‎