עוד דיון על פוסטינור
ממש נהניתי מהדיון שהתפתח פה סביב נושא הפוסטינור, אז החלטתי להמשיך אותו:
הדיון בפוסט(ינור) הקודם גלש קצת מהפסים המקוריים שלו. הפוסט ההוא עסק בגבולות של הלגיטימי בשיווק, אני הרגשתי שפוסטינור חצו אותם פעמיים: באופן השיווק שלהם, שהציג את גלולת-יום-הדין שלהם כאמצעי מניעה סטנדרטי וביחס המבזה שלהם לנשים. על כך הייתה הסכמה. אחר כך התגלע ויכוח שונה לגמרי, והיו בו שני רבדים: האחד, הדיון על האם לתת לרוקח אפשרות להחליט אם למכור או לא למכור פוסטינור; השני, האם פוסטינור צריכה להיות תרופה במרשם. בעיניי הנושאים לא לגמרי לא קשורים – אם התרופה ניתנת במרשם, צריך לוודא שרופאים ירשמו אותה – ולכן בפוסט הזה אני מתכוון להתייחס לשניהם, בתקווה שהדיון ימשיך גם כאן. נתחיל?
מבחינה חוקית
הועדה לרגולציה של תרופות ללא מרשם (זהירות, RTF) הגדירה בנובמבר 2001 את הקריטריונים הבאים להפיכת תרופה לתרופה שלא דורשת מרשם:
1. לא יכללו ברשימת התרופות ללא מרשם: תרופות מורכבות לשימוש, תכשירים שניתן להתמכר אליהם, תכשירים שניתן לעשות בהם שימוש למטרות לא חוקיות, תכשירים רדיואקטיביים, תכשירים ששימוש לא נכון בהם עשוי לגרום נזק לצרכן או לציבור.
2.תרופות ללא מרשם יהיו תרופות הקיימות זמן רב בשוק וידועות כבטוחות.
3. התרופה מותווית לבעיות קליניות שכיחות וקלה לאיבחון עצמי.
יש הרבה מה לומר על ההגדרות האלה, אבל תקצר היריעה. אין ספק שפוסטינור עומדת היטב בשני הקריטריונים השניים. נורא קל לאבחן לבד יחסי מין לא מוגנים, והתרופה אכן קיימת בשוק זמן רב. אבל נדמה לי שבטוח לומר שבקריטריון הראשון, ובעיקר במשפט האחרון שבו, "תכשירים ששימוש לא נכון בהם עשוי לגרום נזק לצרכן או לציבור". האתר של התרופה, אליו נאלצתי לחזור שוב לצורך כתיבת רשומה זו, מותווים כמה עניינים שעשויים לגרום נזק בשימוש לא נכון: נטילת התרופה בזמן הריון, נטילת התרופה פעמיים באותו מחזור (מה שעלול לשבש את המחזור), נטילת התרופה בהנקה (מה שעלול לגרום למעבר של חלק מהתרופה לתינוק), רגישות אצל חלק מהנשים שעלולה להתבטא בדימום כבד וממושך.
נראה לי שבטוח לקבוע שפוסטינור נמצאת בתחום אפור כלשהו מהבחינה הזו. כפי שרמזה הבלונדינית הסודית, ייתכן ולא רק שיקולים ענייניים הביאו להפיכתה של הגלולה לתרופה ללא מרשם.
אבל זה פחות מעניין, לפחות אותי. יש עניינים חשובים בהרבה שהופכים את ה"תרופה" הזו לכזו שצריכה להמכר רק במרשם.
היתרון על הגלולה
גלולות למניעת הריון ניתנות רק אחרי בדיקה והתאמה אצל רופא נשים, לפחות ככל הידוע לי. פוסטינור ניתנת למכירה מאחורי דלפק בית המרקחת. עד כאן הדברים נתונים. עכשיו, אם אני מקבל* את הטענה שהעלה כאן המגיב אלעד וו, כי "המציאות ידועה, והיא שחוץ מיחידות סגולה, בנות 16 שעשו טעות לא הולכות לרופא", הרי שאני חייב לקבל על עצמי שעבור אותן בנות 16, פוסטינור הוא "אמצעי מניעה" קורץ יותר מגלולות – שהרי עבור האחד, הן צריכות ללכת לרופא (ופעמים רבות גם לבדיקות תקופתיות) ועבור השני לא. בהינתן שלא ניתן להוציא את הגלולות למניעת הריון מידי הרופאים (וגם לא צריך), ובהינתן שמדובר בנערה ששיקול הדעת שלה לקוי עד כדי כך, שבמצב של "אופס", כפי שטוען אלעד, היא תעדיף הריון על פני מפגש עם הרופא, איזו סיבה יש לי לחשוב שהנערה תשעה לאזהרות מסביבה שלא להפוך את הגלולה להרגל? נכון, המחיר (כמעט מאה שקלים לגלולת פוסטינור) יכול לעשות את ההבדל, אבל מחיר אינו רגולציה מהסיבה הפשוטה שאיננו יודעים עד כמה ידה של הנערה משגת. לא נדיר, גם אם לא משמח, למצוא נערות בישראל שדמי הכיס החודשיים שלהן מספיקים להן בשקט לארבע-חמש גלולות.
אז מה, ישאל השואל, אתה לא רוצה להשאיר להן ברירה כלל? התשובה היא שיש להן ברירה. חבילה של שנים עשר קונדומים תשאיר את הנערה עם עודף מחמישים ש"ח, עם הבונוס של כיסוי מפני מחלות מין. למעשה, לפחות עבור חלק מהנערות הללו – אלה המודעות לקיומן של אמצעי מניעה ולחשיבותם, אולם פוחדות או מתביישות לגשת לרופא – הוצאתה של גלולת-היום-שאחרי מבתי המרקחת חזרה אל הרופאים תהפוך את הקונדום לברירת מחדל מוצלחת.
גם הדיכוטומיה שאלעד מציע, או פוסטינור או תינוק, היא קצת בעייתית. קיימים היום אמצעים רבים להפסקת הריון בבתי החולים, ובשלבים הראשוניים של ההריון אין חובה לבצע גרידה. ולבסוף, אני בספק עד כמה באמת ניתן למצוא נערות רבות ששיקול דעתן גרוע כל כך, שהן מעדיפות הריון ולידה על מגע קצר עם רופא. ניתן למצוא אותן בין דפי העיתון, אבל שם ניתן למצוא את כל הסטיות הקלות מהנורמה; ומכל מקום, ניתן למצוא אותן בעיתון גם כאשר הפוסטינור מותרת למכירה ללא מרשם.
בקרה
דבר נוסף שמרשם רופא מאפשר לנו הוא בקרה מלאה על השימוש בתרופה. ביקורים אצל הרופא נרשמים במחשב, בעוד שבבית המרקחת אדם נותר אנונימי, כבכל חנות. הבקרה הזו חשובה. אישה צעירה יכולה להגיע לבקש גלולה להפסקת הריון פעמיים בחודשיים, נניח, מכמה סיבות. הקלה שבהן היא שהיא והחבר שלה צריכים הדרכה על שימוש נכון בקונדום, הדרכה שאין כמעט רופא משפחה שלא יישמח לתת. אבל מאחורי סיפור כזה יכולים להסתתר דברים נוספים, מבלבול ומצוקה של גיל ההתבגרות ועד, חלילה, פרשיות אונס ארוכות. לא הכול ניתן לחשוף, אבל עוד אמצעי בקרה אף פעם לא מזיק.
יתרון נוסף של המרשם הוא בנטרול שיטת השיווק המרגיזה של פוסטינור. אם אישה תצטרך לגשת לרופא עבור הגלולה, מהר מאוד היא תגלה שהמשפט "לגברים יש קונדום, לך יש פוסטינור" הוא לא נכון, בלשון המעטה.
סיכום הנושא הזה
הכול שיקולי תועלת. לצערי, אין דרך להבטיח שמאה אחוז מהנשים שמקיימות יחסי מין ולא רוצות להכנס להריון אכן לא ייכנסו להריון. בקרה רפואית יכולה לעזור בצמצום נזקים גופניים שהגלולה גורמת, בהסברה מינית, באיתור השפעות חיצוניות לא רצויות ובהפיכתה של הגלולה הזו, המשווקת כאמצעי מניעה לגיטימי, למה שהיא בדיוק – נשק יום הדין, קו הגנה אחרון. לעומת האחוזון הקטן של נערות שתחלטנה שהן מעדיפות תינוק על רופא, היתרונות הם אדירים.
לא מוכר פוסטינור
תהייה שמעלה אלעד, והעלמה עפרונית אחריו, היא התהייה הבאה: "בארה"ב מרשים לרוקחים לסרב למכור גלולות-של-היום-שאחרי (לא רק פוסטינור) מסיבות של מצפון. יענו, כאילו שזו הפלה".
אז קודם כל, הבלונדינית הסודית כבר תיקנה שרוקחים בישראל לא רושמים כלום. רופאים רושמים. התשובה שלי לתהייה של אלעד מתרכזת בעיקר בזכותו הבסיסית של אדם לא למכור בחנותו את מה שהוא לא רוצה למכור, מכל שיקול שהוא. כדי לטעון את זה, אני צריך קודם כל לקבוע שקיים הבדל מהותי בין מקצוע הרוקח ומקצוע הרופא. הרופא מחויב להביא לידיעת הפציינטים שלו כל מה שהוא יכול. יש לזה כמה סיבות: ראשית, כי הלקוחות מגיעים אליו מפני שהוא בעל ידע; שנית, מפני שהוא עוסק בחיי אדם ואין לו את הסמכות לקבוע מה נכון או לא נכון לאדם לעשות בחייו שלו. מניעת מידע היא, כמובן, קביעה כזו. כמו כן, הסיבה היחידה שיכולה להיות לרופא לא לתת מרשם מסוים היא מקצועית – אם הרופא חושש לנזק שהתרופה תגרום – ולא אישית או אמונית, וזה מתחייב משני הטעמים הקודמים. נראה לי נכון לקבוע שמוסרית, אין לרופא את הזכות שלא לרשום גלולת היום שאחרי, להוציא מצבים בהם שיקול דעתו המקצועי מונע זאת ממנו.
רוקח, לעומת זאת, הוא בבסיסו של עניין רוכל. יש לו חנות והוא מוכר בה תרופות. כשם שזכותי להחליט שבחנות שלי אני לא מוכר סיגריות/אלכוהול/ביסלי, מכל סיבה שהיא – בין אם מפני שהביקוש באזור שלי לא גבוה מספיק כדי להפוך את זה לרווחי עבורי ובין אם מפני שאני מתנגד לביסלי התנגדות מוסרית – זכותו של הרוקח שלא למכור תרופה מסוימת. אם המדינה כופה על הרוקח להחזיק את התרופה הזו, היא פותחת פתח לניצול ציני ולא הוגן של הרוקחים על ידי המשווקים של התרופה הזו (שאני חושב שקיימת הסכמה שהם אנשים ציניים במיוחד) על ידי העלאת עלויות הרכישה, למשל. הזכות של בעל החנות לא למכור משהו, בכל מצב אחר, גדולה מהזכות שלי לקנות את הפריט הזה.
בתגובה שואלת העלמה עפרונית שאלה נכונה: "זו לא בעיה שמחצית מהרוקחים בירושלים יחליטו שהם לא נותנים מרשם לגלולה שאחרי, זו כן בעיה אם את גרה באיזה יישוב פריפריאלי בצפון והרוקח היחיד שם מסרב לרשום אותה. ועכשיו בגיל 16 לכי חפשי איך להגיע לעיר הסמוכה במהירות האפשרית ובלי שההורים יגלו". התשובה לזה היא פשוטה – המדינה צריכה לדאוג שבבתי החולים, במרפאות קופות החולים וכיו"ב מקומות שבהם ההשפעה שלה לגיטימית הגלולה תהיה זמינה. יש קופת חולים בעיר? יש מאיפה להשיג פוסטינור. אבל כשם שאני מתנגד לאיסור מכירת חמץ כי זו התערבות לא הוגנת של המדינה בעסק פרטי, כך אני מתנגד לחיוב מכירת פוסטינור, או כל תרופה אחרת לצורך העניין.
ועכשיו, אתם. כי כיף לי השיחה כאן.
בגדול, אני מסכים עם כל מה שכתבת, אבל עדיין הערה אחת קטנה.
הרשה לי להיות לרגע הציניקן הקפיטליסט (על מי אנחנו עובדים, אני תמיד הציניקן הקפיטליסט).
שוק התרופות הוא אחד מהשווקים הגדולים ביותר בעולם, עם מחזורי גלגול של מיליארדים ויותר. בראיה כלכלית נטו, חברת תרופות מסויימת משקיעה סכומי כסף לא מבוטלים על פיתוח תרופה, והבלעדיות על הפטנט קיימת ל20 שנה (מרגע רשימת הפטנט, כלומר, אם החברה החליטה לרשום את הפטנט, ואז לקח לה עוד 10 שנים לפתח את התרופה לשלמות, נשארו לה "רק" 10 שנים למכור אותו לפני שהחברות הגנריות ישימו עליה את היד). לפיכך, הרבה פעמים נוצר מצב בו תרופות אשר לא נועדו להציל חיים, אלא לשפר את איכותם, נדחקות הצידה, ונמכרות במחירים מגוחכים. לדוגמא (אישית לצערי), חבילת אימורן, שהוא תחליף סטראואידים הניתן כטיפול במחלות אוטואימיוניות, עולה במקור בסביבות ה300-400 שקלים.
ופה רבותיי, נכנס הכלי המשעשע שקרא תרופות מרשם.
כולנו משלמים ביטוח בריאות, בשיטה הקומוניסטית הידועה, כל אחד משלם כפי יכולתו ומקבל לפי צרכיו (בין 3 אחוזים מההכנסה ל-12). תמורת הסכום הזה, אנחנו מצפים שהמדינה תסבסד לנו חלק יפה מהתרופות, אם וכאשר נצטרך אותן. חבילת אימורן, לצרכן המסור, עולה בסביבות ה150 שקלים, אחרי הסבסוד (מאיזה כיוון שלא תסתכלו עליו). כדי שהממשלה, כגוף, לא תצטרך לטפל בבקשות החזרים של מליוני תושבים, יש קופות חולים, שבהיבטים מסויימים, זה תפקידם. קופות החולים הן עסק כלכלי לחלוטין - אם הן מוציאות כסף, הן רוצות לוודא שהן יקבלו אותו חזרה. המדינה מצידה רוצה קבלות. והנה סוף סוף, הגענו לשיטת המרשם. כל מרשם שרופא הוציא שווה החזר כספי מהמדינה.
גם אם פעם, מתישהו, לפני שנים, היה אידיאל של בקרה על תרופות בשיטה הזו - זה לא המצב היום.
כמובן שהתכוונתי למס בריאות, ולא ביטוח בריאות, שזו המצאה מגניבה של קופות החולים לקחת מאיתנו עוד כסף על האפשרות שאולי, יום אחד, נצטרך ונקבל שירותים בשווי חלקי מאוד.
היי נמרוד,
תודה על עוד פוסט. זה נושא מעניין מאד.
בנושא הראשון — רגולציה של פוסטינור — אני מסכים שהתשובה אינה ברורה מאליה. אני מסכים עם חלק מהטיעונים שלך, אבל לא מסכים עם מסקנתך. בין השאר, אני חושב שחשוב לא להעניש בני נוער טיפשים עונש שהוא יותר מהמתחייב (גישה שקיבלתי מאמא שלי באהבה :) ), ומבין שהחברה מלאה בבנות 16 שהרבה יותר חשוב להן "שאבא לא ידע שאני מקיימת יחסי מין" מאשר לטפל בתאונה של אתמול, שרוב הסיכויים שממילא לא תסתיים בתינוק.
לא הייתי מתפלא* אם רוב בנות ה-16 שמקיימות יחסי מין משתמשות בקונדום, אבל במקרה של תאונה יעדיפו לא לספר להורים ולסמוך על המזל מאשר לנהל שיחה עם אמא. בנקודה הזאת, נמרוד, אנחנו לא מסכימים. אתה מודאג מהשימוש של נערות בנות 16 בפוסטינור בתור אמצעי מניעה. אני שותף לדאגתך, אבל מעריך שהיא זניחה יחסית, מפאת המחיר ותופעות הלואי. להערכתי* תופעה נפוצה בהרבה היא בני נוער שמקיימים יחסי מין ונקלעים לתאונה חד פעמית. במצב כזה אני מעריך שחלק משמעותי יעדיף להחזיק אצבעות מאשר לנהל שיחה עם אמא. קיומו של חינוך מיני ראוי בבתי הספר רק מחזק את טענתי. חינוך ראוי כזה מבהיר שקונדומים הם אמצעי לא מזיק, בעוד לפוסטינור יש השפעות לואי חמורות. אבל לא ברור כמה בני נוער מרגישים מסוגלים לבוא לאמא ולהגיד לה שהקונדום שלי ושל החבר נקרע אתמול.
* בניגוד לבלונדינית, אין לי נתונים קונקרטיים; אשמח אם אתוקן.
נמרוד, לדעתי רוב הטיעונים שלך הם נקודתיים, ולא ברור שהם מתייחסים למקרה הנפוץ, אלא לסיטואציות שוליות: אתה מדבר על קונדומים בתור אלטרנטיבה, אבל מתעלם מכך שדרוש קו הגנה שני, שאותו פוסטינור מספקת. אתה מדבר על הפחד ממפגש עם רופא, בעוד שהפחד האמיתי הוא פחד מהתמודדות עם ההורים. אתה מדבר על האופציה שהיא הפלה, אני מאמין שמבחינה חברתית, עדיף לנו בהרבה לאפשר מכירה של פוסטינור ללא מרשם, ולקוות ששיעורי החינוך המיני והידע של בני נוער יתעדכנו בהתאם. לדבר עם ההורים זו לא אופציה עבור בני נוער רבים (שההורים שלהם שמרנים/דתיים/לא-מבינים/אלימים/…)
בנוגע לנושא השני שדיברת עליו — החופש של רוקחים לא למכור את הגלולה — אני לחלוטין מתנגד לדעתך. לשוק חופשי ראוי שיהיו הגבלות. למדינה יש כוחות רגולטוריים, וראוי שתשתמש בהם לטובת הציבור והחברה, בעודה שומרת על איזון עם טובתם של בודדים. למשל, לדעתי הרשאה לרוקחים לא למכור תרופות נחוצות מסוימות אינה לגיטימית. רוקחים הם בעלי מקצוע מורשים, שמקבלים הסמכה, ויש לכך סיבה: הם ממלאים תפקיד בעל אחריות כבדה. על בעלי תפקידים רבים כאלה (עורכי דין, רופאים, רואי חשבון) המדינה או הלשכות מטילים הגבלות שמטרתן לאפשר פעילות ראויה של בעלי המקצוע לטובת הכלל. למשל, יש הגבלות אתיות חמורות על כל בעלי המקצוע שמניתי לעיל. הגבלות שלא מוטלות, למשל, על בעלי מכולת. הגבלות דומות ראוי שיהיו מוטלות (ואולי היום מוטלות בפועל, אני לא יודע) על רוקחים. רוקח אינו רוכל, הוא הרבה יותר קרוב לרואה חשבון, נניח. ועל רואי חשבון מוטלות הגבלות, אפילו שהם בעלי "עסק פרטי".
את האפשרות לניצול ציני ולא הוגן של הרוקחים על ידי המשווקים אפשר למזער על ידי הגבלות חברות התרופות. למשל, ניתן להתנות אישור מכירה בלי מרשם בפיקוח על מחירי התרופה. (ובאופן כללי, פיקוח על מחירים הוא לא מילה גסה).
כל הטיעונים שלך מאוד רציונלים, אבל לצערי אני לא בטוחה עד כמה המיעוט שאתה מדבר עליו הוא אכן מיעוט. מנקודת המבט שלי כבחורה:
1) אני חושבת שיש יותר בנות שיוותרו על מפגש עם הרופא ויעדיפו לראות לאן הגורל יוביל אותן.
2) ההסתמכות שלך על השימוש בקונדומים בעייתית. רוב האנשים מעדיפים להמנע מקונדומים. צריך לקחת בחשבון שדווקא אותן נערות צעירות, הרבה יותר קלות לשכנוע בסיטואציה אינטימית.
("עזבי, יהיה בסדר, לא באמת צריך את זה, נכון?").
אז שוב, לא נעים לומר, אבל נדמה לי שבכל נושא המין אנשים קצת יותר קלי דעת ואפילו טיפשים ממה שנלקח בחשבון בדיון הזה (מספיק כמה שניות מעטות של טפשות וזה קורה גם לחכמים מבינינו).
אני מאוד לא אוהבת את הקישור השוביניסטי בין לקיחת הגלולה ללא מרשם לבין קלות דעת, טפשות, פחד מרופאים וכו'. כשמתברר סיכוי להריון, שזה משהו שקורה לכל אשה שמקיימת יחסי מין, יש חלון זמן מאוד קצר שבו אפשר לקחת פוסטינור. בחלון הזמן הזה, שלפעמים עולה על סוף השבוע או על כל סוג של משבר אחר בחיים, מספיק קשה להכניס נסיעה לבית המרקחת; קביעת תור לרופא תהיה סיוט. נכון, זה מוזר ולא עקבי שצריך מרשם בשביל גלולות למניעת הריון ולא בשביל פוסטינור. אין לי בעיה עם זה ואם זה יצא ככה בגלל לובי תאגידי חזק אני פאקינג שמחה. מדובר בשירות חיוני לאוכלוסיה הנשית. אז או שמציעים אותו בצורה שבה הוא שימושי, או שלא. או שהמדינה מכבדת את האוכלוסיה הנשית מספיק כדי להאמין שהיא לא תעשה בו שימוש מוגזם, או שהיא מתייחסת לנשים כילדות.
עבור נשים שהן באמת ילדות, הפעולה הדרושה היא חינוכית, לא חקיקתית — מה זה פוסטינור, מה זאת גלולה למניעת הריון (אופציה די מסריחה, אגב, ויש מצב שהיא נחשבת לנסבלת רק בגלל שלוקחות אותה נשים), מה זה קונדום, מה זה סקס. מבחינתי, אגב, אפשר לאסור בחוק את הפרסומות של פוסטינור. אני מוכנה להתעלם מהשנאה שלי לצנזורה לצורך העניין.
נמרוד, אני מצטערת על הקלישאה, אבל אתה מוזמן לכתוב על הנושאים האלה כשיהיה לך רחם. ג'יזס.
יול - קודם כל, סתם לידיעת כולם, מכל המגיבים עד עכשיו הכי אני מבסוט שיול מגיב. לעניין - מסכים איתי שאפשר לעשות תרופת מרשם לא מסובסדת? אחלה. אז סגרנו את הקטע הזה?
ֿאלעד - אני לא מבין את הקישור שעשית בין ללכת לרופא לבין "שההורים ידעו". נערה בת 16 לא צריכה שאימא תחזיק לה את היד בחדר ההמתנה. ומאחר שאלה שיעדיפו "להחזיק אצבעות", כדבריך, ממילא יעדיפו "להחזיק אצבעות" - אני לא רואה את הקשר.
רותי - לגבי 1, זה כבר עניין של חינוך. לגבי 2, בדיוק מה שאני טוען הוא שכשה"אופציה" של הפוסטינור מוגבלת, ה"עזבי, יהיה בסדר" כבר לא תקף.
ודורה בנפרד.
אז דורה,
"אני מאוד לא אוהבת את הקישור השוביניסטי בין לקיחת הגלולה ללא מרשם לבין קלות דעת, טפשות, פחד מרופאים וכו'" - דווקא סקסיסט לא ציפיתי שיקראו לי (ועל אחת כמה וכמה שוביניסט, מעודי לא הייתי לאומן). את הטיעון שלך לגבי פוסטינור אני יכול לתת לגבי אנטיביוטיקה או כדורי הרגעה או תרופות להורדת לחץ דם. כי או שהמדינה חושבת שהציבור יידע לעשות שימוש נכון באופציה שעומדת לפניו, או שהיא מתייחסת לאזרח כאל ילד. ממילא ההגבלות בנושא באות בגלל שאנשים עלולים *לעשות טעויות*. אני לא יודע מה המינון הנכון של תרופה X לגוף שלי, זה לא עושה אותי קל דעת או פוחז, זה פשוט עושה אותי לא-רופא. באותה מידה, נערה בת 16 שלוקחת פוסטינור פעמיים בשנה אינה קלת דעת - היא יכולה פשוט לא להיות מודעת להשלכות. ומי יספר לה, כשהרופא לא מעורב ופוסטינור סופרים דולרים?
חינוך יכול לקחת אותנו רק סו פאר. לא משנה כמה מודעות יש למין בטוח, עדיין אנשים נדבקים באיידס.
לעניין המשפט האחרון שלך: סקסיזם, יקירתי, עובד לשני הכיוונים. אי אפשר מצד אחד להחזיק בעמדה שאומרת שגבר שמתייחס להריון כאל "לא בעיה שלי" הוא שמוק ומניאק (ואני אכן סבור שילד מבוגר שעושה כן הוא בדיוק שמוק ומניאק) ומנגד לומר שמי שאין לו רחם, אין לו זכות להביע דעה בנושא. אם כבר שוויון, אז עד הסוף, כולל האפשרות הפשוטה להביע דעה בנושאים מסוימים. התחלת את התגובה שלך והאשמת אותי בסקסיזם. כמה אירוני שסיימת אותה באמירה סקסיסטית.
ועוד לאלעד: בוודאי שיש על רוקח רגולציה - למשל, בזמן שהמכולתניק שלי יכול למכור לי כמה פריטים שאני רוצה מאיזה מוצר שאני רוצה, הרוקח לא יכול למכור לי תרופת מרשם ללא מרשם.
א-ב-ל, וזה אבל גדול, לא נימקת מגוע בתחום הרגולציה הזו צריך להכנס גם תרופות שהרוקח לא רוצה להחזיק. במקום זה הצעת פיקוח על מחירים, מה שיביא לתוצאה פשוטה מאוד - חברות תרוות בין לאומיות פשוט לא ימכרו את התרופות שלהן כאן.
דורה, סיכוי להריון *לא בהכרח* קורה לכל אשה שמקיימת יחסי מין. ואם זה כבר קורה, מישהי מספיק אחראית תוכל למצוא את חלון הזמן הנכסף ולנסוע לבית המרקחת הקרוב (אכן, אתגר). לגבי שימוש מוגזם - זה כבר לא עניין של כבוד, אלא של ידע, שלא בהכרח מסופק לצרכניות כראוי, בטח שלא בשיטת השיווק שמשווה את הפוסטינור לקונדום.
לגבי הגלולה כאופציה מסריחה, האם תוכלי לפרט?
ואני מצטרפת לכל מה שנמרוד כתב על סקסיזם - המשפט החותם שלך אכן היה סקסיסטי.
אויש, נמרוד, אני באמת מתנצלת שהשתמשתי במילה הפלבאית ולא בזו המקובלת על האקדמיה. סלח לי. אני לא פמיניסטית מלומדת במיוחד. אני רק יודעת שצריך *הרבה* כדי לגרום לי להגיד לגבר "אתה לא אשה — אל תדבר". קריאה להוסיף לי מכשולים בדרך למניעת הריון, מעבר לאלה שהטבע והחברה כבר מציבים לי, ועוד בנימוק שנשים לא אחראיות מספיק כדי להשתמש באמצעים הקיימים, בדרך כלל תעשה את העבודה.
דורה:
א. אני לא באמת רואה סיבה לתקוף אותי על שתיקנתי אותך. הציבור הרחב משתמש ב"ציני" במקום "סרקסטי" ואני לא אתקן כמעט אף אדם שעושה את זה. אבל אם את, למשל, תעשי את זה, בהסתמך על מה שאני יודע עלייך, זה יפתיע אותי ואני כן אתקן, דווקא מפני שאני יודע שבדרך כלל את לא שוגה בבחירת המלים. מצטער אם פגעתי בך.
ב. דווקא הטיעון "נשים יעדיפו להכנס להריון מאשר ללכת לרופא" שעלה כאן הוא הטיעון הסקסיסטי. הטענות שעלו כאן, כאילו הצורך ללכת לרופא יעבירו את האישה הממוצעת על דעתה, הן אלה הבעייתיות. ותפישת העולם שאת מביעה כאן, כאילו גברים לא יכולים לחוות דעה על אמצעי מניעה, מנציחה את התפישה הגועלית לפיה אמצעי מניעה הם "בעיה של האישה", וכמוהם גם הריון. זה לא נשמע לי פמיניזם מוצלח במיוחד. מה עדיף - גבר שמתעניין באמצעי מניעה, שואל שאלות ומעורב או גבר שפוטר את זה כ"בעיה של האישה"? כל עוד את מגוננת על אמצעי המניעה כ"נשיים", מה הסיכויים שמישהו שם יתעורר וייצר אמצעי מניעה כימיים לגברים (אגב, זה קיים - אבל אותם לא משווקים)? האם אנחנו עדים לעוד דוגמה לאיך הפמיניזם מצליח לירות לעצמו ברגל - פעולה שהתנועה האידאולוגית הזו הפכה לאמנות?
ג. הנימוק מעולם לא היה "שנשים לא אחראיות מספיק כדי להשתמש באמצעים הקיימים", לפחות לא יותר משהנימוק למתן אנטיביוטיקה רק במרשם רופא הוא שהציבור לא מספיק אחראי כדי להשתמש בה. אופן שיווק התרופה בנוסף לחוסר הבקרה עליה עלול להביא לשימוש לא ראוי בה, וזה מצדו עלול לגרום לסיבוכים. האם זה כל כך נורא למנוע מהציבור לפגוע בעצמו, בין אם מידיעה או שלא מידיעה? הרי, כפי שכבר כתבתי לך, את אותו הטיעון בדיוק אני יכול להפנות לכל תרופת מרשם אחרת, ולדרוש לבטל כליל את הצורך במרשם בנימוק שהציבור איננו חבורת ילדים.
ד. פוסטינור מכילה את אותו החומר הפעיל שמכילות גלולות למניעת הריון, רק במינון גבוה יותר. אם האחרונות צריכות להינתן במרשם, הרי שעל אחת כמה וכמה הראשונה, לפי כל הגיון.
ה. היות ולכל מרפאה יש בית מרקחת סמוך, אני לא ממש מצליח לראות מה תוספת הטרטור כאן. מדובר בעוד חצי שעה, כולל ההמתנה.
ו. עצם התפישה של הגעה לרופא כ"מכשול" היא בעייתית. למה זה מכשול? האם המשפט הזה לא עושה את אותו הקשר שהתנגדת לו, בין נשים לפחד מרופאים?
אני עם דורה. נמרוד: דמיין בת 16 ממוצעת, עם הורים מרוחקים שלא מבינים אותה ולא יודעים בכלל שהיא התנשקה עם מישהו, שלא לדבר על סקס. עכשיו דמיין שלה ולחבר שלה קרתה תאונה. דמיין שהיא צריכה ללכת לרופא כדי לקבל מרשם לגלולה, ולרופא היא תמיד הלכה עם אמא. נמרוד, מה לדעתך היא תעשה?
נמרוד ודורה - התנזרות היא אמצעי מניעה טוב יותר מקונדומים, גלולות, או פוסטינור. גם נערות טיפשות וקלות דעת יכולות להתנזר.
והתאבדות היא אמצעי המניעה הטוב ביותר.
אהודק - אתה ראשון.
לא אלעד, יותר קל ללכת שש פעמים בחודש ולקנות פוסטינורים משל היו מסטיקים.
אלעד, נדמה לי שאתה קושר זרים לראשך כשאתה אומר ש"אתה עם דורה", ורגע אחר כך מאשים נשים צעירות בחוסר מסוגלות ללכת לרופא בלי אימא. אגב, כמו שכבר ציינתי, הטיעון הזה עובד דווקא לרעתך - אם מישהי לא יכולה ללכת לרופא בשביל גלולות, למה שהיא לא תעדיף להסתמך על פוסטינור? אגב, החוק היום דורש מנשים למטה מגיל 16 ללכת אל הרופא כדי לקבל מרשם - אסור למכור להן פוסטינור בלי - כך שממילא זה לא יכול להיות הנימוק של המצב הנוכחי.
חוץ מזה, אני ממש אעריך את זה אם לא תציע לאנשים להרוג את עצמם על גבי הבמה שאני מספק, גם אם זה נראה לך נופל תחת ההגדרה של "הומור". אני לא אבקש שוב.
אהוד, אני מאמין גדול בלהיות מוכנים למשהו לפני שעושים אותו, אבל אני מוכן לקבל את זה שיש אנשים שחושבים אחרת וחושב שצריך להתאים את המצב החקיקתי לסיטואציה הזו. וכדי שאנשים לא יקנו פוסטינורים כמו בזוקה - בדיוק בשביל זה - צריך להתנות את מכירתם במרשם רופא.
אהוד: נערות טיפשות וקלות דעת אינן יכולות להתנזר מטעם היותן טיפשות וקלות דעת. חינוך להתנזרות מביא לתוצאות עגומות.
נמרוד - כן, התגובה ההיא באמת היתה טיפשית. אני מתנצל.
מצד שני, אתה לא חושב ש"אני לא אבקש שוב" נשמע כמו משהו ששוורצנגר היה אומר?
> [...] מאשים נשים צעירות בחוסר מסוגלות ללכת לרופא בלי אימא
אני חושב שאני מדבר על המציאות, לא על איזה עולם פלאות. אני מאמין שבמציאות, הרבה בנות 17 אינן מסוגלות ללכת לרופא בלי אימא, ולהגיד לו "שלום אדון רופא, נקרע לי ולחבר הקונדום, תרשום לנו בבקשה גלולות". יודע מה, לא "לא מסוגלות", אבל יבחרו שלא לעשות זאת, ופשוט לקוות שלא יכנסו להריון. אני מאמין שזו המציאות. את המחלוקת ביני לבינך בנושא הזה כנראה שאפשר יהיה לפתור רק עם סקר/סטטיסטיקות. בכל מקרה, זה לא שיפוט ערכי ולא גישה אנטי-פמיניסטית. בעצם, אני מאמין שבנים בני 17 אפילו פחות מסוגלים לבצע את הפעולה המקבילה.
> אם מישהי לא יכולה ללכת לרופא בשביל גלולות, למה שהיא לא תעדיף להסתמך על פוסטינור?
כי יש קונדומים.
אלעד,
א. "מצד שני, אתה לא חושב ש"אני לא אבקש שוב" נשמע כמו משהו ששוורצנגר היה אומר?" ייתכן, אני לא מכיר אותו אישית. זו הבהרה. רוצה לעשות את זה ברור יותר? פעם הבאה תחסם מלהגיב כאן. לא בדיוק איום פיזי, סתם כי אני רוצה לשמור פה על איזושהי תרבות דיון.
ב."אני מאמין שבמציאות, הרבה בנות 17 אינן מסוגלות ללכת לרופא בלי אימא" - אני לא יודע באיזו מציאות אתה חי, במציאות שלי בנות 17 הן מבוגרות צעירות שעושות המון פעולות לבד - החל בעבודה וכלה בבחינות בגרות - ואין לי ספק שרובן המכריע לא רק שיכול ללכת לרופא בלי שאימא תחזיק לו את היד, אלא גם עשה את זה בעבר.
ג."בכל מקרה, זה לא שיפוט ערכי ולא גישה אנטי-פמיניסטית. בעצם, אני מאמין שבנים בני 17 אפילו פחות מסוגלים לבצע את הפעולה המקבילה" - בוודאי שזה שיפוט ערכי. לשפוט מה אדם מסוגל או לא לעשות על סמך גילו בלבד זו החלטה ערכית, שלא לומר מתנשאת. למה בחורה בת עשרים יכולה ללכת לרופא ונערה בת 17 לא?
ד. "> אם מישהי לא יכולה ללכת לרופא בשביל גלולות, למה שהיא לא תעדיף להסתמך על פוסטינור?
כי יש קונדומים." נו, אז אין לנו בעיה; קונדומים הם אמצעי מניעה עדיף ממילא. עכשיו, על האוף-צ'אנס שקונדום ייקרע נוסיף את האוף-צ'אנס שהנערה שלנו מגלה ביישנות יתירה ואת האוף-צ'אנס שהיא אכן בהריון (במיוחד בהתחשב בעובדה שקונדומים רבים מכילים גם קוטל זרע), ונקבל את אחוזון ה"קרבנות" של המרשם. גם אז, אגב, לא הגעת למספר התינוקות שיהיו, בהינתן שהריון ניתן להפסיק בשלביו הראשונים אפילו ללא ניתוח. האחוזון הזה בעיניי בטל בשישים מול כל אלו שעלולות להפגע פיזית קשות מלקיחה לא מבוקרת של התרופה. לדעתי, אגב, הגעת לאפס או קרוב לו. ומאחר וממילא גם היום יש תינוקות שנולדים לנערות חסרות אחריות, וזה למרות שפוסטינור זמינה להן, לא באמת הפסדת משהו. רוצה לטעון שהמספר גדול יותר? אין קל מזה - בדוק את הנתונים בשנים שבהן פוסטינור הייתה ניתנת במרשם. אני לא חושב שתמצא שם משהו לחזק את העמדה שלך. להפך, אנחנו שומעים על יותר ויותר הריונות בני נוער בשנים האחרונות.
נוח לך גם להתעלם מזה שיש לקונדום תדמית שלילית למדי (ואני חייב לומר, די מוצדקת, הדבר הזה די נורא. אני מבוגר מספיק להבין שהוא רע הכרחי, אבל אני לא דוגמה) ונערים עלולים להפעיל על נערות לחץ לעשות את זה בלי. לא סיפור לא מוכר. אני מעדיף שנערה תחשוב שאין לה על מה ליפול ותסרב, ואז במקרה הגרוע הלא סביר תיאלץ ללכת לרופא, מאשר שהיא תסכים מתוך מחשבה ש"מקסימום אני אקח פוסטינור" ותלך לבלוע באופן לא מבוקר כדורים שעלולים להזיק לה יום אחר כך.
ה. כמובן, לא ענית על השאלה שלי - היום החוק אוסר על מכירת פוסטינור ללא מרשם לנערות למטה מגיל 16 (על אף שהוא מתיר קיום יחסי מין מעל גיל 14) - לא היית אומר שהחשש של נערה בת 14 ללכת לרופא הוא גדול מזו של בת 17, לפי השיטה שלך? עכשיו אנחנו צריכים לשאול את עצמנו למה החוק קובע את זה. יכול להיות שיש בגלולה הזו יותר סכנה ממה שאתה חושב שיש בה, והיא אושרה לשיווק ללא מרשם רק מלחצים כלכליים?
ובואו נוסיף נתונים לדיון.
פוסטינור משווקת ללא מרשם בישראל מאז פברואר 2002
עם זאת, באמצע שנות התשעים חלקן של הנערות הפונות לועדה להפסקת הריון היה נמוך מאשר ב-2005 (מקור, pdfיותר חיילות נכנסו להריון ב-2003 מאשר ב-1997. כלומר, זמינותה של הגלולה לא מפחיתה הריונות, אם כבר, אז להפך.
נקנח בכמה מילים מפי ד"ר עדי דיוידסון:
" ראשית פוסטינור לא הביא שום תועלת עדיין לאנושות. מספר ההריונות הלא רצויים מאז עידן הפוסטינור לא ירד כלל. ולהלן קצת מספרים.
הסיכוי להיכנס להריון כתוצאה מאירוע חד פעמי של יחסים לא מוגנים אפילו בתקופת הביוץ הוא כ 4%
גם אם פוסטינור יעיל בשלשה רבעים מהמקרים אז למעשה הוא הגן על 3% מהנשים אשר לקחו אותו.
מאידך לאחר פוסטינור לא יודעים במשך זמן מה מתי המחזור כי הדימום אשר מופיע כמו בשאלה הבאה לאחר שבוע הוא לא מחזור אלא דימום כתוצאה מהפוסטינור, לא רק שאינו מבטיח שהפוסטינור עבד אלא אם מישהיא תתחיל גלולות לאחר "מחזור זה" או תחשב ימים בטוחים לפי מחזור זה אז היא תיכנס להריון בעקבות הפוסטינור.
ואם נומר ש 1% מהנשים נכנסו להריון עקב הפוסטינור אז נשארנו עם תועלת של 2%.
כל 98 % האחרות לקחו תרופה לשוא אשר איננה נטולת סיכונים.
והרי לנו תרופה עם תועלת נמוכה אשר באמצעות לובי חזק אושרה לשימוש ללא מרשם למרות שבארצינו אין קושי להשיג רופא נשים תוך 48 שעות ולהתייעץ איתו. ובאמצעות פרסום מסיבי אין כמעט נערה שאינה יודעת את השם פוסטינור ולפי הערכה שלי יש לא מעט מקרים של נטילת סיכונים מתוך ידיעה שהפוסטינור יציל בסוף.
לסיכום: פוסטינור מיועד למקרי חירום אמיתיים בלבד ונדירים ועדיף להתייעץ עם רופא נשים לפני." (מקור).
אני חושב שזה מדבר בעד עצמו.
זה נורא נחמד שאתה "סוגר עניין" עם ציטטה בומבסטית, בלי שאתה טורח לשנייה להסביר מי זה לעזאזל ד"ר עדי דיוידסון או מה זה אתר גלולות, כל אחד מעצבן מסיבתו הוא.
בנוגע לד"ר, באמת שאין לי מושג מי זה, ומבחינתי היית יכול לכתוב שם ד"ר בוזגלו עמיתי, וזה היה נראה לי סביר באותה מידה. זה עוד יותר מציק לי, בהתחשב בעובדה שגיגול השם שלו מביא רק שתי תוצאות, ואחת מהן היא מהאתר שאתה מפנה אליו.
בנוגע לאתר - האתר הזה מיועד לשמש כמקור מידע לבני נוער בכל מה שנוגע ליחסי מין. ואחרי כל המריבות פה שלכם בנוגע לקלות הדעת של נשים, בעד ונגד, להשתמש באתר הזה כדוגמה זה המשך ישיר של הכיוון שהדיון הזה הלך אליו - בנות 18 ומטה, בעוד שגם בשיטת השיווק הקלוקלת של הכדור הזה, הוא מיועד בעיקר לנשים צעירות. כל הדיון על קלות דעת של נערות זה נחמד וטוב, אבל מהנסיון הלא רב שלי, בחורות בשנות העשרים שלהן, בין אם הן בקצה האחד של הסקלה - מערכת יחסים מונוגמית, ובין אם בקצה השני - כל יום גבר אחד - יודעות את ההבדל בין יחסי מין מוגנים לבין יחסי מין לא מוגנים, ומה לעשות, לא משנה באיזה גיל אתה, בלהט הרגע הרבה יותר קל להגיד "פאק איט, נסתכן".
יול,
1. גוגל אינו מדד למקצועיות.
2. מצאתי בנאדם עם ראשי תיבות לפני השם שאומר את מה שלי יש לומר.
3. הציטוט באמת היה הדבר הכי פחות חשוב בשתי התגובות האחרונות שלי.
4. "פאק איט, נסתכן" זה חוסר אחריות.
5. אתה רוצה שאני אענה דברים שהם לא המשך ישיר של הדיון שהתפתח?
בפעם הבאה שאני כותב שצריך להתנזר אני אשים את התאג [ציניות] לפני ואחרי כדי שאהיה יותר ברור.
אהודק, אתה ודאי מתכוון ל"סרקזם".
הא? ד"ר עדי דוידסון הוא הגניקולוג שלי!!
נו, עוד הוכחה שהאינטרנט סובב סביב הדולי היומי. זו הסיבה, אגב, שרוב הבלוגים נחים בסוף השבוע :)
אף פעם לא הבנתי בנות שמקיימות יחסי מין לא מוגנים ואז כשהן מתחילות לחשוש ישר רצות לקנות פסוטינור, זה לא בריא וזה יכול לפגוע בפוריות אם לוקחים את זה הרבה. למה להתסכן?
אני לוקחת פמינט(גלולות) ואני לא צריכה לחשוש לא להכנס להריון לא רצוי ולא לפוריות שלי בעתיד.