שלום אנשים טובים. אפשר להציע תרומה לוויכוח המרתק הזה?

בימים אלה יצא לאור ספר באנגלית בהוצאת וינטר שעורכיו הם אלכסנדר בטיאני, פילוסוף מאוניברסיטת וינה, ואני. בספר מאמרים רבים על בעיית התודעה של חוקרים נודעים בתחום. הספר מנסה להציג חלופה דואליסטית למגמה השלטת כיום בפילוסופיה של הנפש, שהיא מטבע הדברים מטריאליסטית.

כנהוג בקשרי הון-שלטון, קיבלו העורכים לפרסום גם שני מאמרים של עצמם. וכך המאמר השלישי בספר הוא שלי ובו אני מציג מהלך די פרוורטי, כדלהלן: תמיד הייתי מטריאליסט, אבל לפני הרבה שנים מצאתי טיעון לטובת הדואליזם ואני לא מצליח להפריך אותו! זאת ועוד, הטיעון מתיימר להיות לא פילוסופי אלא מדעי, כלומר ניתן לבחינה אמפירית.

מעוניינים להתמודד אתו? המאמר ארוך, אבל עשיתי מאמץ עליון לעשותו קריא וידידותי. הוא פותח בהצגה תמציתית של בעיית הגוף-נפש, מתמקד בביקורת (לפעמים קצת נשכנית) על אחד המייצגים המבריקים של העמדה המטריאליסטית, האוסטרלי דייוויד צ'אלמרס, ומסתיים בסיכום המהלך הלוגי הבסיסי, שהוא, לעניות דעתי די פשוט.

אז הנה המאמר: http://www.a-c-elitzur.co.il/site/siteArticle.asp?ar=67. מקווה שתיהנו.

נ.ב. בעניין אחר, תודה נמרוד על חלקך המכריע בחשיפת פרשת האברך הדורס!

איה חלק ב', בטלן?!

@יואל: "רוב שלומות-בתוך ההסברים הנהדרים שלך [ותודה בגינם] מסתתרת משוואה שאומרת , אם ניתן לייצר מכונה/מחשב לומד/ת שתחכה את הפעילות האנושית-יהיה בכך הוכחה לטיעון המטרילסטי'" – בדיוק לא.

@nimrod: רוב שלומות-בתוך ההסברים הנהדרים שלך [ותודה בגינם] מסתתרת משוואה שאומרת , אם ניתן לייצר מכונה/מחשב לומד/ת שתחכה את הפעילות האנושית-יהיה בכך הוכחה לטיעון המטרילסטי' אולם כל הדמיה של תעלול סירל או תרגיל חשיבה דומה,מתבססת על מחשב. כל המחשבים כפי שאנו מעלים על דעתינו הם פרי היצירה והמחשבה האנושית.לפיכך הם 'השלכה' או אולי ניתן לומר פרי או המשכה של אותה 'נפש' שאנו מחפשים לאשר או לשלול. הווה אומר גם אם תוצאות התוכנה מוטמעות במחשב הן פרי החוכמה שהיא או תוצר הנפש או ישות עצמאית .אולם כל עוד אין בנו יכולת לתאר מערכת שיטטית ללא הכוונת רצון[=במקרה של המחשב-תכנות]אין בניסוי ובהצלחתו כדי לאשר נפש מטרילסטית.ייתכן ויש בדגשים הנ"ל השפעה גם בהיסק לאחור.זאת אומרת כל עוד איננו יכולים לשער מטריליסטיות עצמאית הננו חיבים להסיק שיש רצון שקדם לקיום המוכר לנו .לילה טוב

" הפיזי הוא בסך הכול מימד שמסונכרן איתו כל שהנפשי לא צריך כלל לענות בו". צ"ל "כך".

בהערה 2: "כלי ספרתי". בהחלט מתאים כשמדברים על מחשבים, אבל צ"ל "ספרותי".

פוסט יפה מאוד, מצטער שהגעתי רק עכשיו. הסברים נאים מאוד של כל העמדות ואפילו לא הצלחתי לזהות אם יש לך העדפה לאחת מהן, מה שאומר הצגה אוביקטיבית. נאה. עוד מעט אקרא גם את התגובות, אני מקווה.

אני לא מבין את ההבדל בין תוכנה לבין חומרה. גם תוכנה היא דבר פיזי, בסופו של דבר.
אם אני מבין נכון, הניסיון להקביל גוף ונפש לתוכנה וחומרה הוא טענה מטריאליסטית- כמו שהמחשב צריך תוכנה כדי לפעול, אולם "תוכנה" היא רק הפשטה או מיסוך של מצב פיזי של מחשב, גם הגוף צריך נפש כדי לפעול, אבל נפש היא רק מצב פיזי של הגוף.

@nimrod: אילו מודלים חישוביים שאינם שקולים חישובית למכונת טיורינג קיימים?

@דובי: סליחה על העיכוב במענה. אתה שם אותי במצב קשה – תשובה מפורטת תדרוש להכנס לנושאים של הפוסט הבא. אבל אני אזרום איתך:
קשה לי לראות איך אתה מיישב את שתי הטענות האלה:
1. "ברור שתאור החדר הסיני הוא תאור מטריאליסטי"
2. "החדר, האשנב והאדם – אלו החומרה. ספר ההוראות הוא התוכנה".
בטיעון השני, אתה מתאר יצור דואליסטי לחלוטין (דואליסטי = בעל שתי מערכות נפרדות זו מזו המפעילות אותו, והוא נזקק לשתיהן כדי לפעול).
[...]
"וזו, עד כמה שאני זוכר, כל הפואנטה של סירל: שלמחשב אין נפש, ולכן בינה מלאכותית היא בלתי אפשרית" – כמעט. סירל טוען שהתבונה האנושית היא בלתי ניתנת לאלגוריתמיזציה, כלומר, לא ניתן לכתוב אלגוריתם שמחקה את אופן הפעולה של הבינה האנושית. הוא לא נכנס להגדרות של נפש (בין השאר, זו אחת הסיבות שאני סבור שהוא מטריאליסט) אלא טוען שהאופן שבו עובדת ההבנה האנושית (אסוציאציות, הקשרים ארעיים, העדפות אישיות וכיו"ב) לא ניתן לרדוקציה למכונת טיורינג – מכונה שבנויה מזכרון, יחידה פועלת וחוברת הדרכה. זה עשוי להיות נכון, אבל זה מכבר שזה איננו מודל המחשוב היחידי.
[...]
"ספר ההוראות בעצם מורה לאדם לקבל קלט בסינית ולהוציא פלט בסינית, בלי שהאדם עצמו יבין מה הוא עושה" – אני זוכר שבפעם הראשונה שקראתי מישהו מסכם את סירל כך, חשבתי לעצמי שסירל לא היה נהנה מזה. אנחנו פולשים עמוק לתחום של הפוסט הבא, אבל ניחא: אתה מניח כאן את שאתה רוצה להוכיח. האדם עצמו מבין הבן היטב מה הוא עושה – הוא מקבל קלט, עובר על הוראות ומוציא פלט. אם אבקש ממך עכשיו לעבור על מסמך שלם ברוסית, ולסמן במארקר כל מקום שבו מופיע צירוף אותיות מסוים; את הרוסית אינך מבין, אבל את תפקידך אתה תבין בהחלט.
ויותר מזה: ההבנה לא צריכה להיות אצל האדם. סירל עושה כאן תעלול מלוכלך: האדם אינו יודע סינית. אבל החדר כולו? הרי המחשב לא מדומה על ידי האדם, אלא על ידי החדר כולו. החדר כולו הוא מכשיר שמקבל קלט בסינית ומוציא פלט קוהרנטי בסינית. יש לך אינדיקציה טובה יותר לידיעת שפה? כלומר האדם, שהוא בסך הכול סוג של יחידה פועלת (יחידת עיבוד, אם תרצה הקבלה לא שלמה), לא צריך להבין סינית יותר משהלבלב שלי צריך לדעת עברית.
(יש עוד, אבל צריך לשמור משהו לפוסט הבא)
[...]
"ספר ההוראות הוא התוכנה. מדוע? משום שאם אני אחליף את האדם, או החדר, או האשנב, או הדפים, בדברים אחרים, התוצר של המחשב יהיה זהה (בתלות במידת האמינות של האדם, כמובן). אבל אם אני אחליף את ספר ההוראות בספר אחר (נגיד, במקום ספר הוראות לשיחה בסינית, נשים ספר הוראות לפתרון משוואות אלגבראיות), הפונקציה של החדר תשתנה. בעיני מדובר פה בהקבלה ברורה לחלוטין לחומרה ותוכנה." – קודם כל, אין שום מניעה בראייה של תכנה כספר הוראות. יש בסיס איתן למדי, אותו הסברתי בתגובות הקודמות, מדוע אפשר לראות תוכנה כנפש, ויש בסיס איתן לא פחות לראות אותה כשלל דברים אחרים. מעבר לזה, אני חושב שאתה חוטא באובר-סימפליפיקציה. ספר ההוראות של סירל כתוב באנגלית. אם אחליף את האדם באדם שאינו דובר אנגלית, האם החדר יוסיף לעבוד? ואם אחליף אותו באדם ששפת אמו היא סינית, האם החדר יעבוד באותה הצורה? ואם אחליף את האדם בכזה שמבין בכל מילה אנגלית מילה אחרת ממה שהראשון הבין (למשל, blue עבורו הוא אדום)? כלום לא תשתנה הפונקציונאליות של החדר? לעומת זאת, אם אחליף את הספר בכזה שמוציא תשובות שונות, אך עדיין קוהרנטיות וברורות, לכל שאלה בסינית – האם ניתן לומר שהפונקציונאליות השתנתה לאין ערוך? לא, נדמה לי שבטוח לטעון שהמערכת של סירל היא כזו שבה כל חלק הוא רכיב פונקציונאלי בלתי ניתן להפרדה. אגב, גם אם להשתמש בדוגמה שלך – ספר הוראות לפתרון קללות באלגברה לא יועיל לאף אחד – למעשה, הוא ישבור את המכונה – אם האשנב ימשיך להנפיק פתקים בסינית, הלוא כן?
[...]
"אבל אני ממש לא רואה איפה ההקבלה לנפש. הנפש הרי אינה מתוארת כדבר מה שיודע לעשות דברים, אלא כדבר מה שחש, שמחליט, שרוצה. למשל, הנפש "רוצה" להזיז את הרגל, ולכן היא מתקשרת עם הגוף כדי שזה יגרום לרגל לזוז. איפה בחדר הסיני יש משהו עם הפונקציה הזו?"
בוא רגע נדבר על תוכנה ככלל, ועל החדר הסיני אחר כך. תוכנה מחליטה ורוצה. חצי מהדברים שהתוכנות שלך עושות, אתה לא יודע בכלל שהן עושות. הן עושות "על דעת עצמן"[1]. אמנם, להחלטה ה"רצונית" שלהן יש אלגוריתם ברור וניתן לעקוב אחריו, אבל גם הרצון האנושי ממילא איננו יצור חד משמעי ויש שיטענו שבכלל אין כזה. יותר מזה – תוכנה לומדת. אם אני כותב את אותה המילה במעבד התמלילים שלי די פעמים, הוא מציע לי להשלים אותה אוטומטית. זו למידה מתוך ניסיון. כך שההקבלה של תוכנה לנפש עודה עומדת, וביתר שאת.
עכשיו לגבי החדר הסיני, בחדר הסיני אין תוכנה – והוא מה שטענתי, אתה טענת שיש בו אחת – ולכן ממילא הוא חסר את הנפש בהשוואה הזו.

[1] לא, לא על דעת מי שכתב אותן. עולם המחשבים מלא בסיפורים על פיצ'רים לא מתוכננים, באגים שהתגלו כשימושיים.

נראה אם אני אצליח להבהיר את עצמי. המחשב, בפורמולציה של סירל, הוא לא דואליסטי בכלל. הוא מטריאליסטי לחלוטין, וזו, עד כמה שאני זוכר, כל הפואנטה של סירל: שלמחשב אין נפש, ולכן בינה מלאכותית היא בלתי אפשרית. בגלל זה, הרי, סירל הוא אידיאליסט (או דואליסט, ההבחנה לא לגמרי ברורה לי).
אסביר, ואתה תוכל לתקן אותי כאוות נפשך, כי את המעט שאני יודע על החדר הסיני אני יודע מכלי שני, וגם זה מלפני עשור בערך.

החדר הסיני מורכב מחדר עם אשנב דרכו אפשר להכניס ולהוציא דפים, אדם שמקבל את הדפים הללו ויכול לכתוב עליהם, וספר הוראות. ספר ההוראות בעצם מורה לאדם לקבל קלט בסינית ולהוציא פלט בסינית, בלי שהאדם עצמו יבין מה הוא עושה. החדר, האשנב והאדם – אלו החומרה. ספר ההוראות הוא התוכנה. מדוע? משום שאם אני אחליף את האדם, או החדר, או האשנב, או הדפים, בדברים אחרים, התוצר של המחשב יהיה זהה (בתלות במידת האמינות של האדם, כמובן). אבל אם אני אחליף את ספר ההוראות בספר אחר (נגיד, במקום ספר הוראות לשיחה בסינית, נשים ספר הוראות לפתרון משוואות אלגבראיות), הפונקציה של החדר תשתנה. בעיני מדובר פה בהקבלה ברורה לחלוטין לחומרה ותוכנה.
אבל אני ממש לא רואה איפה ההקבלה לנפש. הנפש הרי אינה מתוארת כדבר מה שיודע לעשות דברים, אלא כדבר מה שחש, שמחליט, שרוצה. למשל, הנפש "רוצה" להזיז את הרגל, ולכן היא מתקשרת עם הגוף כדי שזה יגרום לרגל לזוז. איפה בחדר הסיני יש משהו עם הפונקציה הזו?

לכן, ברור שתאור החדר הסיני הוא תאור מטריאליסטי, אבל עד כמה שאני יודע על סירל, זו כל הפואנטה: הוא מנסה להראות שבלי נפש, כלומר, בהעדר דואליזם, לא יכולה להתקיים הבנה ותבונה. החדר הוא באמת מטריאליסטי, אבל לא בגלל שהוא אנלוגי לאדם, אלא להפך, משום שהוא מנסה להראות שמחשב אינו יכול להיות אנלוגי לאדם, בהעדר נפש.

@דובי: התגובה שלי לזה היא כל כך ארוכה שהיא ראויה להיות פוסט בפני עצמה. במקום זה, נקצר.
1. אני לא מבין למה זה או-או. אם אתה מסכים איתי שמחשב הוא יצור דואליסטי, ושיש בו רכיב אחד מוחשי שמקיים סוג של מערכת יחסי גומלין עם רכיב וירטואלי, אז נראה לי שאתה מסכים איתי שמדובר במטאפורה קבילה ליחסי גוף-נפש.
2. רצון זו שאלה פילוסופית בפני עצמה. אני לא צריך לספר לך כמה מילים נשפכו על השאלה הזו – האם באמת יש לך רצון חופש, האם יש בך דבר מה שמייצר רצון. האבינג סייד ד'ט, בהחלט ניתן לטעון תחת הנחות מסוימות שתכנה יכולה לייצר רצון. אולי בפוסט נפרד.
3. סירל לא הקביל תכנה לספר הדרכה. למעשה, אם אתה מכיר את טיעון החדר הסיני (ואני מניח שכן), סירל לא עושה כל הפרדה בין חומרה לתוכנה. כדי כך, שהוא טוען שאין שום הבדל אם החדר הסיני נמצא בחדר, או אצל אדם אחד בראש. בד"כ מזהים את טיורינג עם מטריאליזם ואת סירל עם אידיאליזם, [השערת מחקר שערורייתית] אני טוען בעבודה שאני עושה בימים אלה שטיורינג הוא דואליסט (לא כזה מרחיק לכת, היו שטענו זאת לפניי) ואילו סירל מאטריאליסט (המרצה שלי אמר שהוא לא בטוח אם זו התיאוריה המבריקה ביותר שהוא שמע מסטודנט לתואר ראשון, או הגרועה שבהן). [/השערת מחקר שערורייתית]. מכל מקום, קשה לומר שסירל מתייחס לחומרה ותוכנה בטיעון החדר הסיני.

נמרוד – אני עדיין לא מבין למה תוכנה היא נפש ולא ספר הדרכה. גם ספר ההדרכה הוא וירטואלי. אין שום דבר בספר שהוא, בפני עצמו, יכול לבצע דברים, אבל כשהחומרה שלי מקבלת את התוכנה שהיא ספר ההדרכה, היא מסוגלת לפענח אותה כדי להפוך אותה לפעולות. הנפש, עד כמה שאני מבין, היא הגורם הפעיל – זה שמסוגל לייצר "רצון" (או שהיא הרצון בעצמו). תוכנה אינה מהווה רצון בשום מובן של המילה. לכן אני לא מבין את ההקבלה.

(וכמובן שהקבלת תוכנה לספר הדרכה זה בדיוק מה שסירל עשה).