בית משפט לערעורים בבריטניה פסק היום פסיקה מעניינת מאוד. המקרה שהובא לפניו היה המקרה של נער צעיר בן לאב יהודי ואם שהתגיירה גיור פרוגרסיבי, שלא התקבל לבית הספר JFS  הוותיק בלונדון מפני שלא ענה לאחד מהקריטריונים בקבלה – היות יהודי.

JFS הוא מוסד לימודים תיכוני מעולה, העומד בהצטיינות בכל 39 הקריטריונים שבהם מוערך בית ספר בממלכה המאוחדת במבדק ה ofsted (Office for Standards in Education). המוסד, שבשנה"ל הנוכחית לומדים בו מעל אלפיים תלמידים ותלמידות, מוכר היטב בבריטניה כאחד המוסדות המובילים. מבחינת מעמדו החוקי, ה-JFS הוא "בית ספר מבוסס אמונה" – אחד ממוסדות מעטים בממלכה שנהנים ממימון ממלכתי, כאשר דת – יהדות, במקרה הזה – מהווה עוגן מרכזי בתכנית הלימודים (אם כי תכנית הלימודים דווקא לא "מתרכזת ברובה ביהדות", כפי שנכתב בהארץ – למעשה, בית הספר מציע תכנית לימודים מגוונת ומרתקת, כאשר לימודי יהדות משולבים בה, ולומדים בו מספר תלמידים שאינם יהודים על פי דתם). באופן טבעי, בית ספר שכזה צריך להפעיל מדיניות סינון תלמידים, מכיוון שמספר הפונים מדי שנה גבוה ממספר המקומות הפנויים.

אחד הקריטריונים ש-JFS מציב הוא קבלה של יהודים בלבד. בקיר הזה נתקל ילד בן 12, שאביו יהודי ואמו גיורת פרוגרסיבית, כשביקש להתקבל לבית הספר. המשפחה הפגינה נחישות ופנתה לקבלת סעד משפטי. הם נדחו מספר פעמים בטענה שמותר לבית ספר יהודי להסתמך על ההלכה במדיניות הקבלה שלו. אבל היום הפך בית משפט לערעורים את ההחלטה על פיה. הנימוק שבו השתמש בית המשפט הוא מעט מורכב יותר מזה המובא בהארץ. בית המשפט, בראשות השופטים סדלי ורימר והשופטת סמית’, קבע שההגדרה ההלכתית למיהו יהודי יוצרת למעשה קבוצה אתנית שמוגדרת על ידי גזע – ובנוסף גם על ידי המרת דת. משום כך, הפעלה של אפליה כנגד מאן-דהוא על רקע היותו או אי היותו יהודי היא אפליה על רקע גזע. המניע לאפליה הזו, אמרו השופטים, כלל אינו רלוונטי:

המניע לאפליה, בין אם בכוונה טובה ובין אם בזדון, בין אם תיאולוגי או מתוך אמונה בעליונות, אינו עושה את האפליה יותר או פחות בלתי חוקית[...]סירובו של JFS לקבל לשורותיו את מ’ היה בהתאם לכך, לשיפוטנו, יחס לרעה אליו על רקע גזעי[1].

[...]

השיח הרעיוני באי נכון יותר לקבל מורכבויות מזה שאצלנו, ועל כן לאורך כל ההליכים המשפטיים מעולם לא עמדה לדיון השאלה האם מדובר כאן באפליה. לכל הצדדים בסיפור היה ברור לגמרי שקריטריון כזה הוא קריטריון מפלה. השאלה היחידה שעלתה היא האם מדובר באפליה אסורה – אפליה שהחוק אוסר עליה. החוק מאפשר למוסדות חינוך מבוססי אמונה להפלות על רקע אמוני – אולם אפליה על רקע גזע היא פסולה. טענתו של בית המשפט היא כה ברורה מאליה, שצריך לשפשף את העיניים כדי להאמין שהדרשו שופטים לשם כך: שקריטריון קבלה על סמך מוצאה של האם הוא אפליה על רקע מוצא.

ב-JFS לומדים היום תלמידים נוצרים, אתאיסטים ומוסלמים לצד תלמידים יהודים, שהמשותף להם הוא שאמם היא יהודיה. הם לא חולקים עקרונות אמוניים משותפים, הם חולקים מוצא משותף. לעומת זאת מ’, שגדל כל חייו כיהודי, חולק עקרונות אמוניים משותפים עם ה-JFS, אבל מוצאו שונה, ועל כן לא התקבל. כיצד ניתן לראות במדיניות קבלה כזו כל דבר פרט לאפליה על רקע גזעי-אתני?

כדוגמה, הביאו השופטים את בתי הספר הקתוליים. הללו דורשים מהפונים אליהם ביקורים קבועים בכנסיה כהוכחה לאמונתם. ממילא, לא יפסלו אדם מפני שאביו או אמו – או אף שניהם – אינם נוצרים. כך, קובע בית המשפט, עם בתי הספר מבוססי האמונה בכלל: זכותם להפלות היא אך ורק על רקע אמוני, וכל אפליה אחרת עומדת בסתירה לחוק הבריטי. או במילותיהם המדויקות של השופטים:

אין משמעות הדבר[...] כי אף בית ספר אמוני יהודי לא יוכל לעולם לתת העדפה לתלמידים יהודים. פירוש הדבר הוא ש, כפי שניתן היה לצפות, זכאות לקבלה צריכה להיות תלויה באמונה, תוגדר כאשר תוגדר, ולא במוצא אתני.

[...]

ההצהרה הזו של השופטים, ברורה כל כך, מנביעה מתוכה את מה שהיה צריך להיות ברור לכל מי שעיניו בראשו: אף אדם לא נולד לאמונה מסוימת, ואף ממסד – אפילו לא בית הכנסת המאוחד (US, סוג של רבנות ראשית אורתודוכסית בריטית) – לא יכול לקבוע את שייכותו האמונית של אדם. קריטריון האם היהודיה הוא קריטריון אתני-גזעי, לא אמוני.

ההלכה היהודית, כמובן, סבורה אחרת. לדידה, יש לה את כל הכלים ואת הצידוק האלוהי לקבוע מי שייך לדת ומי איננו על סמך מוצאו. תינוק לא נולד אתאיסט – הוא נולד יהודי או גוי. אבל ההלכה היהודית, למזלה של הממלכה המאוחדת, עדיין איננה חלק מספר החוקים שם; קביעתה ממילא תקפה רק עבור מי שמקבל אותה על עצמו. יוצא, שהחוק האזרחי מנטרל באופן אפקטיבי את השפעתו הרעה של החוק ההלכתי (לתשומת לבו של השופט המחוזי משה דרורי): הוא מגדיר מראש שחוקיה של דת סרים למרותו, וקובע שתחולתם של חוקים שמקורם בדת היא ממילא רק על מי שמכירים בסמכותה של הדת מלכתחילה, וגם אז – רק בתוך גבולות המשחק של החוק הדמוקרטי. זה דבר הגיוני בתכלית: החוק הדמוקרטי מבוסס על כך שהוא נקבע על ידי הרצון הכללי, ואילו החוק הדתי נקבע ע"י ריבון חיצוני ועל כן אין כל סיבה שיחייב אדם שאינו מאמין בו.

זו פרשנות רחבה אך נחוצה של המושג "חופש דת". פירושו של המושג הוא שאדם נולד חופשי לחלוטין לבחור את אמונותיו, ואסור להפלות אותו באופן מערכתי בשל אמונות אלו. כך, אדם חופשי לגמרי לבחור לעבור גיור בזרם שאיננו אורתודוכסי, ואין להפלות את ילדיו או אותו עצמו לרעה בשל כך.

[...]

כמה פשוט והגיוני. בית המשפט לערעורים הבריטי הצליח, באומץ לב ציבורי בלתי רגיל – הרי, ליהודים מנהג להזדעק "אנטישמיות" בכל פעם שביקורת מועברת על ההלכה שלהם, בלי קשר לתוכן הביקורת – לתקוע טריז בלב התפישה היהודית שדת ודם הולכים יחד והודיע שאיסור אפליה תקף גם לגבי אלה המאמינים שאלוהים מרשה להם להפלות. ג’ונתן זאקס, הרב הראשי של הממלכה, הוציא את ההודעה הבאה בתגובה:

העקרונות המתווים חברות באמונה היהודית נשמרו בעקביות לאורך ההיסטוריה הארוכה של היהדות, כמו גם חובתנו לחנך את ילדינו בעקרונות ובפרקטיקה של האמונה עצמה. לעקרונות אלו אין דבר וחצי דבר עם גזע וכל נגיעתם היא בדת. אתניות איננה רלוונטית לזהות יהודית, לפי החוק היהודי.

כאילו לא רואה הרב את הסתירה, כאשר הוא מדבר על "ילדינו" – כלומר, אלה שנולדו לאמהותיהן היהודיות – ובאותה נשימה טוען שאתניות אינה רלוונטית. כאילו העובדה שעקרונות ההלכה תמיד היו כאלה יש בה כדי לשלול את המהות שהצביע עליה בית המשפט.

[...]

זה שם. אצלנו, לעומת זאת, שמח כרגיל. שר המשפטים יציע בקרוב הצעת חוק שתאפשר ברית זוגיות לבני זוג ששניהם אינם יהודים או חסרי דת. בכך, תהפוך ישראל לדמוקרטיה היחידה שמפלה בחוק כנגד יהודים.

כי המדינה מקבלת על עצמה ללא עוררין את המשוואה הגזענית לפיה מי שנולד לאם יהודיה מחויב במצוות היהדות ועליו לשאת לאישה רק מי שנולדה לאם יהודיה, ובשום פנים ואופן אל להם ליהודים טהורי הדם להתערבב עם מי שאימם אינה יהודיה. כי אותי המדינה רואה לנכון – רק על סמך נתוני הולדתי, כלומר, מבלי שתהיה לי כל אפשרות לערער על כך – להכריח להנשא ברבנות לבת לאם יהודיה בלבד, בעוד שאדם אחר, שאותו ממסד רבני קבע כי אינו יהודי, יכול לקיים חיי אישות מחוץ ללפיתתו של הממסד הדתי. עליי כופים זהות דתית רק על סמך מוצאי. מפלים נגדי מפני שנולדתי לאם יהודיה.

וצריך לומר זאת, שוב – חופש דת הוא החופש של אדם לבחור את אמונתו, חופש הניתן לו מרגע לידתו. ברגע שבו כופים על אדם זהות דתית – ואל תטעו, לאלץ אדם להנשא ברבנות זו כפייה של זהות דתית – כדי ליהנות מכל הזכויות של אזרחים אחרים במדינה, אין חופש דת. יש דת כפויה, גנטית, שעוברת אליך מאמא ומאמא בלבד, והופכת אותך בעל כורחך לבן דת מסוימת מפני שאתה בן לאתנוס מסוים.

שיעור חשוב לימדו אותנו מעבר לים היום. אנחנו, כרגיל, אוטמים אזניים וזועקים "אנטישמים" וממשיכים לאבד עצמנו לדעת.

  1. התרגום שלי, נ.א. [↩]