להקריב בתולה*
| זמרים, אנשי טלוויזיה ושאר סלבריטאים הם פעמים רבות קרבנות של קהל המעריצים שלהם, שחושבים שאם הם קנו דיסק, או אפילו שלחו להם סמס בכוכב נולד, אז הם יכלים לתבוע שיתנהג כפי שנראה להם לנכון - אחרי הכול, הם עובדים אצלם, לא? אבל במקרה של מאיה בוסקילה, בר רפאלי וג'קו אייזנברג, אפילו התופעה הזו עוברת גבול מכוער.
אולי יותר מכולם, בר רפאלי היא הדוגמה הקלאסית לטיפוס חדש של אונס - אונס ציבורי. הייתי חייל כשפרשיית הגיוס של רפאלי התחילה, ומסביבי חיילים רעשו וגעשו. אנשים לא הצליחו להבין למה שמישהי לא תשים בצד קריירה של מאות אלפי דולרים ותבוא לערבב קפה, וסביר להניח שגם להיות מוטרדת מינית, למשך שנתיים.
הרי לו הייתה רפאלי מתגייסת, הפסטיבל סביבה לא היה נורא פחות - אני עוד זוכר איך נכנסנו להרגלי המקלחת של אגם רודברג ולימי החופש של רוני דואני - וסביר להניח שהיא הייתה מפסידה סכום כסף שרוב חיילי הבקו"ם לא ירוויחו בכל ימי חייהם. האם לגיטימי לדרוש את זה ממנה? אולי. מה שבטוח, לציבור הרחב אין את הזכות לדרוש את זה - הזכות לדרוש שירות צבאי שמורה לשלטונות הצבא, כמו גם הזכות לפטור אנשים משירות. הכתף הקרה, הבוז והכניסה לחייה האישיים של רפאלי בהקשר הזה חרגה מכל טעם טוב.
והנה, בשנה וחצי האחרונות צה"ל התחיל לשחרר ולבכות, ופתאום יש "משתמטים". כבר אמרתי בעבר שאין חיה כזו. יש אנשים שצה"ל שחרר. אבל בשם התחושה הקולקטיבית של ההמון ההיסטרי שלא דפקו אותו, צה"ל התחיל לרדוף את מי שהוא שחרר. זה התחיל מעברי לידר ועבר לעליהום רבתי על כל מי שצה"ל שחרר והיום הוא סלב.
במאמר מוסגר אני אגיד שאף חייל לא נדרש להקריב את מה שהם דורשים מהאמנים ושאר המפורסתמים שלנו להקריב. אף חייל לא נדרש להקריב קריירה, פרנסה, חוויות - אתם יודעים, הדברים החשובים באמת. נורא קל להגיד לבר רפאלי שכולם נדרשים לתרום והיא לא בסדר אם היא לא תורמת כמו כולם; כמובן שלו הייתה מתגייסת היא הייתה מקריבה, לא תורמת, הרבה יותר מכל אחד אחר, את זה כנראה נוח לשכוח. אבל אם אני לא נהנה - אף אחד לא צריך ליהנות, אליבא דישראל ישראלי.
והנה, נמצאה האישה להעלות קרבן למולך ההמונים - הזמרת מאיה בוסקילה, ילידת 1977 (כן, בדיוק), התגייסה לשירות סדיר בצה"ל. יהיה מי שיגיד שהמהלך הזה מסריח מפופוליזם זול. אולי, זה לא מעניין אותי כל כך. בוסקילה היא זמרת פופ שפרנסתה תלויה בלהיות, וול, פופולרית. פופוליזם זול הוא לחם חוקה, וזה בסדר. ההאשמה הזו טובה למהלכים מדיניים, לא לראיונות של זמרים. העניין כאן הוא שהפופולום - הציבור הנרחב שלנו - מרגיש צורך שהמפורסמים שלו ישרתו בצבא. וזה העניין בגלל שני דברים - קודם כל, בגלל שאם אלה האנשים שאנחנו ממצבים כמודלים לחיקוי, כנראה שעם סגולה אנחנו כבר לא ושנית, כי שירות צבאי הוא לא ערך - הוא חובה חוקית, הוא אולי אפילו כורח המציאות, אבל הוא ממש לא ערך עליון ויחידי ולא מעיד על אופיו של אדם.
נתחיל מהראשון. בוסקילה, רפאלי או אייזנברג הם לא מודלים לחיקוי. הם זמרים, דוגמניות, אנשי "פנאי פלוס" וגיא פינס. עצם הדרישה ממנה להוות מודל לחיקוי היא קבלה של בוסקילה ככזו. במקום להגיד לילדים שלנו שזה בסדר לחשוב שזמר הוא מוכשר (גם אם לא תמיד אנחנו מבינים למה), אבל שלהפוך אותו לדמות שיש לחקות זו הגזמה, אנחנו מעדיפים לקחת את הדמות ולזרוק אותה למדים בגיל שלושים. מה זה אומר עלינו? שאנחנו לא לגמרי בטוחים איך להתמודד עם הילדים שלנו (ולכן נחסום את האינטרנט לכולם), שאנחנו לא יודעים להציב להם מודלים אחרים, טובים יותר, לחיקוי, שאנחנו מצפים מאנשים מצליחים לחלוק בהצלחה שלהם עם ה"קולקטיב" הישראלי, שתמיד היה יותר מראית עין של קולקטיב מאשר קולקטיב אמתי - הכול נכון. השאלה הגדולה היא למה זה נותן לנו לגיטימציה להעלות מפורסמים על המוקד.
ומראית עין של קולקטיב זה בדיוק העניין השני. ה"ערך" שבשירות הצבאי, אם תרצו, מנומק פעמים רבות בשם "כור ההיתוך" - רעיון שאני תומך בו, אבל לצערי לא מקוים בישראל של 2008 על ידי אף אחד - כשבעצם מה שמתכוונים זה שאם הבן של יוכבד השכנה נדפק שלוש שנים, אין שום סיבה שאייזנברג יוכל לפתח קריירה בזמן הזה. ובגלל שישראל בשנתה הששים יכולה באופן רשמי להוסיף לשמה את המילה "אירוניה", זה בדיוק ההפך מכור היתוך. כור היתוך לא אומר שכולם עושים הכול ביחד, אלא שכולם מכילים את כולם וחיים בחברה רבגונית שלאט-לאט הופכת לאחידה במרקם התרבותי שלה. רעיון העוועים של הגמד משדה בוקר להפוך את הצבא למכנה משותף הוא הגפרור שמצית את האש מתחת לרגליהם של המפורסמים שצה"ל שחרר בזמן שהציבור קושר אותם למוקד.
רדיפת שלום היא ערך. שאיפה למלחמה היא ערך. ציות לחוק הוא ערך. שירות צבאי הוא חובה חוקית שחלה על כל מי שהחוק מגדיר. אם השירות הצבאי לא היה מוגדר בחוק כחובה, אפשר היה, אולי, לדבר על הערכיות שבשירות. גם עם זה היה לי וויכוח - זה היה נכנס תחת "תרומה לקהילה,, וגם זה בקושי - אבל בדיוק כפי שזה לא ערך לשלם מסים או לעצור ברמזור אדום, זה לא ערך לשרת בצה"ל - זה הצד השני של המטבע כשקןבעים משהו בחוק.
יש משהו ברברי כמעט בלהיטות הישראלית הזו להלביש את הנוער במחלצות חאקי ולשלוח אותם לעקידה; יש משהו סתירתי במוכנות של אותו ציבור לחסוך בחיי חיילים גם על חשבון חיי אזרחים. הסתירה הזו נובעת בדיוק מהמקום של "ערכיות" מזויפת של השירות בצה"ל.
אז מה יש לנו בסיפור הזה? זמרת בת שלושים שנאנסת על ידי ההמון, בשל הצלחתה בלבד - הרי אף אחד לא לוחץ על אף בת שלושים אחרת ללכת ולהשלים שירות - לעלות על מדים בשם היותה מודל לחיקוי לאומה שלא מצליחה למצוא מודלים טובים יותר, בשם ערכיות מזויפת שבאה לשרת תחושת קולקטיביות שמזמן איננה במדינה שיש בה שתי מערכות חינוך "ממלכתיות" נפרדות. אולי אם נפסיק לשחק ב"נדמה לי", נפעל לפי מודלים אמתיים לחיקוי ונשתמש ביותר ממדים ונשק כדי ליצור סולידריות, אולי אז יהיה כאן קולקטיב. בינתיים, הרבה יותר נוח להתעמר במפורסמים שלנו על שהעזו להצליח.
אני מסכים שהשירות בצה"ל צריך להיות חובה חוקית פשוטה, ולא ערך ואתוס, אבל בדיוק בשל כך הוא צריך להיות חובה של כולם. הרעיון לשחרר מישהו מחובה חוקית רק בעקבות זה שהוא יכול להרוויח שכר גבוה יותר מיוסי מרשל"צ או מדנה מכרמיאל זו חתירה תחת עקרונות החברה הדמוקרטית והסוציאלית. אולי דווקא יוסי ודנה זקוקים לשנים אלו הרבה יותר מאשר בר רפאלי ודומותיה, שתוכלנה להתנחם בהפסד השכר בעזרת מאות האלפים שהן ירוויחו החל מרגע שחרורן? אולי דווקא לצעירים שיצטרכו להאבק על מקומם ועל פרנסתם לשנתים-שלוש אלו יש הרבה יותר משמעות? אני לא מבין את האמפטיה דווקא לעשירים וליפים, במקביל להנחה ששלוש שנים מהחיים של פשוטי העם הן חסרות משמעות של ממש.
אגב, אני מניח שרעיון הכותרת עלה בעקבות צפייה בפרק של "סאות' פארק" על העלתה לקורבן של בריטני ספירס:
http://www.southparkstudios.com/guide/1202/
1. לא זה מה שאני טוען. אני טוען שמי שצה"ל משחרר זה עסק של צה"ל. ואתה יודע מה? כן, מי שנמצא בגיל 18 בתהליכים של פיתוח קריירה, ששירות צבאי יזיק לה, צריך לקבל פטור; לא ברור לי למה סוגים שונים של פטור הם בנמצא לכדורגלנים ואיש אינו פוצה פה ומצפצף, אבל לבר רפאלי סירבו לדחות גיוס בחודשיים.
2. גם. אבל לא רק. יש משהו מאוד ברברי בכל הסיפור של מאיה בוסקילה על מדים.
זה אכן עסקו של צה"ל, אבל כמו שכולנו יודעים, צה"ל הוא לא בדיוק הגוף לסמוך על שיקול הדעת שלו בעיניים עצומות… טענת "קציני צה"ל יודעים מה הם עושים" יצאה מהאופנה לפני די הרבה זמן. כרגע המצב הוא שצה"ל משחרר את מי שנוח לו בלי להתחשב במשמעויות החברתיות של שחרור זה. זה בדיוק המקום של האזרחים לדרוש מהממשלה, נציגתם, להפעיל את מסכותה על צה"ל בנושא חלוקת נטל שוויונית.
ההיסטריה הציבורית אינה במקומה, כל שכן ה"עליהום" על מי ששוחרר, אבל הסנטימנט שהוליד אותם מגיע ממקום נכון ואמיתי. שירות צבאי של שלוש שנים (או שנתיים) הוא נטל עצום על כל אדם, ובשם השיוויון בחובות לא סביר שיהיו במדינה כאלו שישוחררו ממנו בלא עילה של ממש. כרגע יש לא מעט שמשוחררים משירות רק כי לצה"ל לא היה נוח לגייס את המשאבים על מנץ להתעמת עם התירוצים שהביאו.
"וסביר להניח שגם להיות מוטרדת מינית" ??? מה זה הקשקוש הזה?
כי ככה זה בצבא, מטרידים כל קוזינה…
מאיה הלכה לצבא כדי למצוא חן בעיני ה'קהל' שלה ובעיקר כדי לשקם קריירה גוססת. היא לא עשתה את זה מאונס הציבור, מקסימום מאונס המנהל האישי שלה.
מפורסמים למיניהם מתפרנסים מאהבת הציבור. להבדיל מאומנים, ספורטאים וכו' שמתפרנסים ממה שהם עושים הכי טוב. בגלל זה אני מבין לליבו של הציבור, גם אם לי אישית זה לא מזיז בכלל, שרוצה לראות את 'זבלות' האלה משרתים כמו 'מניאקים'. אם זה ידחה במעט את האלבום הבא של מאיה או ז'קו, דיינו
אגב, מאיה לא שירתה בצבא בטענת שוא שהיא דתיה וזה קרה הרבה לפני שהתפרסמה. ג'קו לא שירת בגלל מסיבות אישיות שהוכרו על ידי הצבא. בר רפאלי… היא בכלל עשתה טובה לצבא בכך שהתחתנה עם , נדמה לי,ידיד של אמה וחסכה לה ולצבא עימות מטופש.
נקודה קצת אוף טופיק, האם רק אותי זה דוחה לראות את השחקנים שלא שירתו בצבא מגלמים אחר כך חיילים, לפעמים קרביים שגם נפגעים בקרב? ב'בופור', ב'טירונות' בטלויזיה, ב'להקה' ועוד ועוד… יש לנו מאוד מעט שחקנים צעירים ששירתו בקרבי.
"וסביר להניח שגם להיות מוטרדת מינית" ??? מה זה הקשקוש הזה?
כי ככה זה בצבא, מטרידים כל קוזינה…"
לא, בצה"ל? מה פתאום. אף אפסנאי לא היה זורק לה הערה כשהוא מנפיק לה מדים.
"מאיה הלכה לצבא כדי למצוא חן בעיני ה'קהל' שלה ובעיקר כדי לשקם קריירה גוססת" - כמו שאמרתי, אין לי בעיה עם פופוליזם של זמרי פופ. יש לי בעיה עם זה שזה מה שירצה את הקהל שלה.
"אגב, מאיה לא שירתה בצבא בטענת שוא שהיא דתיה וזה קרה הרבה לפני שהתפרסמה" - יש לך איך לבדוק עד כמה בוסקילה הייתה דתייה? ואם כבר, למה משחררים דתייה ולא משחררים דוגמנית?
"ר רפאלי… היא בכלל עשתה טובה לצבא בכך שהתחתנה עם , נדמה לי,ידיד של אמה וחסכה לה ולצבא עימות מטופש" - אחרי שצה"ל סירב לדחות לה את הגיוס בחודשיים כדי שתוכל להשלים קמפיין.
"נקודה קצת אוף טופיק, האם רק אותי זה דוחה לראות את השחקנים שלא שירתו בצבא מגלמים אחר כך חיילים, לפעמים קרביים שגם נפגעים בקרב? ב'בופור', ב'טירונות' בטלויזיה, ב'להקה' ועוד ועוד… יש לנו מאוד מעט שחקנים צעירים ששירתו בקרבי" - אני לא אגיד כאן שאני משוגע על קולנוע ישראלי, בעיקר כי אני לא, אבל אותי זה לא מטריד. כמו שלא מטריד אותי לראות את אקי אבני משחק מחבל למרות שהוא לא היה בחמאס.
ודודי - בדיוק על הרעיון של "משמעויות חברתיות" לשחרור אני מדבר. הוא לא נכון.
נאמר שמס הכנסה היו פוטרים משירות כל בחורה שמתחתנת בגיל 18. וגם כל בחורה שמצהירה שהיא דתיה. וגם כל מי שהולך לפב"ן*, ומוכן להתמיד בהצגת המסכנות יותר משלוש-ארבע פגישות, בלא כל בסיס פרט לחוסר חשק. וגם כל מי שפשוט לא בא לו משלם מיסים, אבל יושב על כך במעצר של כמה שבועות ולא נשבר. את כל אלו פוטרים מתשלום מיסים באופן מיידי וללא בחינה, בשביל לא להתעסק עם עושי-צרות. אתה רוצה לומר לי שלא יהיו לכך משמעויות חברתיות? להענקת פטור מחובה אזרחית כוללת לחלק גדול מהחברה יש תמיד משמעותיות חברתיות. למעשה, אחד הסימפטומים למשמעות החברתית של הפטור משירות סדיר היא הדיון הציבורי הער בנושא, כולל עצם פרסום הפוסט הזה. אם לא היו לכך משמעויות חברתיות, לא היו כותבים על כך מילה.
מס-הכנסה, בניגוד לצה"ל, לא משחק משחקים. וטוב שכך. הוא אמנם מעניק "פטורים" (למשל, למי שלא עובר את שכר המינימום למיסוי), אבל אלו פטורים שהחברה הישראלית החליטה עליהם באמצעות מחוקקיה, וניתן לומר שמימושם ע"י פקידי המדינה ברור ומקובל על הציבור. צה"ל, לעומת זאת, מועל בתפקידו, ומעניק פטורים דרך מסננת עם חורים הרבה יותר מדי גדולים. העובדה היא שנשים רבות מתחתנות בנישואין פיקטיביים, למשל, בשביל להתחמק משירות, וצה"ל לא נוקף אצבע על מנת להתמודד עם זה. בר רפאלי נצלבת על הנישואין הפיקטיביים שלה (וטוב שכך) בגלל שהיא דמות ציבורית, אבל הזעם שהדבר מעורר הוא כזה מכיוון שזה לא מקרה יחיד. הפתרון לבעיית ה"השתמטות" מצה"ל הוא לא "חינוך" "ערכיות" ושאר מילים יפות שזורקים לחלל האוויר, אלא אכיפה פשוטה. הפתרון הוא שצה"ל יתחיל להתנהל כמו גוף ציבורי, בעל אחריות לציבור ולחברה. כמו מס הכנסה, למשל.
* פקיד בריאות הנפש
בלי להתייחס לטענות על פופוליזם והמשמעות של הגיוס של בוסקילה (שהוא באמת חסר טעם, ואי אפשר לכנות את השטות הזו "שירות"), אני חושבת שיש לך טעות קשה בטענה שלרפאלי ולחברותיה יש יותר זכות להכנסות, חוויות ולזמן הזה ככלל. הרי כאזרחים, החובה האזרחית לשירות צבאי חלה כולנו, ללא יוצא מן הכלל (לפחות כך אומר החוק, לא?). לסוגיית ניצול הזמן, אני בטוחה שכולנו היינו יכולים לנצל את הזמן הזה, בין אם ללימודים, חוויות או עבודה. שנתיים-שלוש של עבודה משמעותית הרבה יותר כאשר אתה משתכר מעט מעל המינימום, מאשר במצבה של רפאלי, לדוגמא. כנ"ל לגבי היכולת לסיים את הלימודים, במידה וזו החלטתך, בגיל צעיר יותר, ולהגיע להישגים אקדמאיים (דוקטורט) בגיל שדומה יותר לגיל הדוקטורנטים בשאר העולם. כך שכולנו מקריבים, אולי הקורבן שלנו אינו צילומים של דולצ'ה, אבל הוא קורבן משמעותי עבור כל אחד ואחד. יופי או "כישורים אמנותיים" לא מקנים זכויות יתר, לפחות כך צריך להיות במדינה מתוקנת.
דודי, אני לא מצליח להבין את הבעיה. אם כל אחת יכולה "להשתמט", אז ממילא אלו שבחרו לא לעשות כן לא יכולות לבוא בטענות לאלו שבחרו אחרת. אם לא כל אחת יכולה "להשתמט", אז על איזו מסננת רחבת חורים אתה מדבר? אנחנו מדברים על אותו צה"ל שמשחרר מדי שנה עשרות בנות על עודף במחזור גיוס, אותו צה"ל שמוותר מדי שנה על יותר מעשרה אחוזים מבני ה-18 שהולכים להיהרג באוהלה של תורה, וחבריהם המעט-פחות-דתיים משרתים שירות מגוחך של 16 חודשים. אותו צה"ל, אגב, שהמציא את ההיסטריה הציבורית הנוכחית (יש קמפיין להחרים את רשת פוקס עכשיו, מפני ששני הפרזנטורים שלה לא עשו צבא. הגדילו המארגנים לעשות כשאמרו שמייקל לואיס, על אף ששוחרר מסיבות רפואיות לגיטימיות, היה צריך להתנדב. מושג מעניין, ה"צריך להתנדב" הזה. צה"לי מאוד) כשפיזר שקרים בוטים לגבי נתוני הגיוס.
בכלל, אני שמח שהעלית את מס הכנסה, זה מחבר אותי יפה לתשובה שלי ל-crazyvet.
ובכן, קודם כל, הלוואי והחוק היה מגדיר על כולנו חובה לשרת בצבא. החוק מפלה על בסיס אמונה דתית ושיוך לאומי באופן א-פריורי. עד כאן החוק.
הרעיון של הפוסט, ואני מתחיל לחשוב שהוא לא עבר כמו שצריך, מה שמחייב איזשהו בדק בית אצלי, הוא שאי אפשר לבחון שירות צבאי בנפרד מספירה גדולה יותר של תרומה למדינה. בשנתיים של דוגמנות, רפאלי מכניסה לקופת המדינה ממון רב, ועל כן תורמת למדינה הרבה יותר מאשר לו הייתה מערבבת קפה או פותחת ממטרות איפשהו. התפישה הזו, שתרומה חייבת להיות מתוך הקרבה, לא רק שהיא מנוגדת לכל מיני תפישות יסוד דמוקרטיות, היא פשוט לא נכונה. אם אני נהנה ממה שאני עושה סימן שלא תרמתי? אם יש לי עשרה מיליארד דולר (אין לי) ואני תורם שני מיליון דולר לנזקקים, שני המיליון שלי שווים פחות רק בגלל שיש לי כסף?
אני בהחלט תומך בזה שאנשים צעירים ומוכשרים יזכו לפטור משירות כדי ללמוד - בוודאי נפיק מזה הרבה יותר מאשר מאלה שפטורים היום משירות כדי "ללמוד" - ואני חושב שבמדינה מתוקנת, מי שמדבר על אפיק תרומה אחד ויחידי שאו שעשית אותו ואתה אזרח לגיטימי, או שלא עשית אותו ואתה אזרח סוג ב', לא משנה מה עשית אחר כך ואם הבאת למדינה פרס נובל לספרות, עושה טעות.
אם נולדתי לאבא מאוד עשיר, ואבא מוכן לשלם 10,000,000$ לקופת המדינה תמורת פטור לתכשיט שלו, האם לדעתך צריך לשחרר אותי? אם צביקה מדימונה (ותסלח לי על התיאטרליות) צריך ללסכן את חייו רק כי אין לאבא שלו כסף? במהרה תקבל צבא שכירים של העשירונים התחתונים, בסגנון צבא ארה"ב, מן צבא שמייקל מור הדגים יפה את כל הטוב והיפה שבו בסרטו (הבעייתי במובנים אחרים) "9/11".
מאז המאה ה-19 האנושות נאבקת כנגד חברה לא שיוויונית בסגנון שנדמה לי שאתה מתאר. אני מסכים לחלוטין שאין מה לצלוב כל סלב שקיבל פטור (את בר רפאלי דווקא כן, אבל זה כי היא אפילו לא טורחת להסתיר את העובדה שהיא קיבלה את הפטור שלה תוך רמאות), ואני חושב שצה"ל מנהיג את הקמפיין נגד ה"השתמטות" דווקא על מנת להסב את תשומת הלב הציבורית מעובדה שהוא זה שמשמיט כ"כ הרבה מתגייסים באופן רשלני וחסר אחריות.
קבלת הפטור היא קלה יחסית, אבל זו עדיין לא תופעה המונית כי רוב הציבור, עדיין, שומר על החוק גם בלי שעומד מאחוריו שוטר. אחד החששות של החברה שלנו כחברה, ועל כן הדיון הער בנושא, הוא שבעקבות לגיטימציה תרבותית יהיו רבים אחרים שינצלו את אזלת היד הצה"לית.
אגב, בנוגע לסיפא שלך: אדם ששדד זקנה, למשל, יהיה בעיני אזרח סוג ב' גם אם הוא זכה בפרס נובל לספרות. לפי ההגיון שלך, תרומתו הרבה של איציק מרדכי למדינה כמפקד צבאי מוכשר ונועז, ולא רבים מטילים בכך ספק, צריכה "לאזן" את מעשי ההטרדה המינית שלו. למעשה, אם אני זוכר נכון את הטוקבקיה, יש רבים שטוענים בדיוק את זה.
"אם נולדתי לאבא מאוד עשיר, ואבא מוכן לשלם 10,000,000$ לקופת המדינה תמורת פטור לתכשיט שלו, האם לדעתך צריך לשחרר אותי?" בהחלט. אלא אם כן רואים את השירות הצבאי כערך בפני עצמו שגדול יותר מסך הערך של "תרומה לחברה/מדינה", אי אפשר להתעלם מהעובדה שעשרה מיליון דולר הם תרומה גדולה בהרבה משל כל חייל. צביקה מדימונה הוא כבר דמגוגיה - לא צריך להיות מדימונה כדי שלא יהיו לך עשרה מיליון דולר.
"מאז המאה ה-19 האנושות נאבקת כנגד חברה לא שיוויונית בסגנון שנדמה לי שאתה מתאר" - ממש לא. להפך, המאבק הגדול מאז המאה ה-19 הוא דווקא ב"שוויוניות" המרקסיסטית, זו שאין בה קניין אישי. מרגע שיש קניין אישי, אין שוויון. בכלל, אין שני בני אדם שווים. לא כל אחד יכול ללכת ללמוד רפואה, וזה בסדר גמור - איך אומרים במקומותינו? אלוהים לא חילק שווה. אתה מדבר על חברה שבה מי שיש לו נדרש לתת יותר ומי שאין לו נדרש לתת פחות, וקורא לזה חברה שוויונית. אני מאמין בהפרשיות על פי רולס - שכל אי שוויון יהיה לטובת השכבות החלשות ביותר. כך שאם אני יכול לפטור חמישה אחוזים מהאוכלוסייה משירות ולהכפיל את תקציב הרווחה, זו אי שוויונית ראויה בעיניי.
כשאתה מדבר על שוויון, אתה מנסה לצקת משמעות שנראית לך לתוך מושג אמורפי. בשם ה"שוויון" אני יכול לדרוש לשלם את אותו אחוז מס שמשלם מי שמרוויח חצי ממני. איכשהו, נראה לי שלזה תתנגד. למה אני מתבקש לתת אחוז גדול יותר רק מפני שאני מרוויח יותר? איזה מין שוויון של גמדים זה? התשובה היא שזה פועל למען השכבות החלשות. להוציא התחושה שהוא לא יצא "פראייר" ועוד מישהו נדפק, השירות של רפאלי לא היה תורם לצביקה מדימונה דבר. הכסף שהיא מכניסה לקופת המדינה דווקא כן.
"את בר רפאלי דווקא כן, אבל זה כי היא אפילו לא טורחת להסתיר את העובדה שהיא קיבלה את הפטור שלה תוך רמאות" - בעצמך אמרת שנשים רבות נישאות נישואים פיקטיביים מדי שנה. בר רפאלי מצליחה בתחום שבו הצלחה=התעניינות תקשורתית=פרסום. לו הייתה רפאלי סטודנטית למשפטים, נניח, לא היית שומע עליה. אז על מה אתה מציע להעניש אותה - על זה שהיא מצליחה או על הבחירה המקצועית שלה?
"אגב, בנוגע לסיפא שלך: אדם ששדד זקנה, למשל, יהיה בעיני אזרח סוג ב' גם אם הוא זכה בפרס נובל לספרות" - יפה. כי לא לשדוד זקנה זה ערך. שירות צבאי - לא.
"לפי ההגיון שלך, תרומתו הרבה של איציק מרדכי למדינה כמפקד צבאי מוכשר ונועז, ולא רבים מטילים בכך ספק, צריכה "לאזן" את מעשי ההטרדה המינית שלו" - נהפוך הוא - זה דווקא מתחייב מהגישה שלך, לפיה שירות צבאי הוא מכפלת כוח או חשוב יותר או נפרד מתרומה חברתית כוללת.
לצערי, אני לא שותף לחזון החברה הישראלית החדשה אותו אתה מציג, בו חובות אזרחיות כמו שירות צבאי נמדד בערך כספי, ופטור מהן ניתן לרכישה לפי תעריף קבוע. אסכם בכך שלטעמי יש חובות שחייבות להיות מוטל על כלל האזרחים, וערכים שראוי שכלל האזרחים יהיו שותפים להם. יותר ממאתיים שנים אחרי המהפכה הצרפתית, כנראה שראוי להוסיף למטבע הלשון השחוקה "ללא הבדל דת, גזע ומין" גם "ומעמד".