אז באופן צפוי למדי, אתר חדשות הספורט One ממשיך לנפנף בעורך דינו, שמצדו מנפנף בסעיפי חוק ומטבעות לשון משובבי נפש כמו "ללא הוכחת נזק" ו"להלן דברי הבלע" ועוד שלל ביטויים מהז’רגון העורכדיני מהסוג הרע*. הפעם הם מאיימים על ממשיך דרכו של ייגר מאיסטר, תמיס, שהוציא את הבלוג "עומדים בשער" מתפוז לעצמאות, לאחר שבתפוז נבהלו ממכתב כזה ותבען מייגר לערוך את הפוסטים שלו.


2 מיליון שקלים, סכום נכבד ומרתיע למדי, מאיימים ב-One לתבוע מבלוגר על שום שהוא מבקר את התוכן באתר. המחשבה מאחורי שיטת הפעולה הזו, ככל הנראה, היא שאם זה עבד עם תפוז, זה יעבוד גם עם בלוגר פרטי, ו-One תוכל להבטיח לעצמה שבאינטרנט הזותי לא כל אחד יוכל לומר שאולי הם לא כזה אתר מוצלח. לי זה מזכיר בעיקר את מסע האימים של אסתרינה טרטמן בזמנו. איך אמר אז קלינגר? "יש אנשים עם אג’נדה של השתקה".
יש שתי דרכים להתמודד עם ביקורת – להפגע ממנה או ללמוד אותה. אם בוחרים להפגע ממנה, התגובה תהיה בהתאם: זועפת, נעלבת, אולי אפילו משפטית. אם בוחרים ללמוד אותה, ניתן להתייחס אליה – לחיוב או לשלילה – להפריך אותה ואולי אף ללמוד ממנה. One, ככל הנראה, בטוחים שהכול אצלם פשוט מושלם, ועל כן בוחרים באפשרות הראשונה.
One הם אתר אינטרנט. ככזה, הם עושים שימוש באותם הכלים של אתרי אינטרנט אחרים. כמו שיגיד לכם כל טירון SEO, אתר אינטרנט שפועל בלי שיתוף מאתרים אחרים פשוט לא יצליח. דוגמה: מעל לשבעים אחוז מהכניסות לבלוג הזה הם מאתרים אחרים. כלומר, אם אתם קוראים את מה שאני כותב, יש סיכוי לא רע שהגעתם לכאן ממקום אחר – מהפריטים המשותפים של מישהו, מלינק בבלוג אחר, מגוגל** וכיו"ב. בתורי, אני יוצר מכאן טראקבקים, קישורים ותגובות, משתף פוסטים מוצלחים ברידר, מחזיק דף בפייסבוק ועושה כמיטב יכולתי לקדם את האתר שלי דווקא – באמצעים כשרים, כמובן. אני עושה את זה בעיקר כי אני כותב כדי שיקראו, ואם לא יקראו, מה בצע לי בכתיבה?
מסתבר שב-One חושבים, לעומת זאת, שהדרך להשיג סינרגיה עם הסביבה שלך עוברת דרך משרד עורכי דין. זו דרך מחשבה גרועה ביותר מבחינת שיווק אתרים. זו מחשבה גרועה מאוד נקודה. אם הייתה לי פיצריה שכונתית, הייתי מנסה להתחבב על תושבי השכונה, לא מנסה לתבוע את מי שמספר לחברים שלו שהפיצה שלי לא משהו. אי אפשר להתנהל באינטרנט מאחורי מכתבים של עורכי דין, אי אפשר להשתיק כל ביקורת נגדך. אבל ביקורת נגדך, באופן אירוני, היא מקפצה באינטרנט. אתה יכול להגיב לה, להתחיל דו שיח, ומבלי משים להפוך לחלק מהקהילה הזו, ואפילו חלק לגיטימי.
כשמכתב פנימי של שי גולדן, עורך סקופ, לכותבי האתר נחשף על ידי דורה ופורסם גם אצל עידוק, גולדן וחברי סקופ הגיעו להגיב. הם ניהלו שיח. בשורה התחתונה – הם עשו לעצמם יופי של פרסום. איזה מין פרסום One עושים לעצמם? בעיקר שלילי, אני מניח. הם מקשרים את עצמם למכתבים מעורכי דין ואיומים בתביעות, להגבלה על חופש הביטוי – משהו שאף אמצעי תקשורת לא אמור לקשור עצמו אליו – ולרדיפה של בלוגרים. ואולי זה מעיד משהו על מה האתר הזה שווה.

*יש ז’רגון עורכדיני טוב, יש עורכי דין טובים, ולא מעט.
**כמובן שהמיקום שלי בגוגל הוא גם פועל יוצא של קישורים אליי.