בלוגיקה

"מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין;  תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה   נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות."

עו"ד עוזי אהרון, שמחזיק בתואר הנכבד של סגן ראש עיריית אור יהודה, ארגן ביום חמישי שעבר מדורה מסוג חדש. אהרון, ש"ס כמובן, העלה באש מאות ספרי "הברית החדשה", שלטענתו חלוקתם הייתה חלק מפעילות מיסיונרית מסיבית בעיר.
אני לא הולך להכנס כאן לדמגוגיה של "במקום שבו שורפים ספרים" וגו'. אני גם לא מתכוון ללכת לכיוון של גודווין, ודובי מסביר טוב ממני למה. אני רוצה להתייחס לכמה עניינים בפרשה הזו שמזכירים לי מאוד את ההתנהלות של אותה ש"ס בדיוק בכל מה שנוגע להצעת חוק חסימת אתרים - הצעת חוק 892.

מה שעומד כאן על הפרק הוא ההגנה הוירטואלית הזו על הציבור. דובי כתב יפה שעם רעיונות אחרים צריך להתמודד. במדינה שלא מנגנת את ואגנר, שיש באוניברסיטה המובילה שלה מרצים שמסרבים ללמד את מרטין היידגר ושמהומה ציבורית הורידה את הפרקים מתוך Mein Kampf שתורגמו מהמדפים, הנאציזם הוא רק רעיון אחד שלא התמודדנו אתו עד תום. "אור השמש", אמר השופט האמריקני לואיס ברנדייס, בציטוט מוכר, "הוא חומר החיטוי הטוב ביותר".
בעולם הדיבייטינג נהוג להקדיש את הדקות הראשונות בכל נאום לביצוע הפרכה של הנקודות שהעלה הדובר הקודם. השופטים מחפשים נקודות שלא ניתן עליהן מענה כלל - לרוב זהו אות לפחדנות. נקודת המוצא של השופטים היא שאם לא ענית לנקודה מסוימת, כנראה שאין לך מה לומר ועל כן העדפת להתעלם ממנה. כשבמקום להציג תפישת עולם מנוגדת לזו של הנצרות, לחדד את ההבדלים ולשכנע באופן רציונלי מתבצע אקט של השמדת הספרות הזו, כנראה שאין לכם מה להגיד.

"מיסיון", כפי שמכנה עו"ד אהרון את הפעילות של משכנעים נוצריים, הוא בבסיסו סדרת פעולות שכנוע שנעשות על מנת לשכנע אדם להמיר את אמונתו. בכך, אין המיסיונר נבדל מסוכן המכירות - הוא מנסה לשכנע את האנשים שמולו שיקנו ממנו רעיון. היות ועו"ד אהרון הוא חבר במפלגה דתית - קרי, כזו המוכרת תפישת עולם, אידאולוגיה, רעיון דתי מסוג אחד - הוא משול לסוכן מכירות שהעלה באש את המלאי של סוכן מכירות יריב.
האנשים שלקחו לידיהם את ספרות הקודש הנוצרית הם אנשים חושבים. יש להם היכולת להגדרה עצמית - הם ריבוניים, מקבלים את החלטותיהם במודע ואחראיים על ההשלכות של החלטותיהם. אם הם היו מחליטים, אם לתת דוגמא פרועה, לקבל כסף במעטפות מתורם אלמוני בניגוד לחוק, אז הם היו נחקרים במשטרה ואולי אף נאלצים לתת על כך את הדין. לו היו נענשים על מעשיהם אלה, נקודת היסוד לענישה הייתה שהם נושאים באחריות המלאה על מעשיהם.
כיוון שכך, נשאלת השאלה - מה כל כך רע בפעילות מיסיונרית? ברור שלאדם נתונה החירות לבחור את הדברים שהוא מאמין בהם, ויהיו אלה קנקן התה של ראסל, מפלצת הספגטי המעופפת, שישוע הוא בנו של האל או שאיש מגמגם עם מקל ביקש מהים להפתח והלה הסכים. ברור גם שאנשים, כיצורים חושבים, לא קונים כל מה שמוכרים להם - תשאלו את סטארבאקס, שניסו למכור בישראל קפה אמריקאי וגילו שגם לחוצפה יש גבול - ולכן מי שלא רוצה להמיר את דתו, או לחלופין מי שלא רוצה להאמין בכל דת שהיא, לא יעשה כן. המקור היחיד שיכול להיות למחשבה שיש לעצור פעילות שכנוע בעד אמונה זו או אחרת הוא, אם כן, מתוך תפישה של הציבור כמטומטם, כאילו ינפנפו לנגד עיניהם בצלב והם יאמרו "אמן" ויתחילו למלא את הכנסיות. וזו אותה התפישה בדיוק שמנחה את הצעת חוק 892 - שהציבור לא חכם מספיק כדי לקבל החלטות לגבי חינוך ילדיו, לא יודע מספיק כדי להבין מה טוב לו ולא מספיק מוכשר אפילו כדי להרים טלפון לספקית האינטרנט ולבקש הגנה על מחשביו של ילדיו. נמצא, אם כן, שצנזור האינטרנט הוא בדיוק כמו שריפת ספרים - במקום להתמודד עם הפורנוגרפיה באמצעים של חינוך, של הסברה, במקום להעניק להורה את הכלים לנטר את ההתנהגות של ילדיו ברשת (ובמקרים מסוימים, זה עשוי להיות מציל חיים ממש), מעדיפים להניח שהציבור מטומטם ולכן על נבחריו (ויש לזכור: אהרון הוא נבחר ציבור) לאלפו ולמנוע ממנו השפעות מזיקות. הפטרונות הזו, שש"ס מומחים בה, היא שמביאה למצב שבו רוצים לאסור על ממכר חמץ בפסח (כי הרי, אם ימכרו אז כולם יקנו, גם מי שלא רוצה), לחסום אתרי אינטרנט וכן, גם לשרוף ספרי קודש.

עניין נוסף נוגע, שוב, לשאלת מיהו יהודי. מדוע? מפני שעו"ד אהרון מצוטט ב-nrg כאומר את הדברים הבאים: "סברני כי על חברי הכנסת לתקן את חוק המרת הדת כדי לעצור אחת ולתמיד את פעילות המיסיון הנוצרי השופע בכספים ובמשאבים". עכשיו, היות ואני בספק אם נמצא מבין קוראי הבלוג הזה אפילו אחד שמעולם לא ניסו לשכנעו להניח תפילין, שמעולם לא מצא בתיבת הדואר שלו חוברת של חסידות כזו או אחרת המסבירה בצבעים עליזים מדוע טוב יותר להיות יהודי מאמין, שמעולם לא קיבל קלטת החזרה בתשובה בצומת ושמעולם לא ניתנו לו נרות שבת מחוץ לסופר ביום חמישי, יש כאן צביעות לא קטנה. מדוע פעילות להמרת אמונתו של חילוני גמור, אפיקורס גמור, החי (ושוב, מבחירה) אורח חיים חסר אמונה או למצער לא יהודי שונה מפעילות להמרת אמונתו של חילוני לנצרות? התשובה היא שהתפישה היהודית היא שאתה יהודי, ואין לך איך להיחלץ מזה. העולם היהודי-דתי כופה על הפרט את הגדרותיו. המחזירים בתשובה יסתכלו עליך ברחמים, "תינוק שנשבה", יכנו אותך (שוכחים להזכיר ש"תינוק שנשבה", במקור, הוא תינוק שנחטף אל הגויים - בבלי, מסכת שבת דף סח). לדידם, אדם לא מסוגל לקבל החלטה לחדול מלהאמין בדת מסוימת. כיוון שכך, פעילותם אינה "מיסיונרית", כי היא לא כוללת המרת דת. ולכן להם מותר, אבל לנוצרים האלה אסור; לכן אף ראש עירייה לא יארגן מדורה מחומרי הקריאה שחב"ד מחלקים, שלעתים מזומנות זה הדבר הנכון ביותר לעשות אתם. ואם ינסה ראש עירייה מסוימת לאסוף את קלטות ההבל של אמנון יצחק ולארגן מהם מדורה, קצפם של אנשי ש"ס וודאי יצא, כי ש"ס לא מוכנה להכיר בכך שחילונות, אי השתייכות לדת, היא בחירה לגיטימית לחלוטין. ואולי בגלל זה היא רוצה לחסום את האינטרנט לכולם, גם כאשר שר התקשורת חוזר ואומר שבציבור שהוא מייצג אין דברים כאלה - כדי להביא תיקון וגאולה לשאר היהודים, גם אלה שבמודע בוחרים שלא להיות כאלה.

ונסיים בציטוט נוסף, הפעם מחוק העונשין. היות ועוזי אהרון הוא עו"ד, אני בטוח שהוא מכיר אותו:

"    170.
[א/146]     ההורס, מזיק או מחלל מקום פולחן, או כל עצם המוחזק מקודש לקהל אנשים, בכוונה לבזות דתם, או ביודעין שהם עשויים לראות במעשה זה עלבון לדתם, דינו – מאסר שלוש שנים."

תגיות: 1984, אורוול, גודווין, דברים שצריך להגיד, התפוררות, חופש הביטוי, חסימת אתרים, יש כאן מבוגר אחראי?, עוזי אהרון, קריאה מומלצת

כתובת טרקבק | RSS תגובות