אפס מפלצתי*

יחזקאל, תודה לך. לא יכולתי לבקש תגובה שתמחיש טוב מזה את מה שרציתי לומר. כי טיעון הקבוצה הזניחה, אתה יכול לטעון אותו אפילו אם אתה היית בתוכם. זה בדיוק העניין. אין פנים, שמות, מעמד או אפילו מספר למתפרעים הללו, ולכן קל נורא לשלח אותם – יש בזה אפס סיכון, אפילו לא סיכון תדמיתי. למה הדבר דומה? למי שמשלח כלב תקיפה שאין עליו רישום, ואחר כך טוען שהכלב לא שלו. ומבחינתו, שירדימו את הכלב, יש לו כלבים אחרים – אבל הוא לא לוקח כל סיכון על עצמו, ועל הדרך מצליח להפעיל את האלימות מבלי להיות אחראי לה.
אני משוכנע שתסלח לי אם אומר לך שאני לא מאמין בשום אופן שההתפרצות הזו הייתה ספונטנית – היא תוכננה מראש והוצאה לפועל ע"י ארגון אוספי הנבלות, שהעומד בראשו כבר הוציא מבצעים מחוכמים ומורכבים מאלה, הרי ידוע לך.
הנפגעים העיקריים הם החרדים עצמם? הצחקת אותי. ראשית, מפני שבגלל הלחץ החרדי על אגד, כל קווי האוטובוס ממרכז העיר ודרומה אל צפון העיר עוברים דרך גאולה ומאה שערים, להוציא קו 30. תושב רמות חילוני ששהה במרכז העיר כשהמהומות פרצו, כיצד אמור להגיע לביתו? 35, 36, 40, 56, כולם עוברים דרך אזורי הקרב.
שנית, מפני שבאופן אבסורדי, אחוזי גביית הארנונה באזורים האלה עומדים ביחס הפוך לאחוז פחי האשפה המוצתים בהם. כמי שהארנונה שהוא משלם זינקה כמעט פי שניים בשנה האחרונה, אני בהחלט חושב שאני ושכמותי הם הנפגעים העיקריים כאשר הורסים רכוש עירוני שהעירייה רוכשת אחר כך מכיסי – ואני לא מדבר על השעות הנוספות של עובדי התברואה, על הכבאיות ועל העובדה שבזמן ששוטרי ירושלים עסוקים בלספוג אבנים ממבעירי האשפתות הללו, הבתים של תושבי ארנונה, ארמון הנציב, בית הכרם, תלפיות, קטמון וכיו"ב שכונות חילוניות נתונים בסכנת פריצה מוגברת.
"אתה בא לומר שהציבור הזה מארגן הפגנה שתפגע בו עצמו?" – כן, לעזאזל, קראת את מה שכתבתי? זה בדיוק מה שאני אומר. שה"ציבור" גדול מסך פרטיו, ופגיעה עצמית לא יוצאת מכלל חשבון. הרי בהפגנה הגדולה נגד מצעד הגאווה אשתקד גם כן הציתו החרדים פחים, באזור בר אילן – ושם לא תוכל לטעון שמדובר היה בקבוצה קטנה.
לגבי ה"של נעליך" וגו', אין לי שום כבוד או הערכה לנקרופילים הללו (שבשלם הוצת הקרמטוריום בחיבת ציון, והעומד בראשם הביע עליצות רבה על מעשה האלימות ההוא, למשל. חלילה, שתהיה לנשרים הללו תחרות) ומעולם לא ביקשתי ולא בחרתי באף גוף שהוא שיראה עצמו מוסמך לקבוע איך איאסף אל אבותיי, ויאנוס את גופתי להגיע לקבר ישראל, גם אם לא חפצתי בכך – ואף יאנוס את המשטרה ויאמר לה איך לנהל את חקירותיה, שזו חוצפה מזן חדש לחלוטין. ארגון מיותר, בלשון המעטה, אלים שנוהג כמו הגרועות שבמליציות זה זמן ועוד מעמיד פנים מיינסטרימיות.

להגיב

ואכן, לו הייתי מביע דעות אנרכיסטיות, בוודאי שהיה מקום להאשמה הזו. לו היו מתפרעים בחצר ביתי ולא הייתי יוצא כנגדם, לא הייתי יכול לרחוץ בניקיון כפיי. מה שפר עליי גורלי, אם כן, שאינני אנרכיסט ושהם אינם מתפרעים בחצר ביתי. אינני מתלבש כמותם, אינני מחזיק בסולם הערכים שלהם, לא בבתי הספר שלי הם התחנכו ולא, אינני מונה עצמי על אותו הציבור אתם, מנהיגיהם הרוחניים אינם מנהיגיי, שאיפותינו אינן דומות. עכשיו, יחזקאל יקירי, אתה מתכוון לומר לי שהמתפרעים אינם חרדים? כי אם הם כן, אז אתה עצמך, כשאתה מונה עצמך כחרדי, שם גורלך ככל המונם, ושום תעלול רטורי שבו תאשים אותי באנרכיזם לא ישנה את זה.

להגיב

זאת ועוד, יחזקאל. האין רבני הציבור החרדי מתגאים בצייתנותו של קהלם? כלום מי ממנהיגיהם הרוחניים של המתפרעים יצא כנגד ההתפרעות? במשך יומיים בערו רחובותיה של בירת ישראל באש האשפתות ששילח בה, כדבריך, המיעוט הלז – ואיש מהרבנים אינו פוצה פה ומצפצף? איש מתושבי השכונה – הרוב, לדבריך – אינו יוצא ומשלח את החוליגנים חזרה לביתם? אפילו אתה, יחזקאל, עוד לא הבעת גינוי למעשיהם, רק הסתתרת מאחורי חוסר הפנים שלהם, הצבעת על המתפרעים כעל "אחרים" – עניין ש, כידוע, לא ניתן כלל לאימות, כי הם לא פרטים, הם המון – וגם לא ענית לטענותיי בדבר שרפת הפחים בבר אילן על ידי קבוצה גדולה בהרבה לפני מספר חודשים בלבד. איה המנהיגות החרדית המתרברבת בשליטתה בציבור שלה? אם מיעוט נקלה הוא, מדוע לא הופסקו המהומות עוד באיבן?

להגיב

ראשית, לשאלתך, יחזקאל, אינני חילוני.
שנית, לומר שאני, ציוני בכל רמ"ח אבריי, משתייך לאותו המחנה הפוליטי כמותם יהיה כמו לומר שחרדי דובר יידיש ממאה שערים ומתנחל חובש כיפה סרוגה מקדומים משתייכים לאותו המחנה.
אני, להבדיל וכפי שהיית מגלה לו היית קורא את הפוסט, לא משייך עצמי לציבור, אני נותר אינדיבידום, שומר את פניי ומקבל החלטות ערכיות על סמך ערכיי שלי ושיקול דעתי, ולא על פי פשקווילים והוראות רבנים. אתה וחרדים אחרים, לעומת זאת, משייכים את עצמכם לאותו גוף מחריד הנקרא "ציבור" בקלות, מפיצים פשקווילים על "טוהר מחנינו", תולים שלטים בכניסה למאה שערים המדברים על "שכונותינו", מסגרים עצמכם כציבור – מנהיגיכם, ברטוריקה שלהם, אומרים זאת בבירור: הנימוק העיקרי לפעולותיהם כנגד מצעד הגאווה בזמנו היה "פגיעה ברגשי הציבור החרדי". לא הפרטים, ה"ציבור". רגשותיי שלי, יחזקאל, נפגעים כשפוגעים *בי*, ולא כשפוגעים ב"רפורמים" (ספורט החביב ברחובותיה הבוערים של גאולה) או ב"שמאל ציוני". זו המשמעות של היות אינדיבידום, וזה חסר משמעות לחלוטין בעולם שאתה מגן עליו.

להגיב

שימוש באלימות הוא פסול. הטרור האיסלאמי הוא מהנגעים המסוכנים ביותר לעולם המערבי, ויותר מזה: האיסלאם עצמו, לפחות כפי שמפרשים אותו מאמיניו כיום (אינני יודע מספיק כדי לקבוע אם כך הוא באופן אינהרנטי) מסוכן ומהלך אימים על העולם החופשי כולו, ואירופה בעיקר.
אני סבור שהאוכלוסייה הפלשתינית נושאת באחריות מסוימת למשלחי הקסאמים, בהחלט. כשהקסאמים נורים מלב שטח האוכלוסייה, והאוכלוסייה לא עושה דבר כדי למנוע זאת (ואגב, תוצאות הבחירות ברש"פ מראות שהתמיכה בטרור נגד ישראל איננה נחלתם של מיעוט), היא נושאת באחריות.
ואולי במקום להיות יהודי ולהשיב לשאלה בשאלה, תנסה גם להשיב לטענותיי?

להגיב

"אינני יודע כמה אתה מכיר את הציבור החרדי. בא נשאל כך, מה בעיניך יגדיר ויחבר יחד ציבור?" – אבדן הזהות הפרטית של מרכיביו כך שהם יוצרים דימוי, אולי אף סימולקרה, של גוף אחד שאין לו זהות. תושב גאולה יכול לקרוא בשמם של מציתי הפחים? לא? אז הם ציבור. כשמנהיגים פועלים בשמו של ה"ציבור" ששלח אותם – ויהא זה ציבור המתנחלים, ציבור החרדים, ציבור התל אביבים, או סתם ה"ציבור", הם פועלים מכוחה של הכללה חובקת כל (ואכן, כפי שהעיד קירקגור, מיישרת-כל, הבזה להצטיינות האישית ומעלה על נס את הבינוניות) שבתוכה אובדים הפרטים ונעשים להמון, en masse in corpore. כל זה, אגב, גם מופיע בפוסט.
"הם לבושים אותו דבר. הם לומדים באותם בתי ספר. הם שומעים לאותם מנהיגים. הם גרים באותה שכונה. הם מחזיקים באותו סולם ערכים. יש להם שאיפות דומות" – אלה הם בהחלט כולם תסמינים שמעידים על "ציבוריותנות", אם לטבוע מושג חדש, כלומר, על נטייה לדכא את הפרט בשם הציבור. העולם החרדי אכן עושה זאת, והצבעתי על כמה ראיות לכך מספר פעמים בעבר (למשל). התפישה החרדית ה"קהילתנית" עושה לפומבי את חיי הפרט, ומגלה נטייה מובהקת לדיכוי של אינדיבידואליות ול"הצברה" של המשתייכים אליה. וכן – כאשר כולם מתלבשים אותו הדבר, הם נראים אותו הדבר, ושוב לא ניתן להבחין בפרטים שונים בתוך הקהל. כאשר כולם לומדים את אותם הדברים מפי אותם המקומות ועושים לעצמם את אותם הרבנים, דעותיהם עוברות תהליך של האחדה. כדי כך, שעל הבדלים קלים שבקלים נחלק הציבור הזה לציבורים אחרים – ההבדלים בין החסידויות השונות, למשל, הם דוגמה לא רעה. וכל חידוד ההבדלים האלה לא נעשה, על דרך האירוניה, אלא על מנת להגביר ולהאחיד עוד , לזקק מסה קריטית של ציבור אחיד לגמרי. כך נשמרת העין פקוחה תמיד – בחשכת חדר השינה, כשהוא מתארגן לשגרת יומו הבטלה, לא יעז בחור הישיבה לקשור את נעליו בסדר הלא-נכון, כי אפילו בחשכת חדר השינה שלו הוא אינו פרט, לא לגמרי.

"אלף סליחות. הייתי צריך להבין זאת מפוסט אחר שלך שקראתי הערב, אולי בבלוג השני, שם דיברת על הרפורמים ועל פוסט-מאמר של יוסי גורביץ על התלמוד." – אין לך על מה להתנצל. אני לא מניח שאנשים ידעו לזהות את שיוכי הדתי מיד. זה חלק מהעניין, יחזקאל יקירי.

"אציין שפגעת בי אישית (ללא קשר לציבור החרדי…) כשרמזת שלא טרחתי לכבד את האכסניה בקריאת הפוסט עליו עמלת טרם הגבתי" – אני מתנצל אם נפגעת, לא זו הייתה הכוונה. הייתי צריך להיות עדין יותר בהפנותי אותך חזרה אל הפוסט. ובכל זאת, היות וכבר נאמרו הדברים, שים לב עד כמה יפה הם מתיישבים בתיאוריה שפיתחתי כאן (ואולי כאן המקום להדגיש שברובה היא אינה שלי – רק הלוקליזציה שלה כן). כשנפגעו רגשותיך, אתה, כיחיד, לא עלה על דעתך לפנות לאלימות. עם זאת, מנהיגי הציבור החרדי מתרצים פנייה לאלימות ב"פגיעה ברגשי הציבור החרדי" כל הזמן. גורם לגבה להזדקר, הלוא כן?

"אם אתה חושב שהאוכלוסיה הפלשתינית אשמה בקסאמים, וחשבת כך גם לפני עליית החמאס לשלטון, אנחנו בבעיה. זה אומר שאתה, כאדם חופשי, לא מסוגל להבין מצב בו אדם מפחד להביע את דעתו ושותק פן יבולע לו" – האמנם זה המצב, יחזקאל? אתה ברצינות מתכוון לומר לי שהרבנים מפחדים מתלמידיהם? שלו היה יוצא ראש ישיבה לרחוב וגוער בהמון המשתולל, הייתה נשקפת לו סכנה? כלום היה ההמון מבצע פוגרום ברב שיוצא כנגדו? זו נשמעת לי אמירה מופרכת מאוד. מה גם, שהראיות הנסיבתיות לכך שמה שהוציא את ההמון לרחובות (והרי, איזה קשר יש להם לנהג המנוח?) הוא אותו יהודי בר-לבב שבעבר התהדר בתפקיד "קמב"ץ העדה החרדית" (עדה. המממ) וכיום עוסק באינוס גופות אל קבר ישראל ובהכאת נטורי קרתא הן מכריעות. ובשביל הספורט, מחר אנסה לראות אם אוכל להשיג ממשטרת ישראל נתונים על מספר שיחות הטלפון שקיבלו מחרדים תושבי גאולה, מפוחדים, המספרים על הפוגרומצ'יקים שעוברים ברחובותיהם. יש לי הרגשה שיהיה מדובר במספר נמוך מאוד, אם לא אפס מוחלט.

אבל זאת ועוד, היות ו"היכולת לשאת פירכה היא סימנה של תרבות נעלה", בוא נדון מעט בסתירה הברורה העולה מדבריך.
טענת בתגובתך הראשונה כי "רק שתהיה מודע לכך ש"שורפי הפחים" הם קבוצה קטנה מאוד עד זניחה, שרק עושה רעש עצום" והוספת כי עיקר הנפגעים ממעשיהם, לדעתך, הם החרדים (טענה שנדמה לי שסתרתי). אם כך, ממה בדיוק מפחד הרוב? מדוע, אם הוא כה נפגע, לא יוצא הרוב כנגד אותה קבוצת מיעוט? והרי לא חייב הרוב הלז אפילו לצאת באלימות. מדוע לא הודיעו ראשי הישיבות כי יסלקו כל מי שייראה מתפרע מישיבותיהם? מדוע לא שלפה הקהילה את אותם כלי הנשק שהיא יודעת לשלוף עבור נשים שהעזו לחצות גבול מסוים, כנגד אותם חוליגנים המשתקים את חייכם? האם ברצינות אתה קובע כי רוב הציבור החרדי מפחד ממיעוטו כדי כך שהוא משותק ולא יכול להשתלט עליו? אם כן, אז נמצא שאתה שוב מאפיין ציבור גדול באופן עדרי לחלוטין, וחשוב מכך – נמצא שאתה אומר שישנו כוח אלים בתוך הקהילה החרדית שהקהילה לא יכולה לו. ואם זה המצב, הרי שהמדינה, המחזיקה במונופול על השימוש בכוח, צריכה להתערב בכל כוחה, כולל מעצרים ומשפטים וכל מה שנדרש על מנת לבלום את המיעוט האלים הלז – כך שנמצא שאתה מסכים אתי לגבי מה צריך לעשות במתפרעים. אם לא, לעומת זאת, הרי שההקבלה שלך לא תקפה. אז ענה-נא, יחזקאל, מה מהם? האם יש בקרב העדה החרדית כוח אלים שהעדה לא יכולה לו ושמסב לעדה נזק, מה שמצריך בהכרח התערבות ברורה ומיידית של רשויות אכיפת החוק, או שאין כזה, מה שמחייב שהעדה תטפל במתפרעים במידה והם אכן כזה מיעוט "זניח"?
הרוב הדומם הישראלי הוכיח, אגב, שהוא יודע כיצד להלחם במיעוט הרועש ב-22 ביוני 1948, מעט יותר מחודש לאחר הקמת המדינה. הרחוב הפלשתיני טרם הוכיח זאת.

להגיב

ה-nofollow, שיש תוסף שמאפשר להוריד אותו, נשאר במתכוון. ככה אני אף פעם לא צריך להוריד לינקים.
"ישראלי רפורמי (כולל נמרוד אבישר) יכול לקרוא בשמם של המתנחלים (מתנחבלים, בלשונך)? לא? אז הם ציבור. (ולכן כשתספוג אנטישמיות בבלגיה או איפה-שלא-יהיה זה יהיה בצדק כי אתה כובש.)" – לא. אתה לא מבחין בין ה"ציבור" כפי שהוא מובא בכאן לבין קבוצה. למשל: חבר טוב שלי התגורר בהתנחלות תקופת מה, כיוון שהוריו, שניהם אנשי שמאל-מרכז, גילו שהדיור שם זול בהרבה. אז כן, הוא היה מתנחל, נמנה על קבוצת האנשים המתגוררים בשטחים הכבושים. אבל הוא לא היה חלק מ"ציבור המתנחלים", קרי, משולהבי המוח הכתומים שגזענות ושנאה מובילים אותם להשליך אבנים על רכבים של פלשתינים. רואה את ההבדל? הציבוריות החרדית היא חובקת כל, מגדירה את פרטיה במקום שפרטיה יגדירו אותה. זו קבוצה ייחודית (למרות שהיא לא לבד בתמונה) בה ההמון גדול ושונה מסך פרטיו. זה יוצר אנומליה לוגית, שבאה היטב לידי ביטוי בתחושה הכללית, שאני בטוח שאינני השותף היחידי לה, ש"אחד על אחד הם דווקא בסדר". האנומליה הלוגית שנוצרת היא שטיעון "כל" לא יכול להסתר ע"י דוגמה נגדית, כי כשהחרדים מתגודדים הם מתפקדים אחרת. שאלת אותי מה ההגדרה שלי לציבור, ואז התעלמת לחלוטין מתשובתי והחלטת לתת דוגמה שאינה רלוונטית.
כשאני מגדיר עצמי, למשל, כישראלי, ההגדרה הזו לא מכתיבה לי כל התנהגות. (למשל, יחזקאל, לא אמנה עצמי למליץ יושר של הישראליות או של ישראל בכל רגע נתון. אולי אפילו להיפך).
"כך גם אני אומר (ולזה ניסיתי להגיע כל הזמן): "אלו נטורי קרתא וימינה"" – במקרה, יחזקאל, ראיתי בעיניי את המתפרעים, והם לא היו נטורי קרתא. היו בהם לפחות שלושה שמלבושם זעק "גור", עוד כמה שמפאת היעדרו של מעיל וכובע לא הצלחתי לחלוטין לזהות, ואני מניח שאפשר להגדירם כשבבניקים, ובוודאות שני חב"דניקים. זה טריק רטורי חרדי ידוע, להאשים את נטורי קרתא באלימות, וזאת משום שהציבור החילוני הלא-בקיא שומע "נטורי קרתא" ומדמיין דברים דמוניים להחריד. שאלתי אותך כאן אם אתה יודע להצביע לי על המתפרעים, ולא ענית. כעת לפתע אתה יודע, והם בהכרח נטורי קרתא – יחזקאל, בוא נעשה עסק: כל אחד מאתנו ידבק לעובדות הידועות לו בלבד ולא להשערות. אלא אם יש לך ראיה חותכת שרק נטורי קרתא וימינה מכך עסקו בהצתת הפחים (ושוב, אתה מתעלם מדוגמת ההפגנה בבר אילן שנתתי, בה נכחו חרדים הרבה מזרמים שונים ומשונים), בוא נשאיר את הפחד החילוני הקמאי מהם מחוץ לרטוריקה, כי הוא לא קשור.
שים לב כיצד אתה מדגים, שוב, הסתתרות מאחורי הפנים החסרות של הציבור: זה לא אנחנו, זה הם. כיוון שהם המון חסר פנים, אני יכול לטעון שהם נטורי קרתא, או אפילו הומוסקסואלים חילונים שהתחפשו לחרדים כדי להכפיש את שמם של החרדים ולטנף רחובותיהם.
"זה שבחור הישיבה קושר את נעל שמאל תחילה לא מושפע בכהוא-זה מהיותו חלק מציבור אלא מציותו להלכה." – כלומר, עד שקארו כתב את הקשקוש שלו, תלמידי חכמים היו כופרים בני כופרים?
"אם אתה רוצה להיות חלק מהציבור החרדי, עליך לקבל על עצמך להתנהג בהתאם להלכה (לפחות בפומבי)." – תודה רבה. זה בדיוק מה שאני אומר. הציבוריות החרדית היא חונקת, מדכאת ומחייבת למסלול אחד צר – שאגב, הולך ומצר: אם אתה תושב ירושלים בוודאי ראית את השלטים הכחולים על תחנות האוטובוס, בהם איזה רב מיותר מביע דעתו שאין פריצת גדר ושפלות גדולה מנשים המשוחחות בטלפון הסלולרי ברחוב וקולן, ר"ל, נשמע. ובכך היא גדולה מסכום פרטיה. בדיוק. תודה שהגעת לשם בעצמך.
כשעבדתי בסלקום, נתקלתי לא אחת בחרדים שביקשו לרכוש מכשיר שנראה כמו טלפון כשר, עם מספר של טלפון כשר, אבל שאינו כשר. כמובן, כשהתברר להם שאי אפשר, הם רכשו טלפון כשר. את רצונם העצמי ביטלו מפני רצון הכלל. וזו רק דוגמה.
"בעניין הרוב החושש מהמיעוט, את טענתי בהקשר הערבי אתה מוכן לקבל?" – לא. ראשית, מפני שלצערי ברש"פ אין מדובר ברוב מול מיעוט. שנית, מפני שאם פחד היה המניע, אז התגובה הישראלית בחלקים נרחבים של העימות הייתה מפחידה בהרבה ממה שכמה משגרי קסאמים יכולים לעשות.
"לפני שנמשיך לשאר הנושאים, רק אציין שאני בהחלט בעד מעצר המתפרעים. הסיבה שיום למחרת מעצרים בהפגנות נזעקים חברי הכנסת החרדיים להשתדל לשחררם היא כי לרוב, כאשר המשטרה מחליטה לעצור או/ו להכות, היא פוגעת בעוברי אורח תמימים ומקסימום בכאלו שהשתתפו פסיבית." – ושוב, יחזקאל, זו הגנת הציבוריות. מדוע הרוב לא יוצא לרחוב ומצביע על המתפרעים? מדוע הם לא מסייעים למשטרה להגן עליהם? כמובן, לא היינו, לא אנחנו, זה הם, אחר, ציבור, חסר שם, חסר פנים, כלב תקיפה – ואח"כ נוכל לרחוץ בניקיון כפינו ולבקש שישחררו את העצורים, הם חפים מפשע.
"מונה לא היתה הפתעה בשביל הציבור החרדי, את המצבים האלימים של המשטרה אנו מכירים מזמן." – אם יש דבר אחד שהייתי משנה בשלוש השנים האחרונות בישראל, זה את תגובת המשטרה בעמונה. היא הייתה צריכה להיות חריפה בהרבה. מרד, יחזקאל, מדכאים בכוח. להזכירך שהיו הרשעות רבות לאין ספור מהצד השני? בעמונה לא היו חפים מפשע, לא היו משתתפים פאסיביים, בעמונה היה ציבור משולהב – שחלקים גדולים ממנו ומנהיגיו מעולם לא הועמדו לדין על ניסיון הפוטש שלהם. שוב, נתת דוגמה של הסתתרות מאחורי ציבור. תודה.

להגיב