‫תגובות לפוסט: "Enten-Eller"‬

‫מאת: דובי‬

‫דובי‬ — Wed, 11 Jun 2008 13:42:12 +0000

אני קורא את הדיון לאט לאט ומתישהו אני אוסיף גם תגובה משלי, אבל בינתיים רק רציתי לציין בתגובה לתגובתך לאפיסקה – שבאונטריו הממשלה מממנת, חוץ מאשר את מערכת החינוך הציבורית, גם בתי ספר קתוליים (מסיבות היסטוריות, בעיקר). בבחירות האחרונות הועמדו על ידי שתי מפלגות האופוזיציה הצעות לרפורמות: השמרנים ביקשו להרחיב את המימון הממשלתי לבתי הספר של כל הקבוצות הדתיות, ואילו ה-NDP השמאלנים ביקשו לבטל לחלוטין את המימון הממשלתי לבתי ספר קתוליים. בסוף הליברלים המכהנים נבחרו מחדש ואין שום שינוי.

‫מאת: בלוגדיבייט‬

‫בלוגדיבייט‬ — Wed, 11 Jun 2008 10:46:21 +0000

הרשומה נתקבלה בבלוגדיבייט…

I found your entry interesting do I've added a Trackback to it on my weblog :)…

‫מאת: מודי תולשששש‬

‫מודי תולשששש‬ — Wed, 11 Jun 2008 09:33:45 +0000

מקומם אותי שאני מואשם בהוצאת דברים מהקשרם כשיטה לפולמוס. הציטוטים שלי הם, בעיני לפחות, בהקשרם, כפי שהבנתי אותו. יכול להיות שלא הבנתי אותו, או שייחסתי לו חשיבות שונה ממה שאתה ייחסת, אבל אין לי כוונה להתפלמס.

בעניין ראסל: זה בטח נושא לשיחה אחרת, אבל אני לא טוען שהפרדוקס מיותר, או שצרמלו-פרנקל מיותר. אני טוען (או יותר נכון, חוקר את הטענה) שהעיסוק הפורמליסטי באקסיומות הוא צדדי למתמטיקה המודרנית, ולא ממש מעניין. במבט לאחור, נראה לי שאפשר היה לפתור את ראסל ב "זה פרדוקס אחד יותר מדי" ודבר לא היה נגרע מהמתמטיקה.

ועל ברנרד ויליאמס אני מתחיל לקרוא. תודה.

משפט אי-השלמות של גדל נתקל בהרבה פחות קשיים – המתמטיקאים פשוט מתעלמים מההשלכות האונטולוגיות החמורות שלו, ובצדק.

‫מאת: nimrod‬

‫nimrod‬ — Wed, 11 Jun 2008 08:55:33 +0000

מודי,
B. Williams, Which Slopes are Slippery. in Making Sense of Humanity (Ed. B. Williams), Cambridge University Press, 1995, pp 213-224

לגבי טענתך על הפראדוקס של ראסל, הוא בהחלט לא מיותר כשמבינים מה פרגה ניסה לעשות בתורת הקב' הנאיבית שלו – אבל כאן לא המקום ללוגיקה מתקדמת; גלעד ברעלי כתב על זה לא מעט.
לגבי הפוסט הנפרד שלך, אני אגיב בהזדמנות – יש הרבה על מה. מקומם אותי השימוש שלך בציטוטים שהוצאו מהקשר כשיטה לפולמוס, את זה אגיד כבר עכשיו.

‫מאת: מודי תולשששש‬

‫מודי תולשששש‬ — Wed, 11 Jun 2008 05:34:27 +0000

אז כתבתי פוסט נפרד כאן http://moddy.blogli.co.il/archives/77

‫מאת: החיפוש אחר המשהו » ארכיון הבלוג » עוד משהו על שינוי באמצעות חינוך‬

Wed, 11 Jun 2008 05:28:55 +0000

[...] שנימרוד כתב ש "נדמה לי שהוא [דובי] פירק לחלוטין את הטענה הזו שלך, [...]

‫מאת: מודי תולשששש‬

‫מודי תולשששש‬ — Wed, 11 Jun 2008 03:41:13 +0000

בעניין "שאלה אחת יותר מדי" – מי הוא ויליאמס אתה מצטט? אשמח לקרוא עוד בנושא, עיקר כי אני טוען אותו דבר בתחום המתמטיקה (השאלה "האם קבוצה יכולה לכלול את עצמה" היתה שאלה אחת יותר מדי)

בעניין השאלה הספציפית הזאת, אני לא חושב שזו שאלה אחת יותר מדי, והגיע הזמן לשאול אותה. קשה לי להתייחס להצעות של דובי, כי לטענתו יש לו תכנית איך לשפר את לימודי האזרחות, ויכול להיות שיש לו רעיון מהפכני שאתמוך בו בכל לב. בינתיים, אני עם אמא שלך: כדי לחנך אדם שיהיה אזרח מהסוג שדובי רוצה שיהיה במדינה, צריך לשנות את מבנה בית הספר.

על רב-תרבותיות נראה לי שאכתוב פןסט נפרד. ואולי אני צריך לבנות את הטיעון שלי מחדש כי כנראה אף אחד לא הבין אותו.

‫מאת: דחליל‬

‫דחליל‬ — Wed, 11 Jun 2008 02:14:16 +0000

שלום.

על "חינוך דמוקרטי" שמעתם?

‫מאת: nimrod‬

‫nimrod‬ — Tue, 10 Jun 2008 15:45:45 +0000

"אז האם בית ספר יכול ללמד שלאדם יש חופש לבחור בכל דבר שאינו מזיק לאחר, כשלתלמיד אין חופש לבחור לא לבוא לבית הספר?"
מודי, זו נראית לי מה שהגדיר וויליאמס כ"שאלה אחת יותר מדי" (one question too many). ראשית, כי ההחלטה האם להגיע או לא להגיע לבית הספר היא חיצונית לבית הספר – היא החלטה של המדינה. באותה המידה ניתן לשאול האם בית הספר יכול לחנך לחופש הביטוי כשהצנזורה הצבאית פועלת. בית הספר יכול לשנות בתחומו, ממילא.
אחד הדברים שהצעתי כאן הוא תכנית לימודים מודולרית, בה התלמיד בוחר את מרבית תחומי הלימוד שלו. אגב, היות ואין חופש בחירה מוחלט (גם בגבולות ה"פגיעה באחר") בחברה, נראה לי לא ראוי שבית הספר יחנך למה שאיננו בחברה.

אבל ברובד עמוק יותר, נדמה לי שמדובר בשאלה אחת יותר מדי. רעיון תמיד מגיע לניגודו האבסולוטי כאשר לוקחים אותו לקצה. אם הדיון הוא על חינוך, ואתה מציע חינוך שלא מחייב חינוך, הוצאת את הרעיון מתחומי הדיון. הכשל כאן דומה מאוד לזה שבמולטי-קולטורליזם (ובכלל בשיטות פוסט מודרניות, יש סיבה שאני לא משתמש בסארטר, פוקו או אפילו היידגר כדוגמה לאקזיסטנציאליסטים) – בשם הפלורליזם מוכנים ההוזים הללו לספוג קבוצות אנטי-פלורוליסטיות ככאלה באופן אינהרנטי ומביאות לסתירת עצמן ולביטולו של אותו פלורליזם מדובר. התעוררות האיסלאם באירופה ובריטניה היא רק דוגמה לזה. כלומר, אם מדברים על שינוי באמצעות חינוך, גישות שמדברות על אי-חינוך הן לא רלוונטיות לכלום. אני מכיר את טענתך כי החינוך אינו הפתרון, אלא התקשורת, ומסכים עם כל מילה שדובי ענה לך בתשובה, ונדמה לי שהוא פירק לחלוטין את הטענה הזו שלך, ולכן ראוי שתבנה אותה מחדש בטרם תוכל להשתמש בה שוב.

‫מאת: אמא‬

‫אמא‬ — Tue, 10 Jun 2008 15:11:43 +0000

אני סבורה שבית ספר אינו המקום המתאים לחנך לרעיון כזה. הוא יכול להעלות אותו, להציג אותו, כמו גם רעיונות אחרים. הוא אינו מדגים אותו, לא הוקם מתוך אמונה בכך, ולכן לטעון שלכך הוא מחנך זוהי הפרזה.
יש בתי ספר בדומה לבית הספר הפתוח או אולי חלק מהדמוקרטיים שיטענו שהם מקום שמחנך כך מעצם הוויתו. אולי. צריך לבחון לגופו של מקרה.
בכל אופן, בעיני השאלה היא פחות בהגדרות על ויותר בפרקטיקות ההוראה, בפדגוגיה.
אם ההתנהגות של המורים בבית הספר פוגעת בחופש שלי כל העת,אסור לי לשבת על הרצפה לביצוע משימה כפי שנוח לי, אני לא יכולה להקשיב למוסיקה (באוזניות!!!) בזמן שאני כותבת בחינה, אין לי בחירה בין סוגי משימות כלל -אני לא חושבת שהדגימו לי התנהגות שיש בה חופש. לטעמי השאלה היא לא של הכל או כלום – יש דברים שונים על הרצף. אם בית הספר אינו מאפשר לי חופש בהחלטות קטנות,הפער צועק לי באופן בלתי מתפשר ואני לומדת את השיעור האמיתי: אין חופש אמיתי, הזהרי במיוחד מכאלה שטוענים שהם מעניקים לך אותו!!!! זהו נצחון הפדגוגיה, הפרקטיקות הבית ספריות, על האידיאולוגיה.