בלוגיקה

גלגולה של אלימות: בין עכו לקאנט וקירקגור

הבאתי כאן בפוסט הקודם, כהרגלי, ציטטה משל קירקגור^[1] שעסקה בגלגולה של אלימות, שקירקגור, באירוניה ראויה שעוד אתייחס אליה, מתייחס אליה כ"קומית":

פעם הייתי עד להתקוטטות שבה שלושה גברים התנהגו באופן מביש כלפי אדם רביעי. האנשים בקהל צפו במחזה מתוך תרעומת, והמלמול העוין שלהם דרבן אותם לפעולה. אחדים התרכזו באחד התוקפים ודחפו אותו על הארץ וכו'. כלומר הנוקמים השתמשו באותו הכוח של התוקפים[...]פניתי לאחד הנוקמים וניסיתי להסביר לו באופן דיאלקטי את חוסר העקיבות שבהתנהגותם, אך הוא כנראה לא היה מסוגל לעסוק במשהו כזה. והוא השיב רק: "הגיע לו. לנבל הזה מגיע שלושה נגד אחד". זה נמצא על גבול הקומי[...]^[2].

הציטטה הזו היא מהחביבות עלי, מפני שרק ממנה אפשר להוציא לא מעט תובנות; למשל, כמו שהערתי גם שם, יש כאן אבחון מדויק של האופן בו פועל אספסוף. אבל במיוחד אני אוהב את הטקסט הזה מפני שהוא ניסוח מחדש מדויק למדי של האימפראטיב (ציווי) הקאטגורי של קאנט^[3].

עוד »

1. סרן קירקגור, 1813-1855, פילוסוף דני, אביו הדתי של האקזיסטנציאליזם [↩]
2. סרן קירקגור, העת הזאת [↩]
3. עימנואל קאנט, 1724-1804, פילוסוף פרוסי; נחשב לפורץ דרך בתחום המטאפיסיקה והאתיקה [↩]

להגנתו האמונית של אברהם

הבטחתי לאורי קציר שאסיים את הפוסט הזה, שנמצא אצלי בכמה פורמטים שונים, שהוא מעין כתב הגנה לאברהם אבינו בכל הקשור לאחד הסיפורים הבעייתיים יותר בתנ"ך; זאת בתגובה לפוסט אצלו. יש כמה נקודות עיון מעניינות בסיפור הזה, כמה נקודות אחיזה לביקורת על האורתודוכסיה היהודית של ימינו ובכלל, ואני מקווה לנסות ולגעת פה ברובן. מדרש מפורסם הוא שעקידת יצחק התרחשה בראש השנה; תהיה זו, אם כן, בחירה נאותה לפרסם את כתב ההגנה הזה דווקא עכשיו. אזהרה מראש: זה ארוך.

דבר אחד הייתי מבקש מהקוראת לשאת עמה בתודעה לאורך הקריאה: ערכית ומוסרית אברהם אבינו ראוי לכל גנאי; מעשה העקידה, שהטרימה אותו נטישתם של ישמעאל והגר במדבר, אינו עולה בקנה אחד עם אף נדבך בתפישת העולם שלי. לו היה "אבינו" חי בימינו-אנו, השוואתו לאלי "הפלה מאוחרת" פימשטיין, למשל, הייתה בלתי נמנעת. אין ספק בלבי שהייתי מריע להרשעתו של אברהם אבינו מודרני. הטענה שלי פה כלל איננה טענה מוסרית, היא טענה אמונית; בעיניי, חבויות בסיפור הזה רבות מההשקפות שאני חולק בכל הנוגע לענייני דת, ואליהן הייתי רוצה להתייחס. עניין ידוע הוא שלא כל מעשה אמוני נמצא באותה מדרגה עם המוסר הסטנדרטי. ולאחר שהדברים נאמרו, נדמה לי שאפשר להתחיל.

עוד »

תגיות: אברהם, אקדמי, טוקבק, יהדות, לא מעניין, להוסיף תג חדש, עלה ברשת, פילוסופיה בגרוש, קירקגור, תנ"ך

לגדולתם של הקדמונים

אמירתו המפורסמת של אלפרד נורת' וויטהד, כי המסורת הפילוסופית המערבית כולה אינה אלא סדרה של הערות שוליים לאפלטון, היא לא רק מקור השראה לשמם של בלוגים מצויינים. היא גם נושאת בחובה לא מעט אמת. גם בזכות כמות הכתבים האדירה שאפלטון הותיר מאחוריו, גם עקב היותו של אפלטון פילוסוף כפול, באשר הוא מגלם בתוכו גם את הביטוי המזוקק ביותר של הפילוסופיה של סוקראטס וגם בשל מגוון הנושאים האדיר שאפלטון עסק בהם - מפוליטיקה ואתיקה ועד אפיסטמולוגיה ואונטולוגיה. אבל באחת הדוגמאות הנאות ביותר להיותם של וויכוחים פילוסופיים מודרניים הדהוד מרוחק לרעיונות אפלטוניים נתקלתי רק לאחרונה, במסגרת עבודת סמינר שאני עושה.

עוד »

על טרנדים, פסאודו אינטלקטואליזם וקירקגור, או: אני סנוב, תירו בי.

אזהרה: פוסט כפול באורכו מהרגיל, ויש להניח שמשעמם לפרקים.

סרן קירקגור, הנחשב לאביה הדתי של ההגות הקיומית (אקזיסטנציאליזם), נחשב לראשון שניסח את המניפסט שמנחה את הזרם האקזיסטנציאליסטי עד ימינו אנו, והוא בן 22 בלבד^[1]. ביומנו - אני טוען, ולא בדעת מיעוט, שהחיבורים הפילוסופיים הטובים ביותר של קירקגור נמצאים ביומניו - כתב ב-1 באוגוסט 1835 את הדברים הבאים (תרגום שלי מהמהדורה האנגלית^[2]):

מה שחסר לי למעשה הוא לברר לעצמי מה אני צריך לעשות [...] אני צריך להבין את ייעודי, לראות מה בעצם רוצה האל שאני אעשה. החשוב הוא למצוא אמת שתהיה אמת עבורי, למצוא את האידאה שעבורה ארצה לחיות ולמות. מה יועיל לי עבור זה אם אמצא אמת המכונה אמת אובייקטיבית [...] באין משמעות יותר עמוקה בשבילי ובשביל חיי?

עוד »

1. "את זה כתב קירקגור כשהיה בן 22″, נזף בנו בשנה א' המרצה הקשיש, "מה אתם עשיתם בגיל 22?" ואחד הסטודנטים ענה לו "אבל קירקגור לא עשה צבא" [↩]
2. אני משתמש בנוסח המלא של דרו, מפני שהוא היה זול יותר בכשמונה פאונד מזה של הונג, ודברים זולים, כפי ששנה רבי אוהד פישוף, עולים פחות [↩]

הטעות של רנה

הבטחתי כבר כמה פעמים, והזכרתי את זה בדיון שהתפתח עם המגיב אייל על ההוכחה האונטולוגית של אנסלם לדון בשאלת הטעות של דקארט במשפט המפורסם cogito ergo sum, אני חושב משמע אני קיים.

המשפט הזה לא מופיע כלל בהגיונות על הפילוסופיה הראשונית, ספרו הפילוסופי העיקרי של דקארט, אלא בספר מאמר על המתודה שיצא ארבע שנים לפני הגיונות, ב-1637. בחיבורו זה דקארט מבקש להציג את המתודה הספקנית שלו. השיטה של דקארט להגיע לידע על העולם הייתה הטיל ספק בכל דבר בו ניתן להטיל ספק, עד שימצא נקודת אחיזה בה לא ניתן להטיל ספק, וממנה יתחיל להסיק מסקנות ולבנות גוף ידע מבוסס היטב. להבדיל מסקפטיציזם נוסח דיוויד יום, הספק כאן הוא לא לב ליבה של הפילוסופיה, אלא מתודה בלבד; לא מטרה, כי אם אמצעי.
עוד »

פרדוקס ראסל והגדרת המספר

בשנת 1901 שלח הפילוסוף ברטראנד ראסל מכתב לגוטלוב פרגה - אביה המעשי של הפילוסופיה האנליטית - בזמן שהאחרון שקד על הכרך השני של ספרו "יסודות האריתמטיקה", מכתב ובו שאלה אחת. למקרא השאלה, הניח פרגה את השלמת הספר.

השאלה ששאל ראסל נגעה לתורת הקבוצות הנאיבית, כפי שהיא מכונה היום, וכדי להסביר אותה, אדון קצת ובאופן שטחי (אם גדי אלכסנדרוביץ' קורא כאן - ייתכן שגם באופן לא מדויק, מתמטיקה זה התחום שלך) בנושא.
עוד »

בין אתאיזם לאגנוסטיציזם, הבהרות

הדיון עם יהונתן קלינגר בפוסט הקודם נגע בהרבה נקודות ואני נהנה ממנו מאוד. נקודה אחת שרפרפנו מעליה, ואני מרגיש צורך להסביר אותה טוב יותר, היא נקודת ההבדל בין אגנוסטיציזם לאתאיזם. יהונתן כתב:

אולי אחת הסיבות שאני מגדיר את עצמי כאגנוסטי ולא כאתאיסט היא כי אני לא משתייך ל"קבוצה". אני אינדיבידואל ואני מעדיף לעשות את הבחירות שלי לבד (תודה).

נדמה לי, וכתבתי את זה כבר שם, שיהונתן מגדיר אתאיזם ואגנוסטיציזם באופן שונה ממה שהמלים הללו מייצגות, ועל כן ראיתי לנכון לנסות להבהיר את נקודות ההשקה וההבדל העיקריות בין הגישות הללו.
עוד »

אתאיזם - אמונה?

בשיחה על אקזיסטנציאליזם דתי, ובייחוד על קירקגור, עלתה השאלה האם אתאיסט יכול להיחשב כמי שחי בספירה האמונית של קירקגור, שמתבטאת, בין השאר, באמונה יוקדת כלפי ה"מוחלט". אם לגבי קירקגור התשובה היא די ברורה - לא, כי לא ניתן לנתק את הדתיות מהמעגל האמוני של קירקגור - הרי שהשאלה שהיא מציפה היא מסובכת בהרבה: האם אתאיזם הוא אמונה? את השאלה הזו אני מקווה לתקוף כאן. יהיה ארוך.

עוד »

דרוש: חילון

"משלמים מחיר יקר ומחריד כאשר אין הדתות משמשות בידי הפילוסוף אמצעי לגידול וחינוך, כי אם ניתן להן לשלוט מכוח עצמן ובאורח ר י ב ו נ י, כשהן רואות עצמן כמטרות סופיות ולא עוד אמצעי בין אמצעים" (פ.ו. ניטשה, מעבר לרע ולטוב, 62).

תופעה שראוי לתת עליה את הדעת בפרשת שריפת הספרים באור יהודה היא העובדה שגם המתנגדים לשריפה עושים זאת, ברובם, מתוך "יהודיזם" - שריפת הספרים מעוררת אצלם את בלוטות השואה - ולא מתוך הומניזם - קרי, התנגדות עקרונית להשמדת רעיונות, סתימת פיות, זלזול באמונתם של אחרים ולעומת זאת ראייה של זכותו של הפרט לריבונות מלאה החלטותיו כערך*. כי החברה הישראלית - גם אם לא במדינת ישראל, וזה נתון לוויכוח - היא הרבה יותר יהודית והרבה פחות דמוקרטית.

עוד »

המתות חסד ודילמת האדם

אחת ההבחנות המעניינות שפילוסופים מסוימים עושים נוגעת לשאלת מהו "אדם" (Person*). בזמן שהמונח הביולוגי "בן אדם" (human או human being) קל יחסית להגדרה, המושג הפילוסופי חמקמק יותר. פריצת דרך ראשונה בנושא עשה ג'ון לוק (Locke), שטען כי האדם הוא יצור חי המודע לקיום של עצמו כנמשך לאורך זמן. כלומר, המושג "Person" מתייחס, אליבא דלוק, לבריה המודעת לכך שהיא בהווה והיא בעבר זו אותה בריה, ויש לה גם איזושהי תפישה של עתיד פוטנציאלי.

עוד »