אורתודוכסיה
אורתודוכסים חובבי חופש
5 באוק'
אני קורא אדוק של הקפיטליסט היומי, מסיבות שאינן שונות בהרבה מאלו שמובילות אותי להיות קורא אדוק של "בחדרי חרדים": דע את האויב. לרוב אינני טורח להגיב לנאמר שם, גם כן מסיבות דומות; נקודת המוצא שלנו שונה, הערכים שלנו שונים והשקפת עולמנו שונה. יכולתי להתווכח עם כל פוסט שעלה שם, להקים את "הסוציאליסט היומי" ולתקוף אותם כל היום, אבל בגלל שהם מנצחים ואני צריך עדיין לצאת ולעבוד, אני מעדיף פשוט להניח לזה. לא אשכנע אותם והם לא ישכנעו אותי והבלוגיקה תתמלא בכל מיני מונחים בסגנון "ריבית משתנה" ו"גירעון תקציבי" וקוראיי הנאמנים יברחו.
אם כן, כשאני מגיב לשני פרסומים[1] בבלוג הקפיטליסטי להחריד הזה, נשאלת השאלה מה נשתנה. ובכן, מה שנשתנה הוא שהפעם נחשפת במלוא עוזה אותה התופעה המתרחשת אצל אנשים כאשר הם בטוחים שהם צודקים אל נוכח עובדות קצת שונות: מעבר מגישה רציונאלית לאמונה עיוורת. ואם כבר הגענו לאורתודוכסיה[2] קפיטליסטית, אז אנחנו חוזרים לתחומי העיסוק שלי; ואני יכול בשקט לטעון שהפוסט הזה הוא חלק מהמאבק שלי באורתודוכסיה בכלל.
בהתנשאות מזלזלת וחסרת רחמים
23 בספט'
הפוסט האחרון של יוסי גורביץ הפתיע אותי. גורביץ דן בבקשתם של ברוך מרזל ואיתמר בן-גביר, הביריון והאורטור, לאשר להם ולחבר מרעיהם לצעוד ברחובות אום אל פאחם כאשר הם נושאים דגל ישראל. כפי שמעיר גורביץ, זה סוג הפרובוקציה שבן-גביר ודומיו אוהבים כל כך: אם תאושר להם הצעדה, ונדמה שעבורם זהו המקרה הטוב-פחות, יוכלו לעשות את שהם אוהבים מאוד: לעורר ריב ומדון. אם תושבי אום-אל-פאחם יגיבו, בין בהפגנה בין באלימות פסולה, יוכלו להגדיל ולטעון שהנה, ערביי ישראל הם גיס חמישי, שאינם מוכנים לראות את דגל ישראל מתנוסס ברחובותיהם. מנגד, אם הצעדה לא תאושר, יוכלו לטעון שהדמוקרטיה בישראל איננה דמוקרטיה כלל: יהיה זה כלי נשק נוסף בידי אלה החפצים לפרק את הדמוקרטיה בפוליטיאה היהודית, לטעון כאילו המשטר מתנכל להם באותה העת בה הוא מאפשר לאנשי שלומו לעשות ככל העולה על רוחם; וטיעון נוסף כנגד בג"צ בידי המבקשים לפרקו.
קול הדהוד מגפי הצדק
19 בספט'
כי כל בריאת אלוהים טובה היא ואין דבר משוקץ אם יאכל בתודה[1]
מבחינתי, אם לדעתי שואלים – והרי אתם קוראים כאן, אז סימן שכן – העולם מתחלק לשני סוגים של אנשים כרגע. יש את אלה שתומכים בנו, ויש את אלה שמתנגדים לנו. ההתנגדות, מטבעה מעשה אקטיבי, מאבדת במקרה המיוחד שלנו את הטבע הזה. הפאסיביות שבאי התמיכה בנו היא בחירה אקטיבית שלא לתמוך, ולכן להתנגד. זה ה"או-או" שלי, המנפיסט שלי. אם אתה לא חלק מהפתרון, אומרים האמריקאים, אתה חלק מהבעיה. במקרה הזה אם אתה לא בצד שלנו, אתה מתנגד. ואני, לכל הפחות, אתנהג אליך בהתאם.
- איגרת פולוס האשונה אל טימותיוס, 4, 4 [↩]
מכשול וסכלות
25 באוג'
בימים האחרונים ישנה מלחמת אזרחים בזעיר אנפין המתחוללת בעיר הבירה שחוברה לה יחדיו. מצד אחד של המתרס ניצבים כוחות שמירת הבטחון בדמות משטרת ירושלים. מן העבר השני ניצבים פעילי ארגון הטרור המכונה "משמרות הצניעות". האחרונים החלו לאחרונה להסלים את פעילויותיהם הנפשעות, מאחר ומשטרת ישראל העזה לעצור את אחד מפעיליה, אחד שמואל וייספיש. וייספיש זה היה מעורב, לפי החשד, בהצתה הנפשעת של חנות "ספייס" שחטאה הגדול היה בממכר נגני mp4 על אף שהגוף-נטול-סמכויות-השיפוט המכונה "בד"ץ העדה החרדית" אסר זאת עליו.
מגרון חלקלק
15 באוג'
שההתנחלות היא פריעת החוק הבין לאומי, זו עובדה ידועה. אבל סיפור המאחז מגרון ממחיש עד כמה נבזים המתנחלים ועוזריהם, בראש ובראשונה ממשלות ישראל, בכל הסיפור הזה. המאחז מגרון, כמו כ-130 התנחלויות אחרות, יושב על אדמה פלשתינית פרטית. לא אדמה שנמכרה, לא אדמת מדינה, אדמה שרשומה בטאבו ושייכת לפלשתינאים פרטיים. היא קניין של מישהו, רכוש של מישהו, והישיבה עליה היא גזל. ואם לא די בכך, היא גזל מחוצף בהרבה מהגזל הרגיל של המתנחלים.
תוקעי הסכין האמיתיים
12 באוג'
בקרב הטוקבקיסטים, אנשי השמאל (או ליתר דיוק, "הסמולנים") הם תוקעי הסכין בגב ומסובביה, בוגדים שפלים, חדורי שנאה-עצמית, אנטישמים מבית, משתפי פעולה עם מרצחים ועוד שלל כינויים מלבבים. אם יש פיגוע "הסמולנים" רוקדים על הדם[1], ואם מבקשים אותם בוגדים מבית שלא להעניש משפחה של מחבל בתוך תחומי ישראל על ידי הרס של בתיהם, ובכן, מדובר בשווה ערך לרצח של יהודים.
- למשל בתגובה הראשונה בכתבה הזו בטמקא [↩]
עלטה
9 באוג'
השמש שוקעת על הפוליטיאה היהודית, ולילה גדול ונפלא של דת אפלה עוטף אותה, מעט מעט. מה שהיה פעם הצהרה של רב מטורלל כזה או אחר הופך ברבות הימים לחקיקה מוסדרת; תשאלו את אריאל אטיאס. או שאפשר להיזכר איך לפני שנה דיבר המוהל הכושל ניסים זאב על הפיכת ההומוסקסואליות לבלתי-חוקית. באותה השנה התחילה כנסת ישראל בהליכי חקיקה למניעת מצעדי גאווה בירושלים. השנה הטילו על ההעדפה המינית של כעשרה אחוזים מהאוכלוסיה את האחריות הבלעדית על רעשי אדמה. ואז להיזכר כיצד לכל המהלכים הללו קדמו הצהרות של רבנים, כבר שנים.
ולכן, כשהרב ד"ר נחום רבינוביץ’, ראש ישיבת ה-אם-תלמד-פה-תוכל-לשרת-רבע-מהשאר-ולא-להקרא-"משתמט" במעלה אדומים, קובע, לגבי רווקה שמביאה ילד מתרומת זרע, כי "אין לך רשעות ואכזריות גדולה מזו", אפשר וצריך להתחיל לפחד.
סחר בנשים
30 ביולי
בישראל של 2008 עדיין מתבצע מסחר ער בבני אדם, כאילו ההיסטוריה פסחה על חלקים מסוימים של האוכלוסיה כאן. נשים שמיובאות מחו"ל על מנת לעסוק בזנות, מוחזקות בתנאי מחיה שהמילה "תנאים" מביישת אותם, באיומים ובכוח, על מנת שגופן ירוויח כסף למיני "אנשי עסקים" מתועבים. אני לא חושב שאני צריך להסביר מדוע זה רע. מאוד.
אבל יש עוד סוג של סחר בנשים בישראל, הוא ממוסד, קבוע בחוק; למעשה, החוק מחייב את הישראלי הממוצע לסחור בנשים. ממש כך.
כי אנחנו מרשים
29 ביולי
הרב הראשי לישראל הוא מוסד. מוסד כפול, הכולל את הרב הראשי האשכנזי ואת הרב הראשי הספרדי, המכונה גם "הראשון לציון". השניים עומדים בראש הרבנות הראשית לישראל, שפועלת מתוקף חוק הרבנות הראשית לישראל התש"מ – 1980 (זהירות, PDF). בין שאר מטרותיו הקבועות בחוק של המוסד הזה, ניתן למצוא גם מיסיון ( "פעולות לקירוב הציבור לערכי תורה ומצוות") ומונופול על הדת.
אפרט-יידאי
3 ביולי
"אנחנו יכולים לסלוח בנקל לילד שפוחד מן החושך. הטרגדיה האמיתית בחיים מתרחשת כאשר אדם מבוגר פוחד מן האור" (אפלטון)
חרדי העיר ירושלים מגדישים את הסאה פעם נוספת. למה שלא יגדישו? הרי כל הקצנה שלהם עוברת בשתיקה. המטרה הבאה של הבהמה השחורה ממאה שערים וגאולה היא "אגד", במטרה להפוך עוד ועוד קווי אוטובוס לקווי אפרטהייד הקרויים בטעות "מהדרין"*. ואיך מחרדים אוטובוסים? בדיוק ככה. תלמידות "בית יעקב" קיבלו חוזר שהופץ ע"י "רבני הועדה לענייני תחבורה" (מסתבר שיש כזו) הקורא להן לשמור על "נסיעה כהלכה" בכל קו אוטובוס, ולא רק בקווי החרפה.
הבלוגיקה היא האתר של נמרוד אבישר, תושב גבעתיים, יליד 1983, נשוי, מומחה BI, בעל תואר ראשון בפילוסופיה ותקשורת מהאוניברסיטה העברית.
