עלה ברשת
לא משחררת
20 באוק'
נתחיל מהסוף: אי אפשר לחייב עובד לשאת ולתת עם מעסיקו. אי אפשר לחייב עובד שיש מעליו הנהגה ארגונית לקבל את ההסכמים של ההנהגה הארגונית. אי אפשר לחייב עובד להוסיף ולעבוד. הדבר נכון על כל אדם שאינו עובד-כפיה (קרי, בישראל, חייל בשירות חובה). מהכלל הזה ניתן להחריג עובדים שחתמו על חוזה תקופתי: במקרה כזה, על אף שלא ניתן לחייב את העובד להוסיף ולעבוד עד תום התקופה, יכול המעסיק לתבוע מהעובד פיצוי בגין הפרת חוזה. אולם לא ניתן לקשור עובד למקום עבודתו בכפיה.
ובכל זאת ולמרות האווידנטיות של האמור לעיל, יש כמה הסבורים שיש מקום למנוע באופן גורף את התפטרותם של הרופאים המתמחים, כפי שעשה לבושתנו בית הדין לענייני עבודה. לרוב, טענותיהם של אותם כמה אינן מחזיקות מים, ואפילו אם רק אקדיש להן מספר מילים ותו לא, יהיה זה יותר ממה שהם ראויים לו. אולם יש כמה אנשים – הפוסט הזה ביניהם – שמדם לבם הם כותבים, וטיעוניהם מנוסחים באופן שמשווה להם מראית עין משכנעת, אם כי בפועל הם אינם מעידים לא על חשיבה מעמיקה ולא על ראיה נכוחה של המציאות, ולהם יש לענות ביתר כובד ראש ולו רק מהחשש שמא מאן דהוא יראה ברטוריקה את המהות.
גניבת דעת
19 ביוני
בוקר אחד קמתי וגיליתי שכל כותרות אתרי החדשות החביבים עליי עוסקים בפרשה אחת באופן אינטנסיבי: פרשת גנבת בחינת הבגרות בתנ"ך בתיכון בויאר. גילוי נאות כפול לפני שנוכל להמשיך: אני בוגר בית הספר בויאר, קרובת משפחה שלי לומדת שם בשכבת י"ב.
אף אחת מהעובדות האלה אינה קשורה לכך שילדה בת 18 מצאה עצמה קרבן לצורה הנמוכה ביותר של תקשורת המונים: היא מצאה עצמה קרבן לצהוב. הביקורת שלי היא משולשת: היא על עצם הסיקור; על אופי הסיקור הנרחב, המזכיר סיפור מתגלגל; ועל התפקיד שהתקשורת לוקחת לה בייצור מציאות. חופש העיתונות בשמו ממהרים לנקוב כאשר מאן דהוא קורא להגביל את התקשורת באופן שיימנע סיפורים כאלה פשוט אינו רלוונטי. מבחינתי, ייטב לכולם אם בפעם הבאה שעולה על דעתם לגרור אזרח פשוט מן השורה ששגה דרך הרפש והבוץ בעבור חופן טוקבקים, ידעו עיתונאים שהם עשויים להיות מוחזקים אחראית באופן אישי לנזקים שיגרמו. אבל ראשון-ראשון ואחרון-אחרון.
ליקיאון
21 ביולי
יש שבני אדם להוטים כל כך במאבקם למען חירותם שלהם, שוויון הזכויות שלהם, עד כי אינם מבחינים שהם דורסים זכויותיהם של אחרים. זו טרגדיה של המין האנושי, שבה המדוכא הופך למדכא מתוך חרדה, תחושת רדיפה או אותה הקנאות הנוצרת כאשר אתה חש שכולם נגדך. ייתכן שזו הסיבה שאנחנו חוזים שוב ושוב בהתגשמותו של אותו המשפט המפורסם של מארקס, שההיסטוריה חוזרת על עצמה – פעם אחת כטראגדיה, בפעם השניה כפארסה.
כזאת אירע בתחילת חודש יולי. ד"ר ירוחם לויט, מרצה אמריטוס באוניברסיטת בן גוריון המעביר קורס ביו-אתיקה[1] לתלמידי בית הספר לרוקחות של האוניברסיטה, פוטר באמצע שנת הלימודים משום שטען כי אנשים המנהלים אורח חיים חד מיני עשויים להשפיע על צעירים המתלבטים לגבי מיניותם ולגזור עליהם אורח חיים חד מיני, והוסיף וטען שנטייה מינית ניתנת לריסון ושליטה. כמה מתלמידיו נפגעו מהדברים, פנו לועדת ההוראה, וד"ר לויט מצא את עצמו בחוץ.
- אתיקה רפואית [↩]
עת קציר
2 במרץ
קצר:
אורי קציר כותב את "אפלטון" מאז ימי הורדוס, פחות או יותר, ומדי שנה הוא מפרסם רשימה של 25 בלוגים אהובים עליו (שלבלוגיקה היה הכבוד להמנות עליה בשנה שעברה). כעת, בשל לוח זמנים דוחק, הוא מבקש את עזרתנו.
שילחו לאורי מייל עם קישורים לבלוגים האהובים עליכם תוך הסבר מדוע אתם אוהבים אותם. אפשר להשאיר טוקבק לפוסט המקושר למעלה, לשלוח לאורי מייל (מופיע בתחתית הבלוג שלו) או אפילו להשאיר את הלינקים כאן ואני אדאג להעבירם לו. מיותר לומר שאורי כבר מכיר את הבלוגיקה ואין טעם להעביר לו קישור לכאן. הפיצו את הבשורה בין חבריכם, שישלחו גם הם.
רשימת 25 הבלוגים השנתית של אורי היא מוסד, ולא בכדי – היא דרך נהדרת להכיר בלוגים חדשים, מרתקים וטובים. עכשיו יהיה זמן טוב לעזור לאורי להמשיך אותה באיכות שלה התרגלנו ממנו.כל שזה דורש מאתנו זה מייל עם המלצות.
בקצרה
27 בנוב'
"חדש באינטרנט: אתר!"
במזל טוב עלה לאוויר האתר החדש של מושיעת הציבור המוטרד בשאלות הרות-גורל, הגוגל האנושי, הויקיפדיה-על-שתי-רגליים, הלא היא מ. שאילתא היקרה. לא עוד תלות בשרתים המקרטעים של בלוגלי. מהרו לבית החדש של בלוג התשובות החשובות שאילתא. יש חתולים.
לפני כמה שבועות סיפרתי שסיימתי לבנות אתר תוכן עבור אנסמבל ציפורלה הנהדרים. הם היו מאוד מרוצים מהתוצאה (שהמעצב שלה – כלומר, האחראי העיקרי עליה – הוא רן אביב). כדי כך, שהם החליטו להפוך אותו לאתר הראשי שלהם. השבוע עמלתי על הסבת אתר התוכן לאתר ראשי. זה נראה כך.
בהערת אגב, גם הבלוגיקה מתוכננת לעבור מתיחת פנים בקרוב.
נמרוד בסינדיקציה
21 באוג'
פוסט חדש המציג את הבעייתיות שבתמוקרטיה הישראלית עלה לישראלפט.
התארחתי ברדיו, היה כיף בצורה בלתי רגילה, נאלצנו לחתוך את הפלייליסט תוך כדי תנועה כי לילי ותמר קיללו אותי וקראו לי היפו-משהו. תודה! לילי ותמר. מי שמעוניין לשמוע את התכנית (אמנם, זה לא אוספי סינסתיזה משובחים, ובכל זאת) יכול לעשות זאת דרך אתר אייקאסט כאן (לינק ישיר). תהיה מוסיקה נחמדה, אנאכסימנדרוס אחד שלי ואפילו ציטוט של אגי משעול.
פוסט אמיתי יעלה, אני מקווה, עד סוף סוף השבוע.
חובתנו להגן על עצמנו
24 ביולי
הבינלאומי הראשון
23 ביולי
חדי העין שביניכם ודאי שמו לב לכך שלא עדכנתי את הבלוג תקופה. זה כי הייתי עסוק מאוד בהקמה של IsraLeft, בלוג קבוצתי פוליטי שמאלני באנגלית. לשמחתי, כמה מטובי האנשים ברשת הישראלית בכלל, וכמה מטובי הבלוגרים הפוליטיים בפרט, הצטרפו אלינו כחברים בקבוצה וככותבים אורחים קבועים בבלוג. בשבוע וחצי של עבודה הרמנו את מה שאני מקווה שיהפוך להיות פלטפורמה מרכזית לקבלת מידע, ניתוחי עומק וזווית ראיה נוספת על המתחולל בישראל.
לאחר המבול
29 ביוני
כשאני חושב על מאורעות הבלוגיקה בשבוע החולף, אני נדהם מהסימביוזה של אמצעי מדיה שונים שהשתתפו בה. הכול התחיל בציוץ הזה של מ. שאילתא, הבלוגרית והכול יכולה שמאחורי בלוג האלטרנטיב-אינפורמציה שאילתא, שבכלל עשתה ריטוויט למיכאל זילברמן, שגם הוא בלוגר – הוא מפעיל, בין היתר, את הבלוג ההיסטורי המצוין טופס 630. הציוץ הכיל קישור לכתבה של רותי סיני בכלכליסט, על הפסיקה השערורייתית של השופט המחוזי משה דרורי, שנמנע מלהרשיע אברך ממשפחה מיוחסת שדרס קופאית ממוצא אתיופי.
הבלוגיקה היא האתר של נמרוד אבישר, תושב גבעתיים, יליד 1983, נשוי, מומחה BI, בעל תואר ראשון בפילוסופיה ותקשורת מהאוניברסיטה העברית.
