פוסט אורח
פוסטורח: קדימה, אופוזיציה!
6 באפר'
דבר המארח: עד שאיילת לא שלחה את המאמר שלה כפוסט אורח, בכלל לא עלתה בדעתי המחשבה שבתור בלוגר פוליטי למדיי, אני ממעט לכתוב על מפלגות. אז הנה. מכל מקום, אינני בהכרח סומך ידיי על כל הדברים, אבל אני חושב שהם כתובים היטב ויש בהם ערך רב כמאפיינים של הפוליטיקה והשיח הציבורי הישראלי. תיהנו. ועכשיו, זכות הדיבור לאיילת.
[נכתב ב-04.04.2011]
המאמר הבא עומד למתוח ביקורת לא מרוסנת במיוחד על האופוזיציה בישראל, קרי סיעת קדימה המשמשת אופוזיציה לממשלה, אז מוּטב שאפתח דווקא במחמאה: כל הכבוד לקדימה על תכונת העקביות מעוררת ההתפעלות שלה. בתקופה ממוּשכת בה מפלגות מרבות לזגזג ולא לדבוק בעמדות או בערכים, עומדת אזרחית מן השורה כמוני, אחת ממוּצעת כזו שמצביעה בבחירות ומשלמת מסים ונוטה להאמין שהיא מעורבת במתרחש, ומביטה בהתנהלות מפלגת האופוזיציה בהשתאות מהולה בחשק עז לחבוש כובע רק כדי שאוכל להסיר אותו בפניה: מאז שאוחזת היו"ר ציפי לבני במושכותיה, מגלה המפלגה הזו דבקות שאין בה רבב בביקורת מתמדת על כל מה שעושה ראש מפלגת הליכוד בנימין נתניהו, ומאז בחירות 2009 – ביקורת מתמדת על נתניהו כראש ממשלה בפרט ועל ממשלת נתניהו בכלל. לא ממשלת ישראל, חס וכרפס; דומה שבפי קדימה לעולם תהיה זו ממשלת נתניהו.
פוסט אורח: נסיבות, או: איך למדתי להפסיק לפחד ולהתחיל לשנוא נשים
18 בדצמ'
דבר המארח: בעקבות הפוסט הקודם קיבלתי מכמה וכמה גברים תגובות הזדהות במייל. חברי הטוב יול בהט היה הראשון להרים את הכפפה ולכתוב פוסט בנושא. אחרים מוזמנים גם הם; אני לא מבטיח לפרסם את הכול בבלוגיקה, אבל אני כן יכול להבטיח לנסות לתת במה כלשהי לטקסטים.
לעניין הפוסט עצמו, אני לא יכול לומר שאני חותם על כל מילה; איך אוכל? הפוסט הזה הוא פוסט מאוד אישי שכתב אדם אחר. יחד עם זאת, אני חושב שחלק מהתחושות שיול מעלה כאן משותפות להרבה מאוד גברים, שמוצאים את עצמם מסיקים את המסקנות הלא-נכונות בחברה שמכוונת אותם אליהן, ושנאלצים להכות על חטא לאחר מכן. חלק מהדברים האלה הם מה שהתכוונתי אליו בפוסט הקודם.
השנאה העצמית שיול מדבר עליה היא חלק מרכזי מהעניין וחלק גדול ממה שגופים כמו המרכז לאומנות הפיתוי מתבססים עליו כשהם צדים את לקוחותיהם. כדאי לשים לב גם לדברים שכתבה דורה בפוסט המשובח שלה, שנגע גם בנקודות האלה:
גם עם הסימפטיה אני לא יכולה להזדהות. אני מסרבת לקבל את הארכיטיפ התרבותי הזה של החנון שלא מזיין, החנון חסר הכישורים החברתיים, כאיש הטוב[...] זה הבחור שבעצם מגיע לו, ונשים שלא שוכבות איתו לא עושות בחירה לגיטימית אלא חושפות את הנחיתות שלהן כשרמוטות מטומטמות שרוצות רק מניאקים. וועד סוף הסרט הוא ישיג את הבחורה, בחורה יפה וחכמה ומעניינת למעשה הרבה יותר ממנו, בחורה שתהיה איתו בלי שום מוטיבציה ברורה שלה אלא פשוט ככה, כי היקום הבטיח לו כוס איכותי ביום שהוא ברא אותו בצורת גבר.
ודורה צודקת: גברים שמרגישים חלק מהטייפקאסט הזה של החנון הנחמד שאף פעם לא מקבל את הבחורה, עלולים להיות הגברים הכי מסוכנים לנשים. ויהיה הרעיון הזה תשובה לכל אלה שחושבים שכל מה שהמרכז לאומנות הפיתוי עושים זה "לעזור" לחנונים מסכנים כאלה להשיג בחורות.
וכעת, זכות הדיבור ליול:
אלפי עוולות קטנות – מכתב
24 בפבר'
למערכת הגיע מכתב נוגע ללב. ערכתי החוצה פרטים לא רלוונטיים או מזהים, והרי הוא לעיונכם. הוא חשוב. גם לדברים הכתובים כאן התכוונתי כשכתבתי
יש שגבר אחד אונס אישה אחת והחברה כולה – אני, אתה, את, השכן מלמטה, נהג המונית, ראש הממשלה – נמצאת עמם בחדר, מעודדת אותו, מניחה אצבעות קרות ממוות על פיה להחריש את הזעקות.
בין השאר, הכותבת שאלה אותי במכתבה
אתה רוצה שאני אספר מאיפה זה מגיע? לאן זה מתפתח? שאני אנופף בסיפור שלי כאות אזהרה, למען תדע כל אם עברייה? ניסיתי, אין מי שיקשיב.
ביקשתי את רשותה של הכותבת להוכיח אחרת, לספר את הסיפור שלה – למען ידע כל אב עברי. היא ניאותה, ועל כך תודתי נתונה לה. רשות הדיבור לה:
משה, איש משפחה, קרית מלאכי – פוסטורח
14 במרץ
רוב הדברים כאן נכתבו בערב נאומו של כבוד הנשיא לשעבר, כעשרים דקות אחרי תחילתו, לפני שנהיה ברור לכולם שמסיבת העיתונאים הזו היא פארסה גמורה. לפני שכבוד הנשיא לשעבר דיבר משך שעתיים וחצי על כל הדברים הרעים בעולם, ועל זה שכולם כולל כולם נגדו. חשבתי על מה שכתבתי לאור הפארסה הזו, ועדיין, אני חושבת שיש להעיר על מסיבת העתונאים הזו מספר הערות.
מודעות וצרכנות – (פוסטורח)
25 בפבר'
העולם נמצא במשבר כלכלי. אומרים לנו את זה עוד פעם ועוד פעם, והכל בגלל שחבורה של אמריקאים מכרו לוקשים לכל מיני אנשים אחרים בעולם, ועכשיו כולם מגלים שאין להם בעצם כסף. הכל היה יכול להיות בסדר, אם הם היו חושבים מה יש להם במקום כסף, כלומר, מה יש להם באמת. כי חברים, כסף הוא לא באמת. הוא לא שווה את הנייר (או הפלסטיק) שהוא מודפס עליו, ורובו היום הוא וירטואלי לחלוטין. המערכת הכלכלית שלנו בנויה על תחזיות של אנשים לא מנוסים ברובם, שלא יודעים לבחון את המערכת שלהם בעיניים ביקורתיות ולעשות חושבים. המערכת הכלכלית העולמית פועלת מתוך תפישה שאם יש מקום שבו אפשר להרוויח, אנחנו צריכים להרוויח, ולא משנה מה זה אומר.
על קפיטליזם ואינדיבידואליזם (או למה אמא שלי הרסה לי את החיים) – (פוסוטורח)
24 בספט'
הבלוגיקה היא האתר של נמרוד אבישר, תושב גבעתיים, יליד 1983, נשוי, מומחה BI, בעל תואר ראשון בפילוסופיה ותקשורת מהאוניברסיטה העברית.
