ספט'
06
2008
אזהרה: פוסט כפול באורכו מהרגיל, ויש להניח שמשעמם לפרקים.
סרן קירקגור, הנחשב לאביה הדתי של ההגות הקיומית (אקזיסטנציאליזם), נחשב לראשון שניסח את המניפסט שמנחה את הזרם האקזיסטנציאליסטי עד ימינו אנו, והוא בן 22 בלבד[]. ביומנו - אני טוען, ולא בדעת מיעוט, שהחיבורים הפילוסופיים הטובים ביותר של קירקגור נמצאים ביומניו - כתב ב-1 באוגוסט 1835 את הדברים הבאים (תרגום שלי מהמהדורה האנגלית[]):
מה שחסר לי למעשה הוא לברר לעצמי מה אני צריך לעשות [...] אני צריך להבין את ייעודי, לראות מה בעצם רוצה האל שאני אעשה. החשוב הוא למצוא אמת שתהיה אמת עבורי, למצוא את האידאה שעבורה ארצה לחיות ולמות. מה יועיל לי עבור זה אם אמצא אמת המכונה אמת אובייקטיבית [...] באין משמעות יותר עמוקה בשבילי ובשביל חיי?
להמשך קריאה »
יולי
19
2008
הבטחתי כבר כמה פעמים, והזכרתי את זה בדיון שהתפתח עם המגיב אייל על ההוכחה האונטולוגית של אנסלם לדון בשאלת הטעות של דקארט במשפט המפורסם cogito ergo sum, אני חושב משמע אני קיים.
המשפט הזה לא מופיע כלל בהגיונות על הפילוסופיה הראשונית, ספרו הפילוסופי העיקרי של דקארט, אלא בספר מאמר על המתודה שיצא ארבע שנים לפני הגיונות, ב-1637. בחיבורו זה דקארט מבקש להציג את המתודה הספקנית שלו. השיטה של דקארט להגיע לידע על העולם הייתה הטיל ספק בכל דבר בו ניתן להטיל ספק, עד שימצא נקודת אחיזה בה לא ניתן להטיל ספק, וממנה יתחיל להסיק מסקנות ולבנות גוף ידע מבוסס היטב. להבדיל מסקפטיציזם נוסח דיוויד יום, הספק כאן הוא לא לב ליבה של הפילוסופיה, אלא מתודה בלבד; לא מטרה, כי אם אמצעי.
להמשך קריאה »
יולי
14
2008
בשנת 1901 שלח הפילוסוף ברטראנד ראסל מכתב לגוטלוב פרגה - אביה המעשי של הפילוסופיה האנליטית - בזמן שהאחרון שקד על הכרך השני של ספרו "יסודות האריתמטיקה", מכתב ובו שאלה אחת. למקרא השאלה, הניח פרגה את השלמת הספר.
השאלה ששאל ראסל נגעה לתורת הקבוצות הנאיבית, כפי שהיא מכונה היום, וכדי להסביר אותה, אדון קצת ובאופן שטחי (אם גדי אלכסנדרוביץ' קורא כאן - ייתכן שגם באופן לא מדויק, מתמטיקה זה התחום שלך) בנושא.
להמשך קריאה »
יולי
12
2008
הדיון עם יהונתן קלינגר בפוסט הקודם נגע בהרבה נקודות ואני נהנה ממנו מאוד. נקודה אחת שרפרפנו מעליה, ואני מרגיש צורך להסביר אותה טוב יותר, היא נקודת ההבדל בין אגנוסטיציזם לאתאיזם. יהונתן כתב:
אולי אחת הסיבות שאני מגדיר את עצמי כאגנוסטי ולא כאתאיסט היא כי אני לא משתייך ל"קבוצה". אני אינדיבידואל ואני מעדיף לעשות את הבחירות שלי לבד (תודה).
נדמה לי, וכתבתי את זה כבר שם, שיהונתן מגדיר אתאיזם ואגנוסטיציזם באופן שונה ממה שהמלים הללו מייצגות, ועל כן ראיתי לנכון לנסות להבהיר את נקודות ההשקה וההבדל העיקריות בין הגישות הללו.
להמשך קריאה »
יולי
02
2008
בשיחה על אקזיסטנציאליזם דתי, ובייחוד על קירקגור, עלתה השאלה האם אתאיסט יכול להיחשב כמי שחי בספירה האמונית של קירקגור, שמתבטאת, בין השאר, באמונה יוקדת כלפי ה"מוחלט". אם לגבי קירקגור התשובה היא די ברורה - לא, כי לא ניתן לנתק את הדתיות מהמעגל האמוני של קירקגור - הרי שהשאלה שהיא מציפה היא מסובכת בהרבה: האם אתאיזם הוא אמונה? את השאלה הזו אני מקווה לתקוף כאן. יהיה ארוך.
להמשך קריאה »
מאי
24
2008
"משלמים מחיר יקר ומחריד כאשר אין הדתות משמשות בידי הפילוסוף אמצעי לגידול וחינוך, כי אם ניתן להן לשלוט מכוח עצמן ובאורח ר י ב ו נ י, כשהן רואות עצמן כמטרות סופיות ולא עוד אמצעי בין אמצעים" (פ.ו. ניטשה, מעבר לרע ולטוב, 62).
תופעה שראוי לתת עליה את הדעת בפרשת שריפת הספרים באור יהודה היא העובדה שגם המתנגדים לשריפה עושים זאת, ברובם, מתוך "יהודיזם" - שריפת הספרים מעוררת אצלם את בלוטות השואה - ולא מתוך הומניזם - קרי, התנגדות עקרונית להשמדת רעיונות, סתימת פיות, זלזול באמונתם של אחרים ולעומת זאת ראייה של זכותו של הפרט לריבונות מלאה החלטותיו כערך*. כי החברה הישראלית - גם אם לא במדינת ישראל, וזה נתון לוויכוח - היא הרבה יותר יהודית והרבה פחות דמוקרטית.
להמשך קריאה »
מאי
12
2008
אחת ההבחנות המעניינות שפילוסופים מסוימים עושים נוגעת לשאלת מהו "אדם" (Person*). בזמן שהמונח הביולוגי "בן אדם" (human או human being) קל יחסית להגדרה, המושג הפילוסופי חמקמק יותר. פריצת דרך ראשונה בנושא עשה ג'ון לוק (Locke), שטען כי האדם הוא יצור חי המודע לקיום של עצמו כנמשך לאורך זמן. כלומר, המושג "Person" מתייחס, אליבא דלוק, לבריה המודעת לכך שהיא בהווה והיא בעבר זו אותה בריה, ויש לה גם איזושהי תפישה של עתיד פוטנציאלי.
להמשך קריאה »
מאי
09
2008
תרבות הדיון הישראלית לוקה בחסר, זה כמעט נתון. כבר מזמן שהשיח הישראלי עוסק ברציונליזציה* במקום ברציונליות, ב"הוכחות" מעגליות במקום בהיפוסתזות ברות אימות, בטיעוני אד מיסריקורדיאם ואד הומינם במקום בלוגיקה. בדיון ההוא על מדע המדינה כמדע של נהגי המוניות אצל דובי המגיבים הדגימו היטב את הכשל הרטורי המכונה "בורות בלתי מנוצחת" או Truthiness - הצדקה מעגלית המסרבת להכיר בכוחם של טיעונים נגדיים, בלי קשר לאיכותם של הטיעונים. כדי כך, שבסוף הדיון החליט אחד המשתתפים לפסול את הלוגיקה עצמה: "א’ הוא א’ בתוך תחומי הלוגיקה, וזה בסדר. אך אנו עוסקים במציאות".
להמשך קריאה »
אפר'
20
2008
יהונתן הביא כאן כדוגמה פוסט מרתק שלו. בסוף הפוסט הוא שואל שאלה מעניינת: האם זה לגיטימי, שואל עו"ד קלינגר, לחייב תשלום של חמישה ש"ח למגיב שמגיב תגובה שלא תמצא חן בעיני יהונתן?
כששאלה כזו נכנסת לי לראש ומתחילה לנקר אני יודע שהיא לא תפסיק. כדי לנסות להתוות לעצמי תשובה שאני יכול לחיות אתה, אני צריך ראשית חכמה לסנן לעצמי את תחומי הדעת שבהם אין לי את הכלים לענות על שאלה כזו. לאחר מכן, אני צריך למצות מהשאלה מהות כלשהי, כללית יותר, שאליה אני יכול לגשת בכלים שכן יש לי. אז קודם כל, מי שמצפה למצוא זווית משפטית כאן מוזמן לפנות לייעוץ משפטי אצל עו"ד קלינגר או כל עורך דין אחר לבחירתו ולשלם לאותו עו"ד חלף עבודתו. אינני משפטן, אין לי את ההשכלה הנדרשת, הכישורים הנדרשים והנסיון הנדרש כדי לתקל שאלה כזו מזווית ראייה משפטית. ייתכן מאוד שהמסקנה הסופית שלי אינה עומדת בקריטריונים משפטיים. ידוע לי שאת הבלוג הזה קוראים גם אנשים בעלי מידה כלשהי של השכלה משפטית, ואולי הם ירצו להוסיף חכמה ודעת בטוקבקים/טראקבקים (אגב, גם פוסט אורח הוא לא מן הנמנע ואף מוזמן).
הזווית שיש לי את היכולת לנמק ולייצג היא הזווית העקרונית מוסרית. מהזווית הזו, הייתי רוצה לשאול שאלה מעט יותר כללית: האם זה לגיטימי שבלוגר יגבה תשלום תמורת הזכות להגיב בבלוג שלו בכלל?
כמה הבהרות לשאלה הזו: ראשית, אינני שואל האם מותר, קרי, האם יש לי זכות, לעשות כן. על השאלה הזו קל לי לענות: מותר לי לגבות תשלום, כדרך שעושים כל מיני אתרים, על שימוש בחלק מפונקציות האתר שלי או בכולן, לרבות תגובות. אני שואל האם זה לגיטימי, כלומר, האם מעשה שכזה, על אף שהוא מותר, הוא מעשה ראוי? שנית, נדמה לי (הדיסקליימר הקבוע על כך שאינני משפטן וגו') כי השאלה של קלינגר שונה לחלוטין משלי מבחינה משפטית: יהונתן שואל לגבי תגובות מסוימות, אני שואל לגבי תגובות בכלל, ולעניות דעתי (העניה ביותר) מדובר בשתי שאלות משפטיות שונות. שלישית, גם אם מסקנתי הסופית תהיה שמדובר במעשה ראוי ולגיטימי, עדיין לא יהיה בכך כדי לחייב שגם התשובה לשאלה של יהונתן היא כן, ולהפך - שינוי קל בנסיבות עלול להפוך את ההנמקה לבלתי רלוונטית לחלוטין.
עכשיו אפשר להתחיל.
להמשך קריאה »
אפר'
18
2008
הבטחתי, אז אני מקיים. אחד הפילוסופים החשובים של זמננו הוא ג'ון רולס (Rawls); הוא חשוב לא רק מפני שספרו מ-1971, ,תיאוריה של צדק (A Theory of Justice), הוא מהמצוטטים ביותר בפילוסופיה הפוליטית והאתית מאז שיצא, אלא גם מפני שהוא עורר את התחום הזה, שהיה רדום במשך שלושים-ארבעים השנים שקדמו ליציאת הספר.
אחת השאלות הקשות שרולס מתמודד אתן (וההתמודדות הזו, בעיניי לפחות, חסרה בספר הערוך מ-2001, "צדק כהגינות") היא השאלה של מה צודק.
להמשך קריאה »
