בלוגיקה

הרשומה הזו אצל דובי הקדימה בכמה שעות רשימה שלי, שהייתה כמעט זהה, אז בלי להתעצל ישבתי לכתוב את הפוסט מחדש. למעשה, הטור האחרון של "משטרת הפוטושופ" בנענע10 - אליו הגעתי דרך הפריטים המשותפים של שושנה פורבס, פיד מומלץ ביותר - התיישב לי מצוין עם פוסט שרציתי לכתוב בהמשך לפוסט שהציג את מושג הסימולקרה בהקשר של מגיבים אנונימיים.

להמשך קריאה »

הנה חדשה שנישאה אליי הבוקר מהגוגל רידר, ואני לא חושב שתהיה זמינה באף אתר חדשות בארץ^[1]: לרוי מור (LeRoi Moore), הסקסופוניסט/חלילן של להקתו של דייב מת'יוס, נפטר אמש. מור היה בן 46 במותו. הוא נפטר כתוצאה מסיבוכיה של תאונת טרקטורון שעבר ביוני. וזה ממש מבאס.

להמשך קריאה »

1. נכון למועד כתיבת שורות אלה, בטמקא תרבות אין כלום [↩]

אחותי הגדולה, אותה בעלת טור חלקלקת לשון^[1] מ-Ynet, קופירייטרית מחוננת, כותבת מוכשרת (או למצער, מוכשרת בהרבה מאחיה הקטן), משוררת ואשת מילים, אשת-חיל-מי-ימצא, החופשיה ברוחה ושלל סופרלטיבים נוספים ומתבקשים פתחה, בשעה טובה ומוצלחת, בלוג.

להמשך קריאה »

1. אם תוכן מיני בוטה פוגע בכם, משום מה, אל תקליקו. באמת. [↩]

מדי פעם אני משתדל להביא לכאן תופינים למשתמשי מקינטוש דוברי עברית ובכלל. פעם אחרונה היה מדובר במדריך ליצירת בלוג וורדפרס על מכונה ביתית; הפעם אני רוצה לסקור שלוש תכנות - אף אחת מהן לא מכאיבה בארנק, כלומר, כולן חינמיות או DonationWare - שלדעתי הופכות את החיים לנוחים וקלים בהרבה. במילים אחרות, הנה שלוש תכנות שיתנו עוד שלוש סיבות למשתמשי חלונות מסביבכם לומר "וואו".

להמשך קריאה »

אנשים אחדים לא נעשים להוגים רק משום שזיכרונם טוב מדי (פ. ניטשה, "אנושי, אנושי מדי: ספר לחופשיים ברוח", סעיף 122)

קול הלמות תופי הקרב עוד טרם דעך, באחד הוויכוחים המטונפים ביותר שהייתי, לבושתי, שותף לו. יש לי המון מה להגיד על האופן בו נעשו הדברים; אולם בעשותי כן כעת אהיה כמי שמתלונן על עבירה בזמן שהמשחק ממשיך הלאה. הפוסט שכתבתי אתמול נכתב בשעת כעס. לרוב אני נוטה להמנע מכתיבה בשעה כזו, שכן הכעס מעיב על שיקול הדעת, הקוהרנטיות והלוגיקה.

הפעם, משראיתי את הפוסט של ענר, חמתי בערה בי. אודה ולא אבוש, לא לקחתי נשימה עמוקה, התיישבתי לכתוב את תשובתי מייד. לא הייתי כותב אותה אחרת.
להמשך קריאה »

התלבטתי אם לכתוב תגובה לדברים האלה. אחרי הכול, בבלוגו הכושל של ענר רבון סביר להניח שהשקרים יזכו להרבה פחות חשיפה מאשר כאן. מנגד, שם טוב הוא מוצר יקר ערך, ואין בכוונתי לעמוד מנגד כאשר רבון ו"ליאורה" מרטשים אותו עד עפר. אני מתכוון לרפרף כאן על פני מסכת הכזבים. רבון ו"ליאורה" נחסמו מלהגיב כאן, כל אחד מסיבותיו שלו. כשם שאני לא מגיב שם, אלא בבלוג שלי, כך חופשיים הצמד (אם אכן הם צמד) להגיב בבלוגם, שעל טיבו אעמוד בהמשך.

לפני הפירוט הארוך יותר, העובדות כפשוטן: בעת ש"ליאורה" פרסם/פרסמה את תגובתה שבה כתבה כי ניהלה עמי שיחת טלפון, היא מעולם לא שוחחה עמי בטלפון. היא שוחחה עמי - כשלוש שעות לאחר מכן.

להמשך קריאה »

בתשובה לשאלה במייל מדוע אינני מאפשר תגובות מכתובות מייל לא אמיתיות:

הגנתי כאן בעבר בחריפות על אנונימיות ברשת. הטענה הבסיסית שלי הייתה, ונשארה, שהאנונימיות חשובה מפני שיש עמדות שעל ביטויין משלמים מחיר חברתי. הפוליטיקה של שיחות הקפה בעבודה היא אף פעם לא הפוליטיקה של החברים של ג'ורג', מפני שאם תזרוק ליד מכונת הקפה משפט כמו "אסופת פושעי המלחמה – ונזכיר שוב שכל מתנחל הוא, בהגדרה, פושע מלחמה – שנשאה על כתפיה את מנורת הענק של אחד מבתי הכנסת, עשתה מאמץ עילאי להיראות כמו החיילים הרומאים משער טיטוס", מתנחל כזה או אחר ירים גבה. אה, אפשר יהיה לצטט פסקי דין וחוקים, אמנות והחלטות, היטב לתמוך בעמדה זו. אבל אנחנו מגיעים למקום העבודה שלנו לשמונה או תשע או עשר שעות ביום, ואנחנו בסך הכול לא רוצים מתיחות בינינו לבין עובדים אחרים.

הלכתי לא מזמן לראיון עבודה שהגיע אליי דרך הבלוג הזה, והיה לי ברור שיש כאן מחיר לשלמו: מחד, קיבלתי ראיון עבודה, כשמחפשים עבודה, זה תמיד חיובי; מאידך, אם אתקבל לעבודה שם, אעבוד עם אנשים שאני יודע שקוראים כאן. האם למתן את מה שאכתוב? האם להסיר, טרם הראיון, פוסטים שנויים במחלוקת? הדילמות האלה אינן פשוטות כלל ועיקר.

להמשך קריאה »

שההתנחלות היא פריעת החוק הבין לאומי, זו עובדה ידועה. אבל סיפור המאחז מגרון ממחיש עד כמה נבזים המתנחלים ועוזריהם, בראש ובראשונה ממשלות ישראל, בכל הסיפור הזה. המאחז מגרון, כמו כ-130 התנחלויות אחרות, יושב על אדמה פלשתינית פרטית. לא אדמה שנמכרה, לא אדמת מדינה, אדמה שרשומה בטאבו ושייכת לפלשתינאים פרטיים. היא קניין של מישהו, רכוש של מישהו, והישיבה עליה היא גזל. ואם לא די בכך, היא גזל מחוצף בהרבה מהגזל הרגיל של המתנחלים.

להמשך קריאה »

אל תבינו אותי לא נכון, אני אוהב את בן פולדס. אהבתי אותו עם החמישיה שלו, אהבתי אותו לבד; Rocking the Suburbs הוא אחד האלבומים החביבים עליי; הביצוע שלו ל-Bitches Ain't Shit הצחיק אותי נורא, ובכלל. בן פולדס הוא יופי של מוסיקאי. רק מה? חרא של בן אדם, כנראה.

להמשך קריאה »

בקרב הטוקבקיסטים, אנשי השמאל (או ליתר דיוק, "הסמולנים") הם תוקעי הסכין בגב ומסובביה, בוגדים שפלים, חדורי שנאה-עצמית, אנטישמים מבית, משתפי פעולה עם מרצחים ועוד שלל כינויים מלבבים. אם יש פיגוע "הסמולנים" רוקדים על הדם^[1], ואם מבקשים אותם בוגדים מבית שלא להעניש משפחה של מחבל בתוך תחומי ישראל על ידי הרס של בתיהם, ובכן, מדובר בשווה ערך לרצח של יהודים.

להמשך קריאה »

1. למשל בתגובה הראשונה בכתבה הזו בטמקא [↩]