פוסטים עם התגית אישי
היום שאחרי – פוסט בחירות אחרון
11 בפבר'
המחשבות נאספו, ואפילו ישנתי קצת. הופתעתי לגלות שאני עומד מאחורי כל מילה שכתבתי אתמול. השמאל בישראל הוביל את עצמו אל עברי פי פחת, תפס עמדה בלתי אפשרית והעמדה הזו כילתה אותו. אירונית, השמאל בישראל התכלה בדיוק בגלל הרטוריקה של עצמו. יום האתמול הגיע וחלף, ועלינו להתכונן ליום המחר.
פוסט מדגם
11 בפבר'
המחשבות בראש שלי אינן מסודרות כרגע; וסביר שאני נסער מדי כדי לכתוב פוסט אמיתי. בימים האחרונים אכלתי, נשמתי וחייתי ה’, באמונה יוקדת ומתוך תחושת שליחות ושינוי עמוקה. ראיתי אמת אל מול עיניי ויצאתי לרדוף אותה ולהביא אותה אל שאר האנשים. אם נכונות תוצאות מדגמי הבחירות בערוצי הטלוויזיה, התנועה הירוקה – מימד לא תכהן בכנסת הבאה, חרף המאמצים שלי ושל כל הפעילים המסורים. בתוך זרם המחשבות ששוטף אותי, דבר אחד ברור לי: אינני מתחרט או מצטער על דבר, ואני שלם לחלוטין עם כל מה שעשיתי למען התנועה הירוקה – מימד.
ללא מורא
7 בפבר'
או-טו-טו זה נגמר. בימים האחרונים אני חורש את השטח, מטריד מכרים וחברים, מחלק את הטלפון והמייל שלי לכל דורש, מנהל חמ"ל בחירות קטן, מציק לקולגות, יושב לניצן על ה-rss (תגובה בקרוב) ובאופן כללי לובש את החולצה של התנועה הירוקה – מימד יותר מכל בגד אחר. מטקבק, מדבר עם סוקרים, צועק על אנשי תקשורת, מציק למערכות עיתונים, מצלם, מסתחבק, נאבק על כל מתלבט, עט על כל קול צף, נוסע בלילה לבקר כמה חברים מתנדנדים ולהרביץ בהם תורה, מתלהב, מתרגש. שנים שלא הרגשתי כך. לא, בעצם זה לא נכון. מעולם לא הרגשתי כך.
יום הולדת
17 בינו'
היום לפני שנה פתחה הבלוגיקה את שעריה לעולם הרחב בפוסט שעסק בביקורת מוסיקלית. אז הבלוגיקה הייתה הבלוג השני שלי וישבה בבלוגלי. היום היא הבלוג היחיד.
הבלוג הזה הוא הניסיון השלישי שלי בבלוגינג, היחידי שצלח, והבלוגינג הפך לחלק אינטגרלי ממי ומה שאני.
קצרים
14 בדצמ'
1. הייתי אתמול במופע "עקיצה טבעית" של ציפורלה בתיאטרון שרובר בירושלים. המופע היה, כרגיל, יוצא מהכלל. ההתנהגות של התיאטרון – פחות.
שמרנו כקבוצה כרטיסים ל-20 אנשים. הכרטיסים הוזמנו למושבים ספציפיים. כלומר, כל האנשים שהזמינו כרטיסים בחרו אילו מושבים הם רוצים, זמן רב מראש. הכרטיסים נשמרו לנו.
או כך חשבנו. כשהגענו, הסתבר שתיאטרון ירושלים מבטיח לחוד – ומקיים לחוד. אמנם נשמרו לנו עשרים כרטיסים, אולם כאן נגמר כל הדמיון בין מה שהזמנו למה שקיבלנו. קיבלנו עשרים כרטיסים בשורה אחת, שורה ארבע-עשרה המרוחקת מהבמה. את המקומות שהזמנו, רובם ככולם קרובים בהרבה, מכר התיאטרון. כעשרים דקות טורטרנו, אנו ומיקה מההפקה, מחלון לחלון בשעה שצוות התיאטרון מנסה להסביר לנו, ללא הועיל, שהם לא נורא נבונים; כדי להוסיף חטא על פשע, הם עשו זאת באנטיפתיות מופגנת. הנה דרך נהדרת למשוך קהל צעיר לתיאטרון.
2. כל החברים שלכם צופים בזבל טלוויזיוני ולכם אין מה לעשות? האזינו לרדיו הר-הצופים ביום שלישי בשמונה, לתכנית "שיחותיי עם הפסיכיאטר האלקטרוני". צפוי רוק ישראלי וככל הנראה איש עם מגבת. מי שרוצה להתרשם יוכל לשמוע תכניות קודמות דרך אתר ה-iCast של התכנית. כמי שלא האזין לרדיו שנים, נדלקתי.
3. הקשר בין הדברים, אגב, ברור. גם ציפורלה וגם רדיו הר הצופים וגם רוק ישראלי הם דוגמה ליצירה תרבותית ישראלית מקורית. גם כזה יש.
4. הערה אישית: אני לא כל כך איש של מילים בימים אלה. בקרוב אשוב.
כי קצת צומי לא הרג אף אחד
1 באוק'
אז יש תחרות בלוגרים עצמאיים שמארגן אתר בלוגרים.נט. ואני בלוגר עצמאי, במובן הזה שכל חודש יורדים לי כמה עשרות שקלים על הבלוג הזה (כמו גם על הבלוג של אחותי הגדולה ועל האתר של פעילים למען פליטים, שמתארחים אצלי), וגם במובן הזה שהבלוג רץ על מערכת שאני התקנתי ועל תבנית שאני תרגמתי והתאמתי. אז נרשמתי.
אתם מוזמנים להצביע (יש פלוס קטן בצד, תנו לו קליק). אני לא באמת חושב שאני אתברג במקומות הראשונים (יש מועמדים ראויים ביותר), אבל כמו באולימפיאדה, מה שחשוב זו ההשתתפות.
לקריאת המשך הרשומה הזו »
על טרנדים, פסאודו אינטלקטואליזם וקירקגור, או: אני סנוב, תירו בי.
6 בספט'
אזהרה: פוסט כפול באורכו מהרגיל, ויש להניח שמשעמם לפרקים.
סרן קירקגור, הנחשב לאביה הדתי של ההגות הקיומית (אקזיסטנציאליזם), נחשב לראשון שניסח את המניפסט שמנחה את הזרם האקזיסטנציאליסטי עד ימינו אנו, והוא בן 22 בלבד[1]. ביומנו – אני טוען, ולא בדעת מיעוט, שהחיבורים הפילוסופיים הטובים ביותר של קירקגור נמצאים ביומניו – כתב ב-1 באוגוסט 1835 את הדברים הבאים (תרגום שלי מהמהדורה האנגלית[2]):
מה שחסר לי למעשה הוא לברר לעצמי מה אני צריך לעשות [...] אני צריך להבין את ייעודי, לראות מה בעצם רוצה האל שאני אעשה. החשוב הוא למצוא אמת שתהיה אמת עבורי, למצוא את האידאה שעבורה ארצה לחיות ולמות. מה יועיל לי עבור זה אם אמצא אמת המכונה אמת אובייקטיבית [...] באין משמעות יותר עמוקה בשבילי ובשביל חיי?
J'adoube
18 באוג'
אנשים אחדים לא נעשים להוגים רק משום שזיכרונם טוב מדי (פ. ניטשה, "אנושי, אנושי מדי: ספר לחופשיים ברוח", סעיף 122)
קול הלמות תופי הקרב עוד טרם דעך, באחד הוויכוחים המטונפים ביותר שהייתי, לבושתי, שותף לו. יש לי המון מה להגיד על האופן בו נעשו הדברים; אולם בעשותי כן כעת אהיה כמי שמתלונן על עבירה בזמן שהמשחק ממשיך הלאה. הפוסט שכתבתי אתמול נכתב בשעת כעס. לרוב אני נוטה להמנע מכתיבה בשעה כזו, שכן הכעס מעיב על שיקול הדעת, הקוהרנטיות והלוגיקה.
הפעם, משראיתי את הפוסט של ענר, חמתי בערה בי. אודה ולא אבוש, לא לקחתי נשימה עמוקה, התיישבתי לכתוב את תשובתי מייד. לא הייתי כותב אותה אחרת.
לקריאת המשך הרשומה הזו »
מאי וכל מה שאחריו, או: אבדן זהות
7 באוג'
אזהרה: הפוסט הזה הוא אישי, הכי אישי שיכול להיות. אני לא יודע מה יהיו התגובות כאן. אלה דברים שאני מדבר עליהם כשצריך, אבל בד"כ לא ואף פעם לא בפירוש. הפרסום של הדברים נובע מהצורך שלי לאוורר חלק מהדברים, בבמה הציבורית ביותר שיש לי. השתדלתי לשמור את הבלוגיקה עד עכשיו בנימה אישית אבל לא כיומן פרטי, ויש לי כוונה להמשיך כך – הפוסט הזה הוא עניין חד פעמי. עם כל הקוראים הקבועים שימצאו את הפוסט הזה לא מעניין ולא תורם הסליחה. עם זאת, אני חושב, בקריאה שניה, שיש בו ערך.
הבלוגיקה היא האתר של נמרוד אבישר, תושב גבעתיים, יליד 1983, נשוי, מומחה BI, בעל תואר ראשון בפילוסופיה ותקשורת מהאוניברסיטה העברית.
