פוסטים עם התגית דקארט
גוף ונפש, חומרה ותוכנה – בדרך אל אלן טיורינג בחדר הסיני
6 ביוני
ובכן, כמה מקוראי הבלוגיקה הצביעו בפניי על כך שהגיע הזמן לפוסט פילוסופי נוסף, ועל כן יקבלו שניים – פיתוחו של אותו הרעיון מחולק לשני פוסטים, כאשר הפוסט הזה הוא עבודת הכנה, והפוסט הבא ממריא על קו הגבול הדק שבין מדעי המחשב, פסיכולוגיה, קוגניציה ופילוסופיה.
מדעי המחשב מספקים לנו כלי נוסף לדון בו בשאלות פילוסופיות וקוגניטיביות מהמעלה הראשונה; בהרבה מאוד מובנים, ההתפתחויות בתחום מתחילת דרכו החזירו למרכז הבמה שאלות הנוגעות לאדם דווקא. אחת הדוגמאות הנפוצות היא השאלה שההבחנה בין חומרה ותוכנה החזירה ללב הדיון – שאלת הגוף והנפש. אני מקווה להציג כאן את הדילמה בהקשר הזה, עם כמה נקודות מעניינות. בפוסט נוסף בהמשך אעסוק באיך מבחן טיורינג מעלה בפנינו חידות חדשות על מהותה של המחשבה האנושית.
הטעות של רנה
19 ביולי
הבטחתי כבר כמה פעמים, והזכרתי את זה בדיון שהתפתח עם המגיב אייל על ההוכחה האונטולוגית של אנסלם לדון בשאלת הטעות של דקארט במשפט המפורסם cogito ergo sum, אני חושב משמע אני קיים.
המשפט הזה לא מופיע כלל בהגיונות על הפילוסופיה הראשונית, ספרו הפילוסופי העיקרי של דקארט, אלא בספר מאמר על המתודה שיצא ארבע שנים לפני הגיונות, ב-1637. בחיבורו זה דקארט מבקש להציג את המתודה הספקנית שלו. השיטה של דקארט להגיע לידע על העולם הייתה הטיל ספק בכל דבר בו ניתן להטיל ספק, עד שימצא נקודת אחיזה בה לא ניתן להטיל ספק, וממנה יתחיל להסיק מסקנות ולבנות גוף ידע מבוסס היטב. להבדיל מסקפטיציזם נוסח דיוויד יום, הספק כאן הוא לא לב ליבה של הפילוסופיה, אלא מתודה בלבד; לא מטרה, כי אם אמצעי.
לקריאת המשך הרשומה הזו »







