ללחוץ להגדלה.

תחושת הישג is a post from: בלוגיקה

ממש נהניתי מהדיון שהתפתח פה סביב נושא הפוסטינור, אז החלטתי להמשיך אותו:

תקציר הפרקים הקודמים

הדיון בפוסט(ינור) הקודם גלש קצת מהפסים המקוריים שלו. הפוסט ההוא עסק בגבולות של הלגיטימי בשיווק, אני הרגשתי שפוסטינור חצו אותם פעמיים: באופן השיווק שלהם, שהציג את גלולת-יום-הדין שלהם כאמצעי מניעה סטנדרטי וביחס המבזה שלהם לנשים. על כך הייתה הסכמה. אחר כך התגלע ויכוח שונה לגמרי, והיו בו שני רבדים: האחד, הדיון על האם לתת לרוקח אפשרות להחליט אם למכור או לא למכור פוסטינור; השני, האם פוסטינור צריכה להיות תרופה במרשם. בעיניי הנושאים לא לגמרי לא קשורים – אם התרופה ניתנת במרשם, צריך לוודא שרופאים ירשמו אותה –  ולכן בפוסט הזה אני מתכוון להתייחס לשניהם, בתקווה שהדיון ימשיך גם כאן. נתחיל?

מבחינה חוקית

הועדה לרגולציה של תרופות ללא מרשם (זהירות, RTF) הגדירה בנובמבר 2001 את הקריטריונים הבאים להפיכת תרופה לתרופה שלא דורשת מרשם:

1. לא יכללו ברשימת התרופות ללא מרשם: תרופות מורכבות לשימוש, תכשירים שניתן להתמכר אליהם, תכשירים שניתן לעשות בהם שימוש למטרות לא חוקיות, תכשירים רדיואקטיביים, תכשירים ששימוש לא נכון בהם עשוי לגרום נזק לצרכן או לציבור.

2.תרופות ללא מרשם יהיו תרופות הקיימות זמן רב בשוק וידועות כבטוחות.

3. התרופה מותווית לבעיות קליניות שכיחות וקלה לאיבחון עצמי.

יש הרבה מה לומר על ההגדרות האלה, אבל תקצר היריעה. אין ספק שפוסטינור עומדת היטב בשני הקריטריונים השניים. נורא קל לאבחן לבד יחסי מין לא מוגנים, והתרופה אכן קיימת בשוק זמן רב. אבל נדמה לי שבטוח לומר שבקריטריון הראשון, ובעיקר במשפט האחרון שבו, "תכשירים ששימוש לא נכון בהם עשוי לגרום נזק לצרכן או לציבור". האתר של התרופה, אליו נאלצתי לחזור שוב לצורך כתיבת רשומה זו, מותווים כמה עניינים שעשויים לגרום נזק בשימוש לא נכון: נטילת התרופה בזמן הריון, נטילת התרופה פעמיים באותו מחזור (מה שעלול לשבש את המחזור), נטילת התרופה בהנקה (מה שעלול לגרום למעבר של חלק מהתרופה לתינוק), רגישות אצל חלק מהנשים שעלולה להתבטא בדימום כבד וממושך.

נראה לי שבטוח לקבוע שפוסטינור נמצאת בתחום אפור כלשהו מהבחינה הזו. כפי שרמזה הבלונדינית הסודית, ייתכן ולא רק שיקולים ענייניים הביאו להפיכתה של הגלולה לתרופה ללא מרשם.

אבל זה פחות מעניין, לפחות אותי. יש עניינים חשובים בהרבה שהופכים את ה"תרופה" הזו לכזו שצריכה להמכר רק במרשם.

היתרון על הגלולה

גלולות למניעת הריון ניתנות רק אחרי בדיקה והתאמה אצל רופא נשים, לפחות ככל הידוע לי. פוסטינור ניתנת למכירה מאחורי דלפק בית המרקחת. עד כאן הדברים נתונים. עכשיו, אם אני מקבל* את הטענה שהעלה כאן המגיב אלעד וו, כי "המציאות ידועה, והיא שחוץ מיחידות סגולה, בנות 16 שעשו טעות לא הולכות לרופא", הרי שאני חייב לקבל על עצמי שעבור אותן בנות 16, פוסטינור הוא "אמצעי מניעה" קורץ יותר מגלולות – שהרי עבור האחד, הן צריכות ללכת לרופא (ופעמים רבות גם לבדיקות תקופתיות) ועבור השני לא. בהינתן שלא ניתן להוציא את הגלולות למניעת הריון מידי הרופאים (וגם לא צריך), ובהינתן שמדובר בנערה ששיקול הדעת שלה לקוי עד כדי כך, שבמצב של "אופס", כפי שטוען אלעד, היא תעדיף הריון על פני מפגש עם הרופא, איזו סיבה יש לי לחשוב שהנערה תשעה לאזהרות מסביבה שלא להפוך את הגלולה להרגל? נכון, המחיר (כמעט מאה שקלים לגלולת פוסטינור) יכול לעשות את ההבדל, אבל מחיר אינו רגולציה מהסיבה הפשוטה שאיננו יודעים עד כמה ידה של הנערה משגת. לא נדיר, גם אם לא משמח, למצוא נערות בישראל שדמי הכיס החודשיים שלהן מספיקים להן בשקט לארבע-חמש גלולות.

אז מה, ישאל השואל, אתה לא רוצה להשאיר להן ברירה כלל? התשובה היא שיש להן ברירה. חבילה של שנים עשר קונדומים תשאיר את הנערה עם עודף מחמישים ש"ח, עם הבונוס של כיסוי מפני מחלות מין. למעשה, לפחות עבור חלק מהנערות הללו – אלה המודעות לקיומן של אמצעי מניעה ולחשיבותם, אולם פוחדות או מתביישות לגשת לרופא – הוצאתה של גלולת-היום-שאחרי מבתי המרקחת חזרה אל הרופאים תהפוך את הקונדום לברירת מחדל מוצלחת.

גם הדיכוטומיה שאלעד מציע, או פוסטינור או תינוק, היא קצת בעייתית. קיימים היום אמצעים רבים להפסקת הריון בבתי החולים, ובשלבים הראשוניים של ההריון אין חובה לבצע גרידה. ולבסוף, אני בספק עד כמה באמת ניתן למצוא נערות רבות ששיקול דעתן גרוע כל כך, שהן מעדיפות הריון ולידה על מגע קצר עם רופא. ניתן למצוא אותן בין דפי העיתון, אבל שם ניתן למצוא את כל הסטיות הקלות מהנורמה; ומכל מקום, ניתן למצוא אותן בעיתון גם כאשר הפוסטינור מותרת למכירה ללא מרשם.

בקרה

דבר נוסף שמרשם רופא מאפשר לנו הוא בקרה מלאה על השימוש בתרופה. ביקורים אצל הרופא נרשמים במחשב, בעוד שבבית המרקחת אדם נותר אנונימי, כבכל חנות. הבקרה הזו חשובה. אישה צעירה יכולה להגיע לבקש גלולה להפסקת הריון פעמיים בחודשיים, נניח, מכמה סיבות. הקלה שבהן היא שהיא והחבר שלה צריכים הדרכה על שימוש נכון בקונדום, הדרכה שאין כמעט רופא משפחה שלא יישמח לתת. אבל מאחורי סיפור כזה יכולים להסתתר דברים נוספים, מבלבול ומצוקה של גיל ההתבגרות ועד, חלילה, פרשיות אונס ארוכות. לא הכול ניתן לחשוף, אבל עוד אמצעי בקרה אף פעם לא מזיק.

יתרון נוסף של המרשם הוא בנטרול שיטת השיווק המרגיזה של פוסטינור. אם אישה תצטרך לגשת לרופא עבור הגלולה, מהר מאוד היא תגלה שהמשפט "לגברים יש קונדום, לך יש פוסטינור" הוא לא נכון, בלשון המעטה.

סיכום הנושא הזה

הכול שיקולי תועלת. לצערי, אין דרך להבטיח שמאה אחוז מהנשים שמקיימות יחסי מין ולא רוצות להכנס להריון אכן לא ייכנסו להריון. בקרה רפואית יכולה לעזור בצמצום נזקים גופניים שהגלולה גורמת, בהסברה מינית, באיתור השפעות חיצוניות לא רצויות ובהפיכתה של הגלולה הזו, המשווקת כאמצעי מניעה לגיטימי, למה שהיא בדיוק – נשק יום הדין, קו הגנה אחרון. לעומת האחוזון הקטן של נערות שתחלטנה שהן מעדיפות תינוק על רופא, היתרונות הם אדירים.

לא מוכר פוסטינור

תהייה שמעלה אלעד, והעלמה עפרונית אחריו, היא התהייה הבאה: "בארה"ב מרשים לרוקחים לסרב למכור גלולות-של-היום-שאחרי (לא רק פוסטינור) מסיבות של מצפון. יענו, כאילו שזו הפלה".

אז קודם כל, הבלונדינית הסודית כבר תיקנה שרוקחים בישראל לא רושמים כלום. רופאים רושמים. התשובה שלי לתהייה של אלעד מתרכזת בעיקר בזכותו הבסיסית של אדם לא למכור בחנותו את מה שהוא לא רוצה למכור, מכל שיקול שהוא. כדי לטעון את זה, אני צריך קודם כל לקבוע שקיים הבדל מהותי בין מקצוע הרוקח ומקצוע הרופא. הרופא מחויב להביא לידיעת הפציינטים שלו כל מה שהוא יכול. יש לזה כמה סיבות: ראשית, כי הלקוחות מגיעים אליו מפני שהוא בעל ידע; שנית, מפני שהוא עוסק בחיי אדם ואין לו את הסמכות לקבוע מה נכון או לא נכון לאדם לעשות בחייו שלו. מניעת מידע היא, כמובן, קביעה כזו. כמו כן, הסיבה היחידה שיכולה להיות לרופא לא לתת מרשם מסוים היא מקצועית – אם הרופא חושש לנזק שהתרופה תגרום – ולא אישית או אמונית, וזה מתחייב משני הטעמים הקודמים. נראה לי נכון לקבוע שמוסרית, אין לרופא את הזכות שלא לרשום גלולת היום שאחרי, להוציא מצבים בהם שיקול דעתו המקצועי מונע זאת ממנו.

רוקח, לעומת זאת, הוא בבסיסו של עניין רוכל. יש לו חנות והוא מוכר בה תרופות. כשם שזכותי להחליט שבחנות שלי אני לא מוכר סיגריות/אלכוהול/ביסלי, מכל סיבה שהיא – בין אם מפני שהביקוש באזור שלי לא גבוה מספיק כדי להפוך את זה לרווחי עבורי ובין אם מפני שאני מתנגד לביסלי התנגדות מוסרית – זכותו של הרוקח שלא למכור תרופה מסוימת. אם המדינה כופה על הרוקח להחזיק את התרופה הזו, היא פותחת פתח לניצול ציני ולא הוגן של הרוקחים על ידי המשווקים של התרופה הזו (שאני חושב שקיימת הסכמה שהם אנשים ציניים במיוחד) על ידי העלאת עלויות הרכישה, למשל. הזכות של בעל החנות לא למכור משהו, בכל מצב אחר, גדולה מהזכות שלי לקנות את הפריט הזה.

בתגובה שואלת העלמה עפרונית שאלה נכונה: "זו לא בעיה שמחצית מהרוקחים בירושלים יחליטו שהם לא נותנים מרשם לגלולה שאחרי, זו כן בעיה אם את גרה באיזה יישוב פריפריאלי בצפון והרוקח היחיד שם מסרב לרשום אותה. ועכשיו בגיל 16 לכי חפשי איך להגיע לעיר הסמוכה במהירות האפשרית ובלי שההורים יגלו". התשובה לזה היא פשוטה – המדינה צריכה לדאוג שבבתי החולים, במרפאות קופות החולים וכיו"ב מקומות שבהם ההשפעה שלה לגיטימית הגלולה תהיה זמינה. יש קופת חולים בעיר? יש מאיפה להשיג פוסטינור. אבל כשם שאני מתנגד לאיסור מכירת חמץ כי זו התערבות לא הוגנת של המדינה בעסק פרטי, כך אני מתנגד לחיוב מכירת פוסטינור, או כל תרופה אחרת לצורך העניין.

ועכשיו, אתם. כי כיף לי השיחה כאן.

*ואני לא

עוד דיון על פוסטינור is a post from: בלוגיקה

אם יש אתר אינטרנט שהצליח להקפיץ לי את הפיוזים, זה האתר הורדרד של פוסטינור, הידועה בשמה העממי גלולת היום שאחרי. ולא רק בגלל שהוא ורוד יותר ממסטיק של פרחה בת שש עשרה, על אף שזה חטא נורא בפני עצמו. ואפילו לא בגלל שהוא דורש ממך לאשר שהם לא אחראים לשום דבר, אבל ממש שום דבר, לפני שאתה נכנס לאתר. הוא מרגיז אותי כי נתקלתי כבר באתרי פורנו שהכילו את המילה Bitch בשמם שגילו יותר כבוד לנשים מהאתר הבזוי הזה.

אבל לפני שנגיע לשנאת הנשים המשפריצה מהאתר הזה, שנאה שמסריחה מפטרונות גברית טיפוסית, מהישראלי המג"בניק, ה"גבר", לפני כן, קצת על אמת בפרסום וכאלה מין. מבחר ציטוטים מהאתר הדוחה הזה (על אחריותם בלבד):

"לגברים יש קונדום ? לנשים יש פוסטינור NEW ! כשזה מגיע לסיפוקים שלך, את לא כל כך טובה בלדחות… והעובדה שעכשיו כבר לא צריך לסמוך על קונדום או גלולה עושה את החיים הרבה יותר פשוטים. כשיש לך פוסטינור NEW בארנק, בבוקר שאחרי לילה סוער במיוחד את בטוחה ומוגנת, בלי פנצ’רים מיותרים שיהרסו את הגזרה".
"פעם היית נלחצת מזה וקובעת תור אצל שלושה גניקולוגים שונים לפחות. היום את יודעת שאין לך סיבה אמיתית לדאוג. בארון התרופות המסודר שלך, יש לך פוסטינור NEW".
"למה שתגבילי את עצמך ? פוסטינור NEW בכיס האחורי של הג’ינס שומר עלייך באיזון ואת ממשיכה להינות [כך במקור העילג, נ.א.] ולחיות את החיים בלי סצנות ובלגנים".
"בדיוק בגלל זה בין הפאלם ללפ טופ, תמיד יש איתך פוסטינור NEW".

ומשפט אחד, בקטן, נחבא אל הכלים, בכלל במקום אחר באתר – "פוסטינור NEW מיועד למקרי חירום ואינו בא להחליף אמצעי מניעה אחרים". נו, אז למה לשווק אותו כמו קונדום או גלולה? בייחוד כאשר מי שיחפש מספיק, ימצא אותם מודים ש:"השימוש בפוסטינור NEW יותר מפעם אחת במחזור מעלה הסיכון לשיבוש המחזור".
ואיך זה מתיישב להם עם "לגברים יש קונדום? לנשים יש פוסטינור" או עם "למה שתגבילי את עצמך", זה רק אלוהים יודע.
כדי להתנער מאחריות, הם כותבים (שוב, במקום הרבה פחות בולט מהציטוטים שהובאו לעיל) כי פוסטינור מיועד למקרים בהם הקונדום או הדיאפרגמה כשלו. אה, וגם, אוי לבושה, מקרים של "משגל נסוג שלא עלה יפה" ו"חישוב מוטעה של הימים הבטוחים". הלו? מישהו התחרפן לגמרי שם למעלה בפוסטינור-לנד? האתר שלכם ורוד, ילדות עלולות לקרוא את זה! משגל נסוג וימים בטוחים כדוגמה לאמצעי מניעה? מה, את הפרסומאים של פוסטינור האחות לא לקחה הצידה בכיתה ו’? אלוהים שבשמיים, אנשים בכלל עוד עושים משגל נסוג? זה לא היה טרנד של שנות התשעים? מה הפלא שיש להם דיסקליימר מבוצר בכניסה לאתר, אם זה מה שהם כותבים שם.

עכשיו, זה כשלעצמו מקומם, אבל התכנסנו כאן מפני שחברה שמייצרת ומוכרת מוצר שמיועד, לפחות נכון לעכשיו, רק לנשים* נוקטת ברטוריקה שמשפילה, מקטינה, מזנה, מעליבה ועושה סטריאוטיפיזציה נוראית לקהל הלקוחות הפוטנציאלי שלה. כנראה שבאיזשהו בית ספר לשיווק זה נחשב אסטרטגיה מוצלחת.
הדף הראשי של האתר מציג לנו, אחרי סרטון פלאש חסר חן, ארבעה טיפוסי נשים. הילדה הטובה, הסקסית, הקולית והקרייריסטית. זהו. לכל הגברים שקוראים את הבלוג, פוצח הגנום הנשי. יש ארבעה סוגים, כמו תפוצ’יפס. לכל אחד מהפרוטוטיפים הנשיים יש אפנה ו"לייף סטייל" שמתאימים לו. כי ידוע, הרי, שכל מה שנשים באמת מתעניינות בו, חוץ מסקס לא מוגן שאחריו לוקחים גלולה שעולה מאה שקלים פחות מסטיק, זה אפנה ו"לייף סטייל". לא, בעצם רק אפנה. תחת הכותרת "לייף סטייל" מסתתרים טיפים נפלאים ל… איפה אפשר למצוא בחורים שווים. בין הטיפים שישנו את חייכם נמצא גם "נצלי את שעות הערביים לטיול בפארק עם הכלב". מזל שאמרתם, אחרת נשות ישראל היו ממשיכות לחשוב שכלבים לא צריכים לצאת לטיול.  Dumbasses.
לצורת החיים הנשית מתת זן הילדה הטובה, אגב, אם תהיתם, יש חבר כבר "דיי הרבה זמן". אבל קורה שנקרע הקונדום (אחרי "דיי הרבה זמן" עוד משתמשים בקונדום? לא שווה לשקול בדיקת מחלות ומעבר לגלולות?), או שהילדה הטובה שוכחת לקחת גלולות. פעם, חסרת בינה שכמותה, הייתה קובעת הילדה הטובה תור אצל לא פחות משלושה גניקולוגים. טוב נו, מה אתם מצפים מאישה שהצליחה לשכוח גלולות? אגב, ילדה טובה, בין אביזרי האפנה המומלצים לה נמצא גם כלב. כי אובייקטיפיקציה זה עניין מדבק.
הפרוטוטיפ השני הוא ה"סקסית". מקריאת הפירוט שלה עולה כי סקסית זה שם קוד לבחורה שאוהבת סקס, כנראה. "מבחינתך המהפכה המינית נמשכת". למה באמת לטרוח לברר את המשמעות של המילים שאנחנו משתמשים בהן? גם ככה רק נשים קוראות את זה, הן לא ישימו לב. וכמובן, מה שמטריד את הנימפומנית הוא לא גידולו של ילד לא רצוי, לא ולא. היא רוצה להיות מוגנת מ"פנצ’רים מיותרים שיהרסו את הגזרה". כלומר, כשהסקסית של פוסטינור מגלה ששכחה שלוש גלולות, היא מייד פורצת בזעקות שבר נוכח המחשבה שהשמלה החדשה לא תעלה עליה. ככה זה נשים, דעתן קלה. מחר כבר תשוב "לצוד גברים עם ביקיני על החוף".**
זה נמשך ונמשך. לקולית ממליצים לתפוס בחורים בהופעות של מה קשור (בחיי), הקרייריסטית מכירה בחורים דרך אתרי היכרויות וחולמת לפגוש הייטקיסט מסוקס (אין כאלה. כולנו רופסים), כולן מטומטמות, לכולן יש רק בנים ואפנה בראש.
וקו רעיוני אחד שחוזר אצל כולן, קו מזוהם וחולני במיוחד. הקרייריסטית צריכה ללבוש חוטיני, כי "אף פעם את לא יכולה לדעת מתי תבחרי לגלות אותן", הסקסית לא יודעת איפה תתעורר מחר, הילדה הטובה נסחפת בלהט הרגע – מהכול עובר מסר אחד: את לא באמת בוחרת מתי ועם מי לקיים יחסי מין. זה יכול לבוא לך בהפתעה, לכי תדעי. Just in case. זה לא שאת באמת יכולה לומר "רגע, לא", אם הסיטואציה לא מתאימה לך. לא, את תעדיפי למלא את הגוף בכימיקלים שעלולים לגרום (בין שאר התסמינים) כאבים בשדיים והקאות.*** יבוא לך, דינה. יבוא לך. כל האתר הזה הוא גרסת קופירייטרים ל"מציצים", בחיי.
אני מתעלם מחלק ה"אסטרולוגיה ארוטית" (בת מזל שור צריכה גבר שיקנה לה מתנות, בת מזל אריה יודעת לענג את הגבר שלה), כי זה קל מדי. עוד באתר, תחת הכותרת "הבלוג של הילה", מופיע פוסט קטן (הממ. התחדיש הלשוני של השבוע. פוסט קטן זה פוסטינור) ש"כתבה" "חיילת". בין השאר, "היא" כותבת איך היא דמיינה את עצמה עם בטן שאף חולצה צבאית לא יכולה לכסות, איך אין לה מושג למי לפנות ("לטל? לאמא? ללכת למרפאה? לקב"ן?" – טמטום במקור), איך היא עברה כמה שעות טובות של בכי – שוב, אותו אלמנט של אישה היסטרית ומטומטמת ששזור לאורך האתר.

אפשר להמשיך, אבל נדמה לי שהקונספט ברור. דעו נא, נשות ישראל, מה החברה שמייצרת עבורכן מוצרים חושבת עליכן. וכשזה מה שחושבים על נשים בחברות התרופות, מה הפלא שהם לא באמת מנסים לפתח אמצעי מניעה שהגבר צריך לבלוע?

בחיי, בא לי להתנזר ממין רק כדי שהחארות האלה לא ירוויחו בטעות על הגב שלי.

עריכה: דולי מספרת שתופעות הלוואי חורגות בהרבה ממה שתואר כאן. וכוללות לפעמים דימום קשה, כאבים ואבדן יכולת תפקוד לזמן ארוך. והנבלות עוד מעזים להשוות את זה לקונדום. ירים את היד מי שדימם בגלל קונדום. ולי חשוב להוסיף, למקרה שזה לא היה ברור מהנימה של הפוסט – אם אין אמצעי מניעה, פשוט לא עושים את זה. הגלולה הזו היא לא משענת טובה ליפול עליה.

*הריון הוא זוגי, הפלה היא זוגית, את הכדורים האישה לוקחת. מה לעשות.

**נכון שלא הייתי בים המון זמן, אבל בתקופתי גברים עם ביקיני לא היו חזון נפרץ.

***זה נשמע לי שילוב מאמלל ומכמיר במיוחד.

פוסטינוק is a post from: בלוגיקה