פוסטים עם התגית התנועה הירוקה – מימד
היום שאחרי – פוסט בחירות אחרון
11 בפבר'
המחשבות נאספו, ואפילו ישנתי קצת. הופתעתי לגלות שאני עומד מאחורי כל מילה שכתבתי אתמול. השמאל בישראל הוביל את עצמו אל עברי פי פחת, תפס עמדה בלתי אפשרית והעמדה הזו כילתה אותו. אירונית, השמאל בישראל התכלה בדיוק בגלל הרטוריקה של עצמו. יום האתמול הגיע וחלף, ועלינו להתכונן ליום המחר.
פוסט מדגם
11 בפבר'
המחשבות בראש שלי אינן מסודרות כרגע; וסביר שאני נסער מדי כדי לכתוב פוסט אמיתי. בימים האחרונים אכלתי, נשמתי וחייתי ה’, באמונה יוקדת ומתוך תחושת שליחות ושינוי עמוקה. ראיתי אמת אל מול עיניי ויצאתי לרדוף אותה ולהביא אותה אל שאר האנשים. אם נכונות תוצאות מדגמי הבחירות בערוצי הטלוויזיה, התנועה הירוקה – מימד לא תכהן בכנסת הבאה, חרף המאמצים שלי ושל כל הפעילים המסורים. בתוך זרם המחשבות ששוטף אותי, דבר אחד ברור לי: אינני מתחרט או מצטער על דבר, ואני שלם לחלוטין עם כל מה שעשיתי למען התנועה הירוקה – מימד.
הן אפשר
8 בפבר'
נאמר לנו על ידי מקהלות ציניקנים, שאין זה אפשרי. התבקשנו לעצור ולבדוק אם אנחנו מחוברים למציאות. הזהירו אותנו לבל ניטע בלבבות אנשים תקוה מיותרת. אבל בסיפור הלא ייאמן שהוא מדינת ישראל, אין שום דבר מיותר בתקווה. זה ההמנון שלנו. התמודדנו כנגד כל הסיכויים, נאמר לנו שלא כדאי שננסה, שהשעה לא בשלה. שאי אפשר. ולאמירה הזו, דורות של ישראלים הגיבו באמונה יוקדת ופשוטה: הן אפשר.
זו הייתה אמונה שנכתבה למסמכים מכוננים שהכריזו על גורלה של אומה.
הן אפשר.
זה נלחש בידי ניצולי התופת ומחלציהם.
הן אפשר.
זה היה השיר בגרונותיהם של מעפילים היורדים מהסירות ומייבשי ביצות חדורי אידאלים.
הן אפשר.
הייתה זו קריאתם של עובדים שהתארגנו, של חיילים ששבו, ראש ממשלה שקבע את השלום כיעד ונביא שלקח אותנו אל ההר והראנו את הארץ המובטחת.
הן אפשר.
הן אפשר לצדק ולשוויון. הן אפשר להזדמנות ושגשוג. הן אפשר לרפא את עמנו. הן אפשר לתקן עולם. הן אפשר.[1].
- מבוסס על נאומו המפורסם של ברק אובאמה בערב הפריימריז בניו המפשייר [↩]
אני ביטניק, זה המניפסט שלי
7 בפבר'
רוני זינגר-חרותי כתבה (כתב? באמת שאין לי מושג ירוק) שהתנועה הירוקה – מימד היא מפלגת הביטניקים הישראלית, והעלתה את חמתם של חלק מתומכי התנועה. אני דווקא הייתי מרוצה מאוד; לא אחת כוניתי בשם הזה בידי חברים. כמו לא מעט כינויים שהממסד המיינסטרימי הפך לכינויי גנאי – היפי, שמאלן, מתיוון – גם ביטניק הוא כינוי שאני יכול להזדהות איתו ביתר קלות מאשר עם הממסד המיינסטרימי.
ללא מורא
7 בפבר'
או-טו-טו זה נגמר. בימים האחרונים אני חורש את השטח, מטריד מכרים וחברים, מחלק את הטלפון והמייל שלי לכל דורש, מנהל חמ"ל בחירות קטן, מציק לקולגות, יושב לניצן על ה-rss (תגובה בקרוב) ובאופן כללי לובש את החולצה של התנועה הירוקה – מימד יותר מכל בגד אחר. מטקבק, מדבר עם סוקרים, צועק על אנשי תקשורת, מציק למערכות עיתונים, מצלם, מסתחבק, נאבק על כל מתלבט, עט על כל קול צף, נוסע בלילה לבקר כמה חברים מתנדנדים ולהרביץ בהם תורה, מתלהב, מתרגש. שנים שלא הרגשתי כך. לא, בעצם זה לא נכון. מעולם לא הרגשתי כך.
הסיוט
5 בפבר'
יונתן ואוריה הם שני חברים טובים, עוד מהצבא. שניהם נשואים באושר; אוריה נשוי למיכל, ואילו יונתן נשוי לדנה. לאוריה שני ילדים: הגדול בן 14, הקטנה בת 13. גם ליונתן שני ילדים: הגדולה בת 12, הקטן בן שמונה. יונתן הוא רופא במחלקה הפנימית בבית החולים תל השומר, ומתגורר בקרית אונו. דנה, רעייתו, היא עורכת דין במשרד קטן שמתמחה במקרקעין. אוריה מתגורר ברמת-גן, ועובד כרואה חשבון בחברת ייעוץ פיננסי. מיכל, רעייתו, היא מרצה מן החוץ באוניברסיטת בר-אילן. לאחר שבועיים שבהם השגרה תפסה אותם והם לא שוחחו זה עם זה, מתקשר יונתן לאוריה לשמוע מה שלומו. התאריך הוא השלושה בינואר 2010.
באמת
4 בפבר'
בואו נדבר על אנשים והדברים שאנשים מאמינים בהם. אני שומע כל מיני סוגים של טענות כנגד המפלגה שבחרתי לתמוך בה באופן אקטיבי לגמרי בבחירות לכנסת ה-17, שהיא, אם במקרה לא הייתם בסביבה, התנועה הירוקה – מימד. הם לא פלורליסטים מספיק. לא שומעים אותם מספיק. הם לא פמיניסטים מספיק. הם לא אדומים מספיק. ואני אומר שפלורליזם אמיתי מצביע התנועה הירוקה – מימד. אנשי מעשה אמיתיים מצביעים התנועה הירוקה – מימד. פמיניזם אמיתי מצביע התנועה הירוקה – מימד. סוציאל-דמוקרטיה אמיתית מצביעה התנועה הירוקה – מימד. פטריוטיזם אמיתי מצביע התנועה הירוקה – מימד.
וידאו, לינקים, מכתב
4 בפבר'
נתחיל בזה:
כל בלוגר – כל אחד, למעשה – יכול לעשות כזה. כל אחת יכולה. זו האמת שלי, והיא שווה כמה דקות מול מצלמה. אני קורא מכאן לכל התומכים של התנועה הירוקה – מימד: שכל אחד יעשה כזה. בואו נמלא את הרשת בקטעי וידאו אותנטיים של אנשים שמאמינים באמת שאפשר לשנות כאן. יש לזה כוח עצום.
בעד
1 בפבר'
אנשים מספרים לנו איך כדאי לנו להצביע. הם מבקשים שנסמוך על סקרים כדי לקבוע אם "נבזבז" את קולנו או לא. הם מספרים לנו שסכנה נוראה מתרגשת מעל לראשינו, בדמותם של נתניהו וליברמן, ושעלינו להצביע בתבונה כדי למנוע מהאסון הזה להתרגש. ציפי לבני מישירה אלינו מבט זוויתי ואומרת לנו שכל קול שלא הולך לקדימה הוא קול לנתניהו. מרצ מספרים לנו שקול שלא הולך אליהם מחליש את האופוזיציה לליברמן. או במילים אחרות, כולם מבקשים מאיתנו להצביע נגד, ועוד אומרים לנו שזה הדבר ההגיוני לעשותו.
כי זה מה שבוער באמת
29 בינו'
עוד 11 ימים יתגודד הציבור בקלפיות, יטיל פתקים ועליהם אותיות לתוך מעטפות, ואת המעטפות לתוך תיבות כחלחלות, ובאורח פלא תהיה לנו כאן כנסת חדשה, ממשלה חדשה ועתיד חדש. שאלות כבדות משקל עומדות על הפרק: עתידה של ישראל לוט בערפל, והיא ניצבת על פי תהום. פתחו כל מהדורת חדשות: איום החמאס, החיזבאללה, האיראנים, ערביי ישראל. אלא שמהדורות החדשות עוסקות בתפל, והפוליטיקאים שלנו עוסקים בגירוד פני השטח והדבקת פלסטרים. השאלות החשובות באמת – אלה שקריטיות לקיומה של ישראל – נותרות בשוליים.
הבלוגיקה היא האתר של נמרוד אבישר, תושב גבעתיים, יליד 1983, איש הייטק, סטודנט לפילוסופיה, מכור לאינטרנט. 
