פוסטים עם התגית התפוררות
צווחת הברבור
11 ביולי
נתחיל מהסוף: "חוק החרם", ההופך את הקריאה להחרמה כלכלית, אקדמית או תרבותית של מדינת ישראל או ההתנחלויות לעוולה נזיקית ואת מעליה של יוזמה כזו לחשופים לתביעה נזיקית, הוא חוק המעקר מתוכן את הדמוקרטיה הישראלית. זה חוק שקובע שבישראל, ישנן התארגנויות פוליטיות שהן בנות-ענישה, וקובע תקדים לפיו השלטון יכול להפוך התארגנויות פוליטיות מסוימות לכאלה. אף דמוקרטיה אינה יכולה להרשות לעצמה להפוך לעוולה התארגנות פוליטית שאיננה בלתי חוקית[1] אם ברצונה להישאר כזו. חופש ההתארגנות הוא מיסודותיה של הדמוקרטיה. בלעדיו, אין בה דבר. חקיקה שנועדה לקעקע פעילות פוליטית מסוימת, ספציפית, נקודתית, היא מצב בו המשטר מתערב בבחירתו של האזרח ומפעיל רגולציה על השוק היחידי שצריך להישאר חופשי מכזו: שוק הדעות.
- כלומר, הקריאה שלה לפעולה איננה קריאה לפעולה פלילית [↩]
Vox Dei
22 ביוני
המרחב הציבורי, שהוא כל מקום שאיננו הבית הפרטי שלנו, כבר איננו ציבורי. או ליתר דיוק, חלקים מהציבור מודרים ממנו. מודרות ממנו נשים, מודרים ממנו בני מיעוטים, מודרים ממנו חילונים ואתאיסטים. יותר ויותר, הופך המרחב הציבורי למגרש המשחקים הפרטי של האורתודוכסיה היהודית הקיצונית. המרחב הציבורי אינו עוד – הוא מרחב חרדי. די אם נתבונן בארבעה מקרים שחזרו ועלו לאחרונה: קווי אוטובוס בסגרגציה המכונים בטעות "קווי מהדרין", דחיית הצעת החוק שניסתה לאפשר הפעלת תחבורה ציבורית[1] בשבת, הצעתו של שר הפנים הבזוי שלנו להשיב את רישום ה"לאום"[2] לתעודת הזהות ומקרה אחד, אישי, קטן, שנתקלתי בו אני, בו שילמתי כסף טוב על מנת לצפות בבת זוגי מושפלת בפומבי.
תסביך רדיפה
12 בינו'
אז לתנועת הימין[1] אם תרצו יש, הפלא ופלא, דו"ח חדש (זהירות, NRG). למי שקורא עיתונים ומכיר את אופן הפעולה של הכנופיה המדוברת, לא יהיה קשה לנחש במה עוסק המסמך: המסמך מנסה להוכיח שארגוני זכויות אדם נהנים ממימון ערבי עוין. עיתונאינו האמיצים כבר הספיקו לשעתק את המסמך ישירות לכתבות מפוצצות; הגדיל לעשות אתר וויינט שפשוט נתן לקוראים לינק למצגת שהכינו בשטורמאבטיילונג.
הדו"חות של הארגון הזה בעבר קבעו סטנדרט. הם היו רצופי שקרים ומסקנות שלא בוססו די הצורך או בכלל. הדו"ח הזה, אם זה השם ההולם לגיבוב הנוכחי, בהחלט עומד בסטנדרט ואף לוקח אותו לשיאים חדשים. הייתי מתחיל להתעכב על כל השקרים הבוטים, הסילופים והקפיצות הלוגיות, אלמלא הקדים אותי ידידי יוסי גורביץ. מי שרוצה את ההפרכה השיטתית והפשוטה למדי של הנייר המצחיק הזה, טוב יעשה אם יקרא את הפוסט שלו. אני הייתי רוצה להתמקד בשני דברים כלליים יותר: ראשית, שעשיית הדו"ח הזה בידי אם תרצו דווקא הוא ההוכחה הטובה ביותר לכך שהוועדה הפרלמנטרית לחקר ארגוני שמאל היא משפט קנגורו שתוצאותיו ידועות מראש; ושנית, שהוא מוכיח עד כמה הוועדה הזו מיותרת. או במילים אחרות, אם מסתכלים על התמונה הכללית, אם תרצו באו לקלל ויצאו מברכים – הם מאששים אחת לאחת את כל טענות ארגוני זכויות האדם לנוכח הוועדה הזו.
לא נרטב אף פעם
19 בנוב'
שני צעירים בני 18 מהצפון נעצרו לפני כשבוע בחשד לאונס. השניים, כך נטען כנגדם, קיימו יחסי מין עם ילדה בת 12, לטענתם בהסכמה, והפיצו תמונות אינטימיות של הילדה באינטרנט. שמם של שני החשודים לא פורסם, על אף שבכל הפרסומים שנתקלתי בהם נטען שהם בני 18, קרי, אינם קטינים.
את אחד החשודים במעשים מייצגת עורכת הדין גליל שפיגל. ב"ישראל היום" המקושר למעלה מובאים הדברים הבאים מפיה:
הכל נעשה בהסכמה. מרשי הבין שהילדה נותנת אז למה לא לקחת. מדובר בבן טובים ותלמיד מצטיין שהיה אמור להתגייס בקרוב ליחידה מובחרת בצה"ל. כך גם החשוד השני[...]לצערי מדובר בילדה שכל האזור ידע שהיא נותנת והיו כאלה שניצלו זאת וקיימו עימה יחסי מין ללא כל מאמץ. אפשר להבין את המצב הנפשי הקשה שבו היא נתונה אבל גם החשודים מצטערים על מה שקרה וההורים שלהם בהלם. הם לא מבינים איך נקלעו למצב הנורא הזה. אחרי שהשמועה עשתה לה כנפיים הגיעו לילדה הזאת גברים עם מכוניות מכל האזור שעשו בה כרצונם. מרשי מכחיש שמסר את שמה לאחרים. כולם ידעו ובאו. זה עצוב ואני מקווה שבקרוב היא תזכה לטיפול מקצועי שיוציא אותה לדרך חדשה.
וגם אם לא
19 באוג'
למי שהצליח לברוח מהחדשות, ארגון הימין אם תרצו שיגר מכתב לפרופ’ רבקה כרמי, נשיאת אוניברסיטת בן-גוריון, ובה "הפצירו" בה "לשים קץ להטיה האנטי-ציונית החריפה ולהדרה של סטודנטים וחוקרים ציוניים במחלקה האמורה", הלא היא המחלקה לפוליטיקה וממשל. המכתב מקנח באיום, לפיו מתחייבת התנועה הנאו-ציונית[1] שלא לנקוט בצעדים נוספים בחודש הקרוב, אולם אם "בקשתם" לא תיענה, הם ימליצו לסטונדטים למדע המדינה שלא ללמוד באב"ג, ויפנו לתורמים בבקשה לעצור את התרומות ולהעבירן לחשבון נאמנות שינוהל על ידי עורך דין עד שהמחלקה המדוברת תהיה ציונית דיה, או במילותיהם של ראשי הכנופיה, "לאחר שיוכח עובדתית כי ההטיה המגמתית במחלקה, המתבטאת בהרכב הסגל ובתוכן הסילבוסים, תתוקן".
- כך הם מגדירים עצמם, המהפכה הציונית השניה [↩]
ליקיאון
21 ביולי
יש שבני אדם להוטים כל כך במאבקם למען חירותם שלהם, שוויון הזכויות שלהם, עד כי אינם מבחינים שהם דורסים זכויותיהם של אחרים. זו טרגדיה של המין האנושי, שבה המדוכא הופך למדכא מתוך חרדה, תחושת רדיפה או אותה הקנאות הנוצרת כאשר אתה חש שכולם נגדך. ייתכן שזו הסיבה שאנחנו חוזים שוב ושוב בהתגשמותו של אותו המשפט המפורסם של מארקס, שההיסטוריה חוזרת על עצמה – פעם אחת כטראגדיה, בפעם השניה כפארסה.
כזאת אירע בתחילת חודש יולי. ד"ר ירוחם לויט, מרצה אמריטוס באוניברסיטת בן גוריון המעביר קורס ביו-אתיקה[1] לתלמידי בית הספר לרוקחות של האוניברסיטה, פוטר באמצע שנת הלימודים משום שטען כי אנשים המנהלים אורח חיים חד מיני עשויים להשפיע על צעירים המתלבטים לגבי מיניותם ולגזור עליהם אורח חיים חד מיני, והוסיף וטען שנטייה מינית ניתנת לריסון ושליטה. כמה מתלמידיו נפגעו מהדברים, פנו לועדת ההוראה, וד"ר לויט מצא את עצמו בחוץ.
- אתיקה רפואית [↩]
המרטירית
10 באפר'
קודם כל, נקריב אותה. מימין על מזבח הנאמנות למדינה ותרבות הקריצה, ומשמאל על מזבח הרדיפה והמשטר הצבאי. ננפנף בה כבדגל, נצלוב אותה – מימין לקול מצהלות, משמאל בדמעה. אחר כך היא תהיה סמל – לבוגדנותו של השמאל ולכוחנויתה של המדינה. אבל לפני הכול, עליה לעלות לעולה. מערכת הבטחון הישראלית מצאה לעצמה את מי להעלות קרבן על שרשרת חטאים שאת סופה מי ישורנו. אנחנו, מימין ומשמאל, מקבלים את הקרבן באהבה.
אלפי עוולות קטנות – מכתב
24 בפבר'
למערכת הגיע מכתב נוגע ללב. ערכתי החוצה פרטים לא רלוונטיים או מזהים, והרי הוא לעיונכם. הוא חשוב. גם לדברים הכתובים כאן התכוונתי כשכתבתי
יש שגבר אחד אונס אישה אחת והחברה כולה – אני, אתה, את, השכן מלמטה, נהג המונית, ראש הממשלה – נמצאת עמם בחדר, מעודדת אותו, מניחה אצבעות קרות ממוות על פיה להחריש את הזעקות.
בין השאר, הכותבת שאלה אותי במכתבה
אתה רוצה שאני אספר מאיפה זה מגיע? לאן זה מתפתח? שאני אנופף בסיפור שלי כאות אזהרה, למען תדע כל אם עברייה? ניסיתי, אין מי שיקשיב.
ביקשתי את רשותה של הכותבת להוכיח אחרת, לספר את הסיפור שלה – למען ידע כל אב עברי. היא ניאותה, ועל כך תודתי נתונה לה. רשות הדיבור לה:
פטור גורף משאלות
18 בפבר'
אחד הטיעונים המעניינים נגד היתרים לפתיחתם של בתי עסק בשבת הוא הפגיעה בתחרות: אם אדם שומר מצוות, הרי שהוא לא יכול להתמודד עם העסק המתחרה, כשהכלל הוא שככל שעסק פתוח זמן רב יותר, כך הוא יכול להכניס יותר. זאת ועוד – שומר מצוות לא יכול להיות מועסק בעסק שפתוח בשבת. זה טיעון שעולה מפעם לפעם – המכתב המתבכיין הזה לטמקא הוא דוגמה נאה – והוא משתייך לאותו סוג מאוד מסוים של טיעונים, שמנסה להתאים את השוביניזם[1] חסר הבושה לתוך התבנית של החשיבה המערבית-ליברלית, ולכסות על דרישה לזכויות-יתר במה שמתחזה לשיח של זכויות. על הסוג הזה של טיעונים, למשל, נמנה גם הטיעון המפורסם נגד ה"הקפאה" הלא-קיימת: שזו אפליה לאסור על יהודים לבנות. כמובן, די לנו בשאלה האם האנשים המוחים נגד אפליה בכזה מרץ מוחים נגדה גם כאשר מדובר באפלייתם לטובה: למשל, בליווי החמוש לבתי הספר או בסיוע הצה"לי בגזל אדמות, או שמא הם מוחים רק כאשר הם מפסיקים להיות מופלים לטובה – ואז ברור שלא האפליה היא שמטרידה אותם, כלל ועיקר. כלומר, אם העקרון שבשמו הם מוחים הוא עקרון השוויון, הרי שכדי לקבל את עמדתם במלואה עלינו להנהיג שוויון מלא. משהו אומר לי, שלשוויון מלא בין יהודי וערביי השטחים יהודי השטחים יתנגדו.
- במובנו הצרפתי [↩]
כן, זו אגדה
12 בפבר'
אחרי שתנועת אם תרצו סיימה להציג את נעמי חזן כדמות מקורננת ומפחידה, והביקורות החלו לבוא, הדפו קברניטי התנועה את הביקורת באמירה שתוקפים אותם אישית מפני שאין תשובות לדו"ח שלהם. אם כן, ראוי שפעם אחת ולתמיד נבחן את הדו"ח היטב, ולאחריה שוב הטיעון הזה לא יעמוד.
על חלק מהכשלים בדו"ח עמדתי כבר בפוסט הקודם בנושא, אבל לא על כולם ואפילו לא על העיקריים שבהם. לא זו בלבד שכל הכשלים שיובאו כאן הם כשלים מהותיים בנתונים, באופן ניתוחם ובחלוקתם, ולא זו בלבד שדי בכשלים הללו כדי להכריז על הדו"ח של אם תרצו כעל בדיחה עצובה, אלא אף זו: שהתמונה המצטיירת מקיומם של כל הכשלים הללו כולם היא תמונה של דו"ח מוטה מראש וחסר הגינות, ודי בו כדי לפקפק בכל פרסום של התנועה הזו עד עולם.
עוד הערה קטנה לפני שנתחיל, עבור הקורא בן כספית: השיעור הזה בחינם, ויש אפילו מוסר השכל בסופו. אני בספק אם תזהה את הרפרנס.
הבלוגיקה היא האתר של נמרוד אבישר, תושב גבעתיים, יליד 1983, נשוי, מומחה BI, בעל תואר ראשון בפילוסופיה ותקשורת מהאוניברסיטה העברית.
