פוסטים עם התגית התפוררות
ליקיאון
21 ביולי
יש שבני אדם להוטים כל כך במאבקם למען חירותם שלהם, שוויון הזכויות שלהם, עד כי אינם מבחינים שהם דורסים זכויותיהם של אחרים. זו טרגדיה של המין האנושי, שבה המדוכא הופך למדכא מתוך חרדה, תחושת רדיפה או אותה הקנאות הנוצרת כאשר אתה חש שכולם נגדך. ייתכן שזו הסיבה שאנחנו חוזים שוב ושוב בהתגשמותו של אותו המשפט המפורסם של מארקס, שההיסטוריה חוזרת על עצמה – פעם אחת כטראגדיה, בפעם השניה כפארסה.
כזאת אירע בתחילת חודש יולי. ד"ר ירוחם לויט, מרצה אמריטוס באוניברסיטת בן גוריון המעביר קורס ביו-אתיקה[1] לתלמידי בית הספר לרוקחות של האוניברסיטה, פוטר באמצע שנת הלימודים משום שטען כי אנשים המנהלים אורח חיים חד מיני עשויים להשפיע על צעירים המתלבטים לגבי מיניותם ולגזור עליהם אורח חיים חד מיני, והוסיף וטען שנטייה מינית ניתנת לריסון ושליטה. כמה מתלמידיו נפגעו מהדברים, פנו לועדת ההוראה, וד"ר לויט מצא את עצמו בחוץ.
- אתיקה רפואית [↩]
המרטירית
10 באפר'
קודם כל, נקריב אותה. מימין על מזבח הנאמנות למדינה ותרבות הקריצה, ומשמאל על מזבח הרדיפה והמשטר הצבאי. ננפנף בה כבדגל, נצלוב אותה – מימין לקול מצהלות, משמאל בדמעה. אחר כך היא תהיה סמל – לבוגדנותו של השמאל ולכוחנויתה של המדינה. אבל לפני הכול, עליה לעלות לעולה. מערכת הבטחון הישראלית מצאה לעצמה את מי להעלות קרבן על שרשרת חטאים שאת סופה מי ישורנו. אנחנו, מימין ומשמאל, מקבלים את הקרבן באהבה.
אלפי עוולות קטנות – מכתב
24 בפבר'
למערכת הגיע מכתב נוגע ללב. ערכתי החוצה פרטים לא רלוונטיים או מזהים, והרי הוא לעיונכם. הוא חשוב. גם לדברים הכתובים כאן התכוונתי כשכתבתי
יש שגבר אחד אונס אישה אחת והחברה כולה – אני, אתה, את, השכן מלמטה, נהג המונית, ראש הממשלה – נמצאת עמם בחדר, מעודדת אותו, מניחה אצבעות קרות ממוות על פיה להחריש את הזעקות.
בין השאר, הכותבת שאלה אותי במכתבה
אתה רוצה שאני אספר מאיפה זה מגיע? לאן זה מתפתח? שאני אנופף בסיפור שלי כאות אזהרה, למען תדע כל אם עברייה? ניסיתי, אין מי שיקשיב.
ביקשתי את רשותה של הכותבת להוכיח אחרת, לספר את הסיפור שלה – למען ידע כל אב עברי. היא ניאותה, ועל כך תודתי נתונה לה. רשות הדיבור לה:
פטור גורף משאלות
18 בפבר'
אחד הטיעונים המעניינים נגד היתרים לפתיחתם של בתי עסק בשבת הוא הפגיעה בתחרות: אם אדם שומר מצוות, הרי שהוא לא יכול להתמודד עם העסק המתחרה, כשהכלל הוא שככל שעסק פתוח זמן רב יותר, כך הוא יכול להכניס יותר. זאת ועוד – שומר מצוות לא יכול להיות מועסק בעסק שפתוח בשבת. זה טיעון שעולה מפעם לפעם – המכתב המתבכיין הזה לטמקא הוא דוגמה נאה – והוא משתייך לאותו סוג מאוד מסוים של טיעונים, שמנסה להתאים את השוביניזם[1] חסר הבושה לתוך התבנית של החשיבה המערבית-ליברלית, ולכסות על דרישה לזכויות-יתר במה שמתחזה לשיח של זכויות. על הסוג הזה של טיעונים, למשל, נמנה גם הטיעון המפורסם נגד ה"הקפאה" הלא-קיימת: שזו אפליה לאסור על יהודים לבנות. כמובן, די לנו בשאלה האם האנשים המוחים נגד אפליה בכזה מרץ מוחים נגדה גם כאשר מדובר באפלייתם לטובה: למשל, בליווי החמוש לבתי הספר או בסיוע הצה"לי בגזל אדמות, או שמא הם מוחים רק כאשר הם מפסיקים להיות מופלים לטובה – ואז ברור שלא האפליה היא שמטרידה אותם, כלל ועיקר. כלומר, אם העקרון שבשמו הם מוחים הוא עקרון השוויון, הרי שכדי לקבל את עמדתם במלואה עלינו להנהיג שוויון מלא. משהו אומר לי, שלשוויון מלא בין יהודי וערביי השטחים יהודי השטחים יתנגדו.
- במובנו הצרפתי [↩]
כן, זו אגדה
12 בפבר'
אחרי שתנועת אם תרצו סיימה להציג את נעמי חזן כדמות מקורננת ומפחידה, והביקורות החלו לבוא, הדפו קברניטי התנועה את הביקורת באמירה שתוקפים אותם אישית מפני שאין תשובות לדו"ח שלהם. אם כן, ראוי שפעם אחת ולתמיד נבחן את הדו"ח היטב, ולאחריה שוב הטיעון הזה לא יעמוד.
על חלק מהכשלים בדו"ח עמדתי כבר בפוסט הקודם בנושא, אבל לא על כולם ואפילו לא על העיקריים שבהם. לא זו בלבד שכל הכשלים שיובאו כאן הם כשלים מהותיים בנתונים, באופן ניתוחם ובחלוקתם, ולא זו בלבד שדי בכשלים הללו כדי להכריז על הדו"ח של אם תרצו כעל בדיחה עצובה, אלא אף זו: שהתמונה המצטיירת מקיומם של כל הכשלים הללו כולם היא תמונה של דו"ח מוטה מראש וחסר הגינות, ודי בו כדי לפקפק בכל פרסום של התנועה הזו עד עולם.
עוד הערה קטנה לפני שנתחיל, עבור הקורא בן כספית: השיעור הזה בחינם, ויש אפילו מוסר השכל בסופו. אני בספק אם תזהה את הרפרנס.
כעת, אנחנו מקשיבים
6 בפבר'
שעונים בוכים: דממה היא שקר, יקירתי;
הגלגלים מסתובבים, היקום מוסיף לרוץ.
(גאה את עוצרת על המדרגה הסיבובית)[1]
אני ממעט לדבר על חוויותיי האישיות כנפגע תקיפה מינית. תמיד הערצתי את אלו שיכולות לדון על כך בקלות רבה ממני. אצלי זה תמיד התחמקויות והצטדקויות, הודאה רפה עם הגב לקיר. הסברים הסברים הסברים. יש משהו, ברגע שאתה מודה בזה, שמוציא אותך מתוך רשת ההגנה הגברית ומעביר אותך אל ארץ הדממה של נפגעות תקיפה מינית. זה מדבר צחיח, שבו עליך ללכת לבדך, מפנים בושה ואשמה, מזכיר לעצמך שוב ושוב ושוב -
עתיד אבד אתמול
באותה הקלות ואי היכולת להשיבו
של כדור טניס בעת דמדומים[2]
וגם משום כך, הרשימה הזאת של אשכר אלדן כהן היא חשובה, אמיצה וראויה להערכה.
זו התשובה שמביכה
3 בפבר'
אחת היהודיות המרשימות ביותר שאי פעם פסעו על פני הכדור הזה הייתה הלן סוזמן (Suzman), זצ"ל. היא הלכה לעולמה לפני מעט יותר משנה, ב-1.1.2009, בגיל 91. בפראפרזה על עמיחי, נהרות ידיה נשפכו למעשיה הטובים. היא הייתה סמל, אבל יותר מכך, היא הייתה אשת מעשה, ובכך קנתה את עולמה. היא הייתה מועמדת לפרס נובל לשלום פעמיים, וקיבלה 27 תארי דוקטור לשם כבוד. היא גם הרגיזה הרבה מאוד אנשים. בשיא ימי פעילותה, היא סבלה מהצקות חוזרות ונשנות של המשטרה, ומהאזנה קבועה לקו הטלפון שלה. הואשמה פעמים אין ספור בבגידה במדינתה. ההיסטוריה עשתה עמה חסד, כפי שנוהגת ההיסטוריה לעשות עבור אלו שמתעקשים לכתוב אותה, בייחוד אם הם מצליחים להביא לשינוי אמיתי, כזה המביא רווחה לחייהם של בני אדם רבים. אפילו בערוב ימיה הצליחה לעצבן דיקטטור של מדינה אחרת, שהכריז עליה כעל אויבת האומה. הלן סוזמן הייתה חברה בפרלמנט הדרום אפריקני במשך 36 שנים, והשמיעה קול מהדהד ולעתים קרובות בודד כנגד האפרטהייד.[1]
- בכלל, תפקידם של יהודי דרא"פ בהתנגדות לאפרטהייד הוא שיר הלל אחד גדול [↩]
עוורון בעין אחת
29 בינו'
הדרום אפריקאים הלבנים היו נוצרים ממוצא אירופאי, מה שאומר שהם היו נמושות פדנטיות, והתעקשו ללכת בדרך המלך. זו הסיבה שספר החוקים הדרום אפריקאי הכיל בתוכו חקיקה גזענית ממוסדת. זו הסיבה, למשל, שבית המשפט העליון של האתנוקרטיה הלבנה הרשיע אנשים ב"קומוניזם סטטוטורי" תחת החוק לדיכוי הקומוניזם מ-1950. החוק נוסח באופן מעורר פלצות: קומוניזם הוגדר בתור כל פעולה שמטרתה "להביא לכל שינוי פוליטי, תעשייתי, חברתי או כלכלי בתוך האיחוד[1] על ידי קידום הפרת סדר או התפרעות" או שיש בו כדי לעודד "טינה בין הגזעים האירופאים והלא-אירופאים באיחוד שתוצאותיה יובילו [להפרת סדר] נוספת". יותר משש מאות איש נרשמו כקומוניסטים תחת ההגדרה הרחבה הזו, שמגדירה למעשה כל ניסיון להביא לשינוי במדיניות דרא"פ כקומוניזם.
בתי המשפט, כידוע, פוסקים לפי החוקים שמונחים לפניהם לאור העקרונות החוקתיים שעומדים מאחוריהם. כאשר החוק והמניעים מאחוריו כה ברורים, לשופטים אין ברירה אלא לפסוק "קומוניזם סטטוטורי". אין בכך דבר עם מושגים אבסטרקטיים כמו צדק, מוסר, טוב או רע. זה בסך הכול חוק.
- דרום אפריקה, נ.א. [↩]
ציפור טיפשה
15 בינו'
הציפור הטיפשה מזנקת ונשענת שיכורה
בראש שעון אוניברסלי שבור
השעה נקראת בשלושה-עשרים מטורפים.
במותינו הצבועות מתמוטטות בכל תמונה
עת כל השחקנים קופאים בהלם בני-תמותה:
הציפור הטיפשה מזנקת ונשענת שיכורה.הרחובות נסדקים בגאיות זרועי הרס
כשהעיר מוכת האבדון מתמוטטת אבן-אבן:
השעה נקראת בשלושה-עשרים מטורפים[1]
אנשים טובים באמת, שלבם מונח במקום הנכון ודעתם איתנה אל נוכח "רוח של אלימות כזו"; אנשים שהתכוונו רק לטוב וניסו אך לשפר, הלכו בלב שלם לקלפי בבחירות המוניציפאליות והצביעו עבור ניר ברקת. כמה מהר הופכת עשייה בלב שלם למחדל ולב שבור. מילות התוכחה של גתה נותרו נכונות כל כך: החרטה בוא תבוא. מכיכר ספרא יוצאות גרורותיו של אפרטהייד מזדחל, כאשר המשיח גלוי-הראש שולח את הברברים להעמיק אחיזתם בגזל. מי שחשב שהצבעה למרצ לצד הצבעה לברקת תרסן את הטרנד המתנחל בעמדותיו הגלויות של האחרון, כפי שהוצע לי טרם הבחירות, טוב יעשה אם יכתוב מכתב לסגן ראש העיר פפה אללו וישאל אותו מדוע הוא עדיין בקואליציה, ולאיזו תכלית. ראוי שיזכיר לו שכל עוד הוא שם, ידו במעל.
- סילביה פלאת’, Doomsday, תרגום שלי [↩]
פאוסט
8 בינו'
יש רק דבר אחד שהוא יותר גרוע מאפליה מלאה כנגד קבוצת אוכלוסיה על רקע שיוכה האתני-דתי-לאומי, וזה שילובה במשחק הפוליטי הדמוקרטי מתוך אירוניה גלויה. כזה הוא שילובם של ערביי ישראל במשחק הפוליטי בישראל – שילוב שנעשה מתוך אדנות ולכן לעולם לא יכול להיות שוויוני. שילוב חסר כוונה, משחק בעל חוקים ברורים שחריגה מהם מובילה לסנקציות. פוליטיקאים ערבים בישראל נתפשים, על ידי הרוב היהודי, כנעים על הציר שבין מרגיז לבין נלעג; השיח דורש מהם להודות על עצם זה ש"נותנים להם" – כלומר, יש פה קבוצה שלה היכולת לתת, והיא ניאותה לעשות כן – להבחר ולבחור, ולהביע את תודתם העמוקה בכך שישמרו את מחשבותיהם לעצמם. מקומם היחידי, אם כן, הוא כעלה תאנה נידף, ובשאר הזמן הזכות ש"ניתנת" להם ריקה מכל תוכן.
הבלוגיקה היא האתר של נמרוד אבישר, יליד 1983, איש הייטק, סטודנט לפילוסופיה, מכור לאינטרנט. 
