פוסטים עם התגית חברתי
כעת, אנחנו מקשיבים
6 בפבר'
שעונים בוכים: דממה היא שקר, יקירתי;
הגלגלים מסתובבים, היקום מוסיף לרוץ.
(גאה את עוצרת על המדרגה הסיבובית)[1]
אני ממעט לדבר על חוויותיי האישיות כנפגע תקיפה מינית. תמיד הערצתי את אלו שיכולות לדון על כך בקלות רבה ממני. אצלי זה תמיד התחמקויות והצטדקויות, הודאה רפה עם הגב לקיר. הסברים הסברים הסברים. יש משהו, ברגע שאתה מודה בזה, שמוציא אותך מתוך רשת ההגנה הגברית ומעביר אותך אל ארץ הדממה של נפגעות תקיפה מינית. זה מדבר צחיח, שבו עליך ללכת לבדך, מפנים בושה ואשמה, מזכיר לעצמך שוב ושוב ושוב -
עתיד אבד אתמול
באותה הקלות ואי היכולת להשיבו
של כדור טניס בעת דמדומים[2]
וגם משום כך, הרשימה הזאת של אשכר אלדן כהן היא חשובה, אמיצה וראויה להערכה.
זו התשובה שמביכה
3 בפבר'
אחת היהודיות המרשימות ביותר שאי פעם פסעו על פני הכדור הזה הייתה הלן סוזמן (Suzman), זצ"ל. היא הלכה לעולמה לפני מעט יותר משנה, ב-1.1.2009, בגיל 91. בפראפרזה על עמיחי, נהרות ידיה נשפכו למעשיה הטובים. היא הייתה סמל, אבל יותר מכך, היא הייתה אשת מעשה, ובכך קנתה את עולמה. היא הייתה מועמדת לפרס נובל לשלום פעמיים, וקיבלה 27 תארי דוקטור לשם כבוד. היא גם הרגיזה הרבה מאוד אנשים. בשיא ימי פעילותה, היא סבלה מהצקות חוזרות ונשנות של המשטרה, ומהאזנה קבועה לקו הטלפון שלה. הואשמה פעמים אין ספור בבגידה במדינתה. ההיסטוריה עשתה עמה חסד, כפי שנוהגת ההיסטוריה לעשות עבור אלו שמתעקשים לכתוב אותה, בייחוד אם הם מצליחים להביא לשינוי אמיתי, כזה המביא רווחה לחייהם של בני אדם רבים. אפילו בערוב ימיה הצליחה לעצבן דיקטטור של מדינה אחרת, שהכריז עליה כעל אויבת האומה. הלן סוזמן הייתה חברה בפרלמנט הדרום אפריקני במשך 36 שנים, והשמיעה קול מהדהד ולעתים קרובות בודד כנגד האפרטהייד.[1]
- בכלל, תפקידם של יהודי דרא"פ בהתנגדות לאפרטהייד הוא שיר הלל אחד גדול [↩]
עוורון בעין אחת
29 בינו'
הדרום אפריקאים הלבנים היו נוצרים ממוצא אירופאי, מה שאומר שהם היו נמושות פדנטיות, והתעקשו ללכת בדרך המלך. זו הסיבה שספר החוקים הדרום אפריקאי הכיל בתוכו חקיקה גזענית ממוסדת. זו הסיבה, למשל, שבית המשפט העליון של האתנוקרטיה הלבנה הרשיע אנשים ב"קומוניזם סטטוטורי" תחת החוק לדיכוי הקומוניזם מ-1950. החוק נוסח באופן מעורר פלצות: קומוניזם הוגדר בתור כל פעולה שמטרתה "להביא לכל שינוי פוליטי, תעשייתי, חברתי או כלכלי בתוך האיחוד[1] על ידי קידום הפרת סדר או התפרעות" או שיש בו כדי לעודד "טינה בין הגזעים האירופאים והלא-אירופאים באיחוד שתוצאותיה יובילו [להפרת סדר] נוספת". יותר משש מאות איש נרשמו כקומוניסטים תחת ההגדרה הרחבה הזו, שמגדירה למעשה כל ניסיון להביא לשינוי במדיניות דרא"פ כקומוניזם.
בתי המשפט, כידוע, פוסקים לפי החוקים שמונחים לפניהם לאור העקרונות החוקתיים שעומדים מאחוריהם. כאשר החוק והמניעים מאחוריו כה ברורים, לשופטים אין ברירה אלא לפסוק "קומוניזם סטטוטורי". אין בכך דבר עם מושגים אבסטרקטיים כמו צדק, מוסר, טוב או רע. זה בסך הכול חוק.
- דרום אפריקה, נ.א. [↩]
אם יראוני דם
4 בנוב'
מפלגת ש"ס קמה, בין השאר, על רקע תחושת קיפוח חזקה מאוד של יוצאי עדות המזרח, ורבים ממצביעיה אינם חולקים עמה תפישת עולם משותפת בכל הנוגע לדת – קרי, הם אינם חרדים – אולם מצביעים לה כמפלגה "ספרדית". את תקומתה – בבחירות המוניציפאליות בירושלים בשנת 1982 – היא חבה בין היתר לתחושת ייאוש מהאגף המזרחי בתנועת אגודת ישראל.
כמובן, תחושת קיפוח זו איננה נטולת בסיס: מקימיה של ש"ס ב-1982 (בראשם המוהל הכושל נסים זאב) היו בשנות השלושים לחייהם כשהקימו אותה. זכרונות המעברה, הריסוס ב-DDT, מאורעות ואדי סאליב וכיו"ב עוד היו טריים בזכרונם. אחד עשר שנים קודם לכן הם ראו את הפנתרים השחורים מתנגשים עם המשטרה בכיכר ציון. הם היו בני נוער כשספרו הגזעני של קלמן כצנלסון, "המהפכה האשכנזית", יצא לאור. הם שמעו את אבא אבן – שמוצאו, באופן אירוני, מאותה היבשת, רק מחלקה האירופאי – ואחרים בהנהגה משווים אותם לערבים מסביב. הם זכרו את הדיבורים על הגבלת העלייה מארצות צפון אפריקה, לבל נידמה למדינות שסביבנו. על בשרם חוו גזענות.
לאחר המבול
29 ביוני
כשאני חושב על מאורעות הבלוגיקה בשבוע החולף, אני נדהם מהסימביוזה של אמצעי מדיה שונים שהשתתפו בה. הכול התחיל בציוץ הזה של מ. שאילתא, הבלוגרית והכול יכולה שמאחורי בלוג האלטרנטיב-אינפורמציה שאילתא, שבכלל עשתה ריטוויט למיכאל זילברמן, שגם הוא בלוגר – הוא מפעיל, בין היתר, את הבלוג ההיסטורי המצוין טופס 630. הציוץ הכיל קישור לכתבה של רותי סיני בכלכליסט, על הפסיקה השערורייתית של השופט המחוזי משה דרורי, שנמנע מלהרשיע אברך ממשפחה מיוחסת שדרס קופאית ממוצא אתיופי.
מחשבות עגומות על דרבן
20 באפר'
נציגי המדינות המערביות שהגיעו לדרבן ועזבו באמצע נאומו של אחמדינג’אד מנסים לתפקד בין שתי אמיתות בעלות משקל דומה: האחת, שיש לפעול נגד נגע הגזענות, ושישראל היא אכן מדינה המפעילה מדיניות גזענית; והשניה, שהפעולה הזו לא יכולה להיות מובלת על ידי מנהיג אימפריה פונדמנטליסטית ומממנת-טרור השואפת להשגת עצמה גרעינית. האמיתה הראשונה היא סיבה מספקת לכינוסה של ועידת "דרבן 2″, והשניה היא סיבה מספקת ליציאה הפגנתית מנאומו של החזיר מטהראן. ובזמן שהאמיתה השניה תתקבל בישראל בתשואות וקולות שמחה, האמיתה הראשונה אינה נוחה לישראל ולעם היושב בציון כלל ועיקר.[1].
- כך מבלבלים פטריוטיזם עם הסכמה עיוורת [↩]
איך להתייחס לשלטון החוק?
17 במרץ
הפוסט של מאשה והדיון בעקבותיו הביאו אותי לחשוב קצת על המקום של המשפט ושלטון החוק בחברה שלנו. נדמה שהחברה הישראלית מתייחסת באופן דואלי למערכת המשפט שלה: מחד, הולכות וגוברות הקריאות להחליש אותה; מנגד, אנחנו מצפים ממנה – ומכל מערכת אכיפת החוק, בעצם – לשמור את הסדר החברתי על כנו, ועושים שימוש במערכת המשפט שלנו על מנת לקבל ממנה צדק.
מודעות וצרכנות – (פוסטורח)
25 בפבר'
העולם נמצא במשבר כלכלי. אומרים לנו את זה עוד פעם ועוד פעם, והכל בגלל שחבורה של אמריקאים מכרו לוקשים לכל מיני אנשים אחרים בעולם, ועכשיו כולם מגלים שאין להם בעצם כסף. הכל היה יכול להיות בסדר, אם הם היו חושבים מה יש להם במקום כסף, כלומר, מה יש להם באמת. כי חברים, כסף הוא לא באמת. הוא לא שווה את הנייר (או הפלסטיק) שהוא מודפס עליו, ורובו היום הוא וירטואלי לחלוטין. המערכת הכלכלית שלנו בנויה על תחזיות של אנשים לא מנוסים ברובם, שלא יודעים לבחון את המערכת שלהם בעיניים ביקורתיות ולעשות חושבים. המערכת הכלכלית העולמית פועלת מתוך תפישה שאם יש מקום שבו אפשר להרוויח, אנחנו צריכים להרוויח, ולא משנה מה זה אומר.
ואומרים לנו שהגאולה בפתח, או: לזכרו
22 בפבר'
אמנון לוי חזר היום בתכניתו "שומר מסך" לסיפור המחריד של יום-טוב דואק, זכרו לברכה. הסיפור של דואק, שמרתיח את דמי כבר קרוב לשנתיים, יכול להיות בקלות הסיפור של כל אחד מאתנו. כהרגלו בקודש, אמנון לוי מצהיב את הסיפור והופך את תחקירניו למרכזו, כשעל הדרך הוא פוטר מאחריות את האחראית האמיתית; אבל עצם התזכורת חשוב. בין הסכסוך הישראלי-פלשתיני לגרעין האיראני, אנשים כמו דואק ומשפחתו נופלים בין הכסאות.
ללא סדר
16 בינו'
הבלוגיקה היא האתר של נמרוד אבישר, תושב גבעתיים, יליד 1983, איש הייטק, סטודנט לפילוסופיה, מכור לאינטרנט. 
