פוסטים עם התגית חברתי
ללא סדר
16 בינו'
ערבים? אין דבר כזה (ואם יש, הוא לא חשוב)
1 בנוב'
ראשית, התנצלות: זמן רב מדי עבר מאז הפוסט האחרון. יש לזה הרבה גורמים, בין השאר שחרורה של גרסה בעבודה ונסיבות אישיות בעייתיות, כמו גם תחילתה של עונת הקרמבו, אבל אלה הם בבחינת תירוצים: כבלוגר, יש לי מחויבות להשאיר את הבלוג מעודכן ורלוונטי כל עוד לא הודעתי אחרת, ולא עמדתי בה.
וכעת לעניין שלשמו נתכנסתי – אני מתפרץ לדיון על ההאחדה שעושים למפלגות הערביות בתקשורת הישראלית, כשמכנים אותן "המפלגות הערביות". אביעד פתח את הדיון בפוסט שכותרתו אין כזה דבר "המפלגות הערביות", ואורי קציר המשיך אותו בפוסט שכותרתו מפלגות ערביות? יש דבר כזה.
צנזורה – מעבר לטוב ולרוע
18 באוק'
אוסטרליה, האי שחושב שהוא יבשת, מעסיק את הבלוגרים לאחרונה אחרי שהוחלט שם שיש תכנים שאסור לאוסטרלים לראות, גם אם הם מבקשים נורא יפה (opt-out בלע"ז) שיתנו להם לראות הכול. כלומר, ארץ הקנגורו החליטה שיש דברים באינטרנט שתושביה לא יכולים לראות – תוכן "לא חוקי" שיסונן לכולם. וזו כנראה הזדמנות טובה לדון על צנזורה בכלל; ולמה אין לה הצדקה.
אני ואפסי עוד
9 באוק'
לשמחתי, הפוסט הקודם שלי והדיון שלאחריו עוררו עניין והניעו דיון בנושא. ראש וראשון (מהידועים לי) היה דובי[1], ולפוסט שלו הגיב מרק. במהלך הדיון ביניהם – וחבל שאין זו רוח הדברים בדיון שנוצר כאן – הייתה ירידה ממקרים ספציפיים והליכה אחורה, אל העקרונות. וכשהולכים אחורה, מקבלים את הדיכוטומיה שמניעה אנשים רבים וטובים למעשה ורפלקסיה כבר ימים רבים: חירות מול שוויון.
- שכותרת הפוסט הזה מוקדשת לו [↩]
אורתודוכסים חובבי חופש
5 באוק'
אני קורא אדוק של הקפיטליסט היומי, מסיבות שאינן שונות בהרבה מאלו שמובילות אותי להיות קורא אדוק של "בחדרי חרדים": דע את האויב. לרוב אינני טורח להגיב לנאמר שם, גם כן מסיבות דומות; נקודת המוצא שלנו שונה, הערכים שלנו שונים והשקפת עולמנו שונה. יכולתי להתווכח עם כל פוסט שעלה שם, להקים את "הסוציאליסט היומי" ולתקוף אותם כל היום, אבל בגלל שהם מנצחים ואני צריך עדיין לצאת ולעבוד, אני מעדיף פשוט להניח לזה. לא אשכנע אותם והם לא ישכנעו אותי והבלוגיקה תתמלא בכל מיני מונחים בסגנון "ריבית משתנה" ו"גירעון תקציבי" וקוראיי הנאמנים יברחו.
אם כן, כשאני מגיב לשני פרסומים[1] בבלוג הקפיטליסטי להחריד הזה, נשאלת השאלה מה נשתנה. ובכן, מה שנשתנה הוא שהפעם נחשפת במלוא עוזה אותה התופעה המתרחשת אצל אנשים כאשר הם בטוחים שהם צודקים אל נוכח עובדות קצת שונות: מעבר מגישה רציונאלית לאמונה עיוורת. ואם כבר הגענו לאורתודוכסיה[2] קפיטליסטית, אז אנחנו חוזרים לתחומי העיסוק שלי; ואני יכול בשקט לטעון שהפוסט הזה הוא חלק מהמאבק שלי באורתודוכסיה בכלל.
על קפיטליזם ואינדיבידואליזם (או למה אמא שלי הרסה לי את החיים) – (פוסוטורח)
24 בספט'
לתרבות האינסטנט של החברה הישראלית
8 בספט'
בפטפטנות הזאת מתבטל ההבדל בין הפרטי לציבורי, ונעשה מעין פטפטנות ציבורית פרטית, שזו בדיוק דמותו של הציבור, שכן הציבור הוא דעת קהל המתעניינת בפרטי ביותר[1]
הקשר בין מושג "האח הגדול" לבין הצעת שר המשפטים להצר את צעדי בג"ץ שהתקבלה בממשלה הוא לא רק זה הגלוי לעין: ניכוס עוד סמכויות בידי הכנסת שעלול להביא לכל מיני חוקי "אח גדול" בלי שיהיה מי שיעצור אותם. יש קשר נוסף, סמוי, בין הריאליטי הנושא את השם הזה לבין ההצעה המדוברת. קשר תרבותי, שמכתיר את הדור שלנו בתור דור האינסטנט, קשר של ניהיליזם פרוע שמכחיד בשיטתיות כל סממן של אינדיבידואליזם, אך מתהדר באותנטיות; קשר של התנערות מכל היסטוריה לטובת התעלמות מכל עתיד.
- סרן קירקגור, העת הזאת [↩]
נוכח שמשת החלון
31 באוג'
כל דבר מוצלח, כל דבר גאה וחומד לצון, יופי מעל לכל, פוגע בעיניה ואוזניה של הכנסייה[1]
הייתי מתושביה הלא-חרדים האחרונים של רמת אשכול. במו עיניי ראיתי איך מתחלפת חנות המשקאות במרכז המסחרי לחנות בגדים חרדית; איך מוקמים מולו שני מקוואות, מרחק הליכה קצר זה מזה, בתוך שבועיים; איך צירי תנועה נסגרים בשבת. ראיתי את בעל הבית שלי נעצר על ידי כמה לובשי שחורים בכניסה לבניין, בדרכו לקחת ממני כמה המחאות, איך שוחחו עמו ארוכות ואיך הגיע לדירה ושאל אם אני מתכוון לסיים את החוזה, חשש בעיניו. את הדירה השכיר אחריי לזוג צעיר מנושאי המגבעת, במחיר נמוך מששילמתי אני.
לקריאת המשך הרשומה הזו »
- פ. ניטשה; אנטיכריסט [↩]
הרבה מן החושך*
22 באוג'
במייל של הבלוג נחתה, בין הבקשות של אנשי SEO לבקשות של ספאמרים מקצועיים, הודעה ארוכה ורהוטה מאדם שהזדהה כאיתמר שחר, רכז תקשורת וסנגור של "גישה" – מרכז לשמירה על הזכות לנוע. בהודעה הוא הפנה את תשומת לבי לתופעה שאני נבוך להודות שלא הכרתי: מאות צעירות וצעירים פלשתיניים, הלכודים ברצועת עזה בגלל הסגר המוטל עליה, ואינם יכולים לצאת ללימודים בחו"ל, על אף שהתקבלו.
מגרון חלקלק
15 באוג'
שההתנחלות היא פריעת החוק הבין לאומי, זו עובדה ידועה. אבל סיפור המאחז מגרון ממחיש עד כמה נבזים המתנחלים ועוזריהם, בראש ובראשונה ממשלות ישראל, בכל הסיפור הזה. המאחז מגרון, כמו כ-130 התנחלויות אחרות, יושב על אדמה פלשתינית פרטית. לא אדמה שנמכרה, לא אדמת מדינה, אדמה שרשומה בטאבו ושייכת לפלשתינאים פרטיים. היא קניין של מישהו, רכוש של מישהו, והישיבה עליה היא גזל. ואם לא די בכך, היא גזל מחוצף בהרבה מהגזל הרגיל של המתנחלים.
הבלוגיקה היא האתר של נמרוד אבישר, תושב גבעתיים, יליד 1983, נשוי, מומחה BI, בעל תואר ראשון בפילוסופיה ותקשורת מהאוניברסיטה העברית.
