פוסטים עם התגית ירושלים
ליקיאון
21 ביולי
יש שבני אדם להוטים כל כך במאבקם למען חירותם שלהם, שוויון הזכויות שלהם, עד כי אינם מבחינים שהם דורסים זכויותיהם של אחרים. זו טרגדיה של המין האנושי, שבה המדוכא הופך למדכא מתוך חרדה, תחושת רדיפה או אותה הקנאות הנוצרת כאשר אתה חש שכולם נגדך. ייתכן שזו הסיבה שאנחנו חוזים שוב ושוב בהתגשמותו של אותו המשפט המפורסם של מארקס, שההיסטוריה חוזרת על עצמה – פעם אחת כטראגדיה, בפעם השניה כפארסה.
כזאת אירע בתחילת חודש יולי. ד"ר ירוחם לויט, מרצה אמריטוס באוניברסיטת בן גוריון המעביר קורס ביו-אתיקה[1] לתלמידי בית הספר לרוקחות של האוניברסיטה, פוטר באמצע שנת הלימודים משום שטען כי אנשים המנהלים אורח חיים חד מיני עשויים להשפיע על צעירים המתלבטים לגבי מיניותם ולגזור עליהם אורח חיים חד מיני, והוסיף וטען שנטייה מינית ניתנת לריסון ושליטה. כמה מתלמידיו נפגעו מהדברים, פנו לועדת ההוראה, וד"ר לויט מצא את עצמו בחוץ.
- אתיקה רפואית [↩]
עוורון בעין אחת
29 בינו'
הדרום אפריקאים הלבנים היו נוצרים ממוצא אירופאי, מה שאומר שהם היו נמושות פדנטיות, והתעקשו ללכת בדרך המלך. זו הסיבה שספר החוקים הדרום אפריקאי הכיל בתוכו חקיקה גזענית ממוסדת. זו הסיבה, למשל, שבית המשפט העליון של האתנוקרטיה הלבנה הרשיע אנשים ב"קומוניזם סטטוטורי" תחת החוק לדיכוי הקומוניזם מ-1950. החוק נוסח באופן מעורר פלצות: קומוניזם הוגדר בתור כל פעולה שמטרתה "להביא לכל שינוי פוליטי, תעשייתי, חברתי או כלכלי בתוך האיחוד[1] על ידי קידום הפרת סדר או התפרעות" או שיש בו כדי לעודד "טינה בין הגזעים האירופאים והלא-אירופאים באיחוד שתוצאותיה יובילו [להפרת סדר] נוספת". יותר משש מאות איש נרשמו כקומוניסטים תחת ההגדרה הרחבה הזו, שמגדירה למעשה כל ניסיון להביא לשינוי במדיניות דרא"פ כקומוניזם.
בתי המשפט, כידוע, פוסקים לפי החוקים שמונחים לפניהם לאור העקרונות החוקתיים שעומדים מאחוריהם. כאשר החוק והמניעים מאחוריו כה ברורים, לשופטים אין ברירה אלא לפסוק "קומוניזם סטטוטורי". אין בכך דבר עם מושגים אבסטרקטיים כמו צדק, מוסר, טוב או רע. זה בסך הכול חוק.
- דרום אפריקה, נ.א. [↩]
ציפור טיפשה
15 בינו'
הציפור הטיפשה מזנקת ונשענת שיכורה
בראש שעון אוניברסלי שבור
השעה נקראת בשלושה-עשרים מטורפים.
במותינו הצבועות מתמוטטות בכל תמונה
עת כל השחקנים קופאים בהלם בני-תמותה:
הציפור הטיפשה מזנקת ונשענת שיכורה.הרחובות נסדקים בגאיות זרועי הרס
כשהעיר מוכת האבדון מתמוטטת אבן-אבן:
השעה נקראת בשלושה-עשרים מטורפים[1]
אנשים טובים באמת, שלבם מונח במקום הנכון ודעתם איתנה אל נוכח "רוח של אלימות כזו"; אנשים שהתכוונו רק לטוב וניסו אך לשפר, הלכו בלב שלם לקלפי בבחירות המוניציפאליות והצביעו עבור ניר ברקת. כמה מהר הופכת עשייה בלב שלם למחדל ולב שבור. מילות התוכחה של גתה נותרו נכונות כל כך: החרטה בוא תבוא. מכיכר ספרא יוצאות גרורותיו של אפרטהייד מזדחל, כאשר המשיח גלוי-הראש שולח את הברברים להעמיק אחיזתם בגזל. מי שחשב שהצבעה למרצ לצד הצבעה לברקת תרסן את הטרנד המתנחל בעמדותיו הגלויות של האחרון, כפי שהוצע לי טרם הבחירות, טוב יעשה אם יכתוב מכתב לסגן ראש העיר פפה אללו וישאל אותו מדוע הוא עדיין בקואליציה, ולאיזו תכלית. ראוי שיזכיר לו שכל עוד הוא שם, ידו במעל.
- סילביה פלאת’, Doomsday, תרגום שלי [↩]
המעגלים מתרחבים
3 באוג'
בשכונת בית הכרם בירושלים, סמוך לאחד הצמתים המחברים בין שניים מהרחובות הפנימיים השוקטים של השכונה, בין עצים וערוגות, מצוי לו ספסל אחד. הו, התיאור הזה רומנטי מדי. ספסל כעור, ירקרק, שאינו נוח לישיבה. במקומות אחדים ניכר בו קילוף הצבע. הוא נטוע בקצהו של מפרצון המשמש חניה לעת מצוא לאורחיהם של דיירי האזור, שעון כנגד גדר של מוסד חינוכי. כמעט כל כולו אומר עליבות. סביבתו – כמו שכונת בית הכרם – נאה ומטופחת, אבל הוא חסר חן ברמות מעליבות. הרי הוא לפניכם, לשיפוטכם.
מכה אפורה על העיר
19 ביוני
ראש הרשות המוניציפלית של ההתנחלות הגדולה בישראל, ניר ברקת – נו, אתם יודעים, האיש הזה שהציבור החילוני בירושלים היה משום מה בטוח שהוא המזור לכל בעיותיו – הפגין כישורי פליק-פלאק של נערת גומי סינית. ראשית, הוא פתח את חניון ספרא בשבת. אחר כך באו המהומות של משליכי החיתולים וזועקי ה"נאצים". אחר כך עמד איתן בדעתו שהחניון יוסיף להפתח. ואז, כאילו לא היו דברים מעולם, החליט שהחניון ייסגר לשבועיים עד למציאת פשרה עם העדה החרדית – אתם יודעים, זה החבר’ה האלה שנורא אוהבים הידברות, כי תמיד האופציה של החיתולים והנאצים עומדת להם. אולי כמו עם עמי איילון, לא ברקת זיגזג, אלא המציאות.
קולה המוכיח של התבוסה
8 במאי
לאחר שנבחר התקווה הלבנה הבאה, מנהל ההיי טק המצליח, ניר ברקת, לראשות עיריית ירושלים, כתבתי כאן מספר דברי כפירה, ברוח הדברים שכתבתי בשבועות שקדמו לבחירתו של ברקת ולעקירתי שלי ממגוריי בעיר. בין השאר, כתבתי את הדברים האלה:
בשוך רעשי המסיבה יעמדו החוגגים שנותרו על רגליהם על המרפסת. מישהו יצית סיגריה, ואחר יעיר כמה טובה הייתה החגיגה. מישהו אחר, אולי בעל הדירה, יביט מסביב בייאוש וישאל את עצמו מי ינקה את כל זה, אבל הוא לא יעז לבטא את המחשבה בקול, שמא יפריע להלך הרוח החגיגי. מישהו ישאל פתאום מה בעצם חגגנו, ודממה שרק עשן הסיגריה המסתלסל יפריע לה תיפול על שאריות שכרון-החושים האלכוהולי והאחר. בשוך רעשי המסיבה נגלה שלא הייתה לנו כל סיבה טובה למסיבה הזו, ושאיש לא ינקה את הבלגאן. אחר כך נתפזר בשקט. מי למרכז, מי למודיעין והסביבה. אחר כך ירושלים תיפול. רחובותיה השקטים של העיר הגדולה בישראל יתכסו אפילה, ולילה גדול ושלם ירד עליה. שלושת אלפים שנים הן די והותר בגלגול חייה של עיר. מיבוס המקראית יישאר רק קולה המהדהד, המוכיח, של התבוסה.
בשוך רעשי המסיבה
16 בנוב'
בשוך רעשי המסיבה יעמדו החוגגים שנותרו על רגליהם על המרפסת. מישהו יצית סיגריה, ואחר יעיר כמה טובה הייתה החגיגה. מישהו אחר, אולי בעל הדירה, יביט מסביב בייאוש וישאל את עצמו מי ינקה את כל זה, אבל הוא לא יעז לבטא את המחשבה בקול, שמא יפריע להלך הרוח החגיגי. מישהו ישאל פתאום מה בעצם חגגנו, ודממה שרק עשן הסיגריה המסתלסל יפריע לה תיפול על שאריות שכרון-החושים האלכוהולי והאחר. בשוך רעשי המסיבה נגלה שלא הייתה לנו כל סיבה טובה למסיבה הזו, ושאיש לא ינקה את הבלגאן. אחר כך נתפזר בשקט. מי למרכז, מי למודיעין והסביבה. אחר כך ירושלים תיפול. רחובותיה השקטים של העיר הגדולה בישראל יתכסו אפילה, ולילה גדול ושלם ירד עליה. שלושת אלפים שנים הם די והותר בגלגול חייה של עיר. מיבוס המקראית יישאר רק קולה הדהדהד, המוכיח, של התבוסה.
מתה המפלגה, בואו נפנטז על חדשה
13 בנוב'
הבחירות לרשויות המקומיות דפקו מסמר נוסף, יש שיאמרו מיותר, בארון המתים שהוא מפלגת העבודה.
האידאולוגיה היחידה שנותרה למפלגה הזו הוא הכסא. בבית שמש רצה מפלגת העבודה עם המועמד החרדי משה אבוטבול, והצליחה להכניס נציג לעירייה ברשימה הש"סניקית הזו. בירושלים רצה המפלגה עם האוליגרך שניצח, זה שאמר[1]:
בענתא תקום שכונה יהודית חדשה, שתהיה פתרון למצוקת הדיור לסטודנטים ולשכבה הצעירה.
או במילים אחרות: רוצה ללמוד באוניברסיטה העברית? בוא תהיה מתנחל. אורי שטרית, מי שהיה מהנדס העיר, אמר לפני כשנתיים שאי אפשר לקדם את "שער המזרח", אותה שכונה זדונית שברקת זומם להקים, כי היא תדרוש הפקעת קרקעות של פלשתינים.
- פוסט על תוצאות החרפה בירושלים מתישהו שבוע הבא [↩]
עוזב את העיר
20 באוק'
אתמול נחת עוד אחד בתיבה, וחבר לחמשת המיילים הקודמים; עוד מייל שבו מי מקוראיי הקבועים יותר או פחות שואל אותי מדוע טרם פרסמתי פוסט תמיכה בניר ברקת לראשות עיריית ירושלים. זה בעיקר משעשע אותי, אני שיודע כמה אנשים באמת מבקרים כאן מדי יום, שמבקשים ממני להביע תמיכה במועמד משל הייתי איש ציבור בעל שם; אבל קוראיי, שהתרגלו לקבל ממני מפעם לפעם עדכונים מהחזית וסיפורים על התחרדות העיר, הם תוהים מדוע טרם הבעתי תמיכה במועמד החילוני המוביל לראשות העיר.
11 בנובמבר – יוצאים להצביע
13 בספט'
העלמה עפרונית העלתה כמה באנרים לשימוש חופשי. בר מזל שכמוני, אפילו קיבלתי פריוויו שלהם. בגלל שקני קראה לי לעשות מעשה למרות הייאוש הכללי שהבעתי בפוסט על התחרדות העיר, אני מציע את רוחב הפס שלי להמונים.
מופיעים למטה באנרים והקוד הדרוש להטמעתם. ירושלמים, זה הזמן לשים באנרים. ולצאת להצביע.
אם העלמה עפרונית או כל אחד אחר רוצה להוסיף לכאן באנרים עם אפשרות להטמעה, תרגישו חופשי לבקש – אני אשמח לתת לזה מקום.
הבלוגיקה היא האתר של נמרוד אבישר, תושב גבעתיים, יליד 1983, נשוי, מומחה BI, בעל תואר ראשון בפילוסופיה ותקשורת מהאוניברסיטה העברית.
