אני אוהב את החברים שלי
השיחה הזו התקיימה לפני למעלה משבוע, ורשמתי אותה כי ידעתי שאני רוצה לפרסם אותה. אבל בגלל שעוד אין גוגל דסקטופ לניירות (למה באמת?), הצלחתי לאבד את הדף. היום מצאתי אותו. הבלוגיקה גאה להציג - חברים, סיפור טראגי-קומי.
הבת של אברהם ושרה
רות גרונבאום נולדה באאכן שבגרמניה ב-1912, לפני תשעים ושש שנים. בביתו של אברהם גרונבאום, אביה, שהיה גיבור מלחמה מעוטר ממלחמת העולם הראשונה ומורה בבית הספר המקומי, היו חוקים נוקשים, כיאה לבית יהודי גרמני בתחילת המאה.
כשהייתה צעירה נפטרה אימה, שרה גרונבאום, ממחלה. כשבגרה, הלכה ללמוד רפואה בפרנקפורט.
גילוח
לפני שלושה ימים הייתי גוש שיער. פאות לחיים עצומות, זקן צרפתי שמציג שפם אדירים, כזה שנכנס לפה עם האוכל, וסבך של שיערות מדובללות שנמשך מהסנטר ומטה. סיבותיי עמי, החלטתי להתגלח. וכשאני אומר סיבותיי עמי, אני מתכוון שניסיתי לסדר וזה יצא יותר עקום מהנשים שפיקאסו יצא אתן, אז הורדתי ואני מתחיל מחדש.
זה מוזר, הקטע הזה עם […]
המתות חסד ודילמת האדם
אחת ההבחנות המעניינות שפילוסופים מסוימים עושים נוגעת לשאלת מהו "אדם" (Person*). בזמן שהמונח הביולוגי "בן אדם" (human או human being) קל יחסית להגדרה, המושג הפילוסופי חמקמק יותר. פריצת דרך ראשונה בנושא עשה ג'ון לוק (Locke), שטען כי האדם הוא יצור חי המודע לקיום של עצמו כנמשך לאורך זמן. כלומר, המושג "Person" מתייחס, אליבא דלוק, […]
איכות זה גלידה
איכות לפעמים מצויה בפרטים הקטנים. בפראפרזה, גם לסכיזואיד ותיק יש רגע של הולדת.
אחרי שחזרתי מהעבודה הבוקר וישנתי שעה שמתי פעמיי לסניף "אופיס דיפו" הקרוב למקום מגוריי כדי לנצל את מבצע אפיקומק ולהחליף איפוד נאנו ישן באיפוד טאץ' חדש. התכנית הייתה פשוטה: עד עשר וחצי להיות בחזרה בבית, לשים את הטאץ' בטעינה ולחזור לישון. לקום בצהריים, […]
