פוסטים עם התגית להיות עם חופשי
ליקיאון
21 ביולי
יש שבני אדם להוטים כל כך במאבקם למען חירותם שלהם, שוויון הזכויות שלהם, עד כי אינם מבחינים שהם דורסים זכויותיהם של אחרים. זו טרגדיה של המין האנושי, שבה המדוכא הופך למדכא מתוך חרדה, תחושת רדיפה או אותה הקנאות הנוצרת כאשר אתה חש שכולם נגדך. ייתכן שזו הסיבה שאנחנו חוזים שוב ושוב בהתגשמותו של אותו המשפט המפורסם של מארקס, שההיסטוריה חוזרת על עצמה – פעם אחת כטראגדיה, בפעם השניה כפארסה.
כזאת אירע בתחילת חודש יולי. ד"ר ירוחם לויט, מרצה אמריטוס באוניברסיטת בן גוריון המעביר קורס ביו-אתיקה[1] לתלמידי בית הספר לרוקחות של האוניברסיטה, פוטר באמצע שנת הלימודים משום שטען כי אנשים המנהלים אורח חיים חד מיני עשויים להשפיע על צעירים המתלבטים לגבי מיניותם ולגזור עליהם אורח חיים חד מיני, והוסיף וטען שנטייה מינית ניתנת לריסון ושליטה. כמה מתלמידיו נפגעו מהדברים, פנו לועדת ההוראה, וד"ר לויט מצא את עצמו בחוץ.
- אתיקה רפואית [↩]
ויקרא
25 ביוני
אנחנו יצורים סופיים, קטנים וחסרי חשיבות. נולדנו עם היכולת לשגות, ואנו מנצלים אותה היטב. קל לראות מדוע, אם אדם מאמין שישנה ישות נצחית, אינסופית וכל-יכולה, הכללים שאנחנו קובעים לעצמנו נראים לו בטלים ומבוטלים אל נוכח חוקיה של אותה ישות. אולם העובדה שקל להבין זאת, אין משמעה שעלינו לקבל זאת עלינו כמנוי ומוגמר. חירותנו הטבעית, הנתונה לנו מעצם יכולתנו לשאוף אליה ולהשיג אותה, עומדת תמיד מעל לאלו המבקשים להגבילה בתואנות שונות ומשונות. כן, גם אם הטענה היא אלוהים בכבודו ובעצמו – מהתלמוד למדנו כי "לא בשמים היא".
כעת, אנחנו מקשיבים
6 בפבר'
שעונים בוכים: דממה היא שקר, יקירתי;
הגלגלים מסתובבים, היקום מוסיף לרוץ.
(גאה את עוצרת על המדרגה הסיבובית)[1]
אני ממעט לדבר על חוויותיי האישיות כנפגע תקיפה מינית. תמיד הערצתי את אלו שיכולות לדון על כך בקלות רבה ממני. אצלי זה תמיד התחמקויות והצטדקויות, הודאה רפה עם הגב לקיר. הסברים הסברים הסברים. יש משהו, ברגע שאתה מודה בזה, שמוציא אותך מתוך רשת ההגנה הגברית ומעביר אותך אל ארץ הדממה של נפגעות תקיפה מינית. זה מדבר צחיח, שבו עליך ללכת לבדך, מפנים בושה ואשמה, מזכיר לעצמך שוב ושוב ושוב -
עתיד אבד אתמול
באותה הקלות ואי היכולת להשיבו
של כדור טניס בעת דמדומים[2]
וגם משום כך, הרשימה הזאת של אשכר אלדן כהן היא חשובה, אמיצה וראויה להערכה.
ציפור טיפשה
15 בינו'
הציפור הטיפשה מזנקת ונשענת שיכורה
בראש שעון אוניברסלי שבור
השעה נקראת בשלושה-עשרים מטורפים.
במותינו הצבועות מתמוטטות בכל תמונה
עת כל השחקנים קופאים בהלם בני-תמותה:
הציפור הטיפשה מזנקת ונשענת שיכורה.הרחובות נסדקים בגאיות זרועי הרס
כשהעיר מוכת האבדון מתמוטטת אבן-אבן:
השעה נקראת בשלושה-עשרים מטורפים[1]
אנשים טובים באמת, שלבם מונח במקום הנכון ודעתם איתנה אל נוכח "רוח של אלימות כזו"; אנשים שהתכוונו רק לטוב וניסו אך לשפר, הלכו בלב שלם לקלפי בבחירות המוניציפאליות והצביעו עבור ניר ברקת. כמה מהר הופכת עשייה בלב שלם למחדל ולב שבור. מילות התוכחה של גתה נותרו נכונות כל כך: החרטה בוא תבוא. מכיכר ספרא יוצאות גרורותיו של אפרטהייד מזדחל, כאשר המשיח גלוי-הראש שולח את הברברים להעמיק אחיזתם בגזל. מי שחשב שהצבעה למרצ לצד הצבעה לברקת תרסן את הטרנד המתנחל בעמדותיו הגלויות של האחרון, כפי שהוצע לי טרם הבחירות, טוב יעשה אם יכתוב מכתב לסגן ראש העיר פפה אללו וישאל אותו מדוע הוא עדיין בקואליציה, ולאיזו תכלית. ראוי שיזכיר לו שכל עוד הוא שם, ידו במעל.
- סילביה פלאת’, Doomsday, תרגום שלי [↩]
אמת וכפירה, אושר וחירות, כפיה ואמונה – למה קירקגור חשוב?
18 בדצמ'
הפוסט הזה ארוך, ועל כן מחולק למקטעים. ניתן לדלג אל כל מקטע על ידי לחיצה על הלינק המתאים, על מנת לאפשר קריאה בהמשכים.
לויתן
11 בדצמ'
בשורשי שיערי אל כלשהו אחז בי[1]
אפשר לעטוף את דבריו של שר המשפטים מתחילת השבוע בשלל תירוצים. דבריו הוצאו מהקשרם, והוא לא התכוון להחליף את ספר החוקים, ובכלל, זו סערה פוליטית שנובעת מאי הבנה. אפשר גם לחזור שוב על הדברים שהמיקרופון שמע אותו אומר:
שמשפט התורה יהיה המשפט המחייב במדינת ישראל.
לא "משפט אופציונאלי", לא "אלטרנטיבה רשמית". משפט מחייב. וגם הודעת ההבהרה שלו לא הייתה פאר היצירה:
קשה לי לקבל את הדברים שיוחסו לי כאילו יש להחליף בשעה זו את חוקי המדינה בחוקי התורה.
אפשר לאטום אזניים ולהעמיד פנים ש"בשעה זו" התפלק לו פנימה. אבל הוא לא: נאמן יודע היטב מה הוא אומר. חזונו, אחד מעיקרי אמונתו, הוא "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח". פשוט, הזמן עוד לא בשל לכך. צעד אחר צעד. "בשעה זו". כלומר, אולי בשעה אחרת כן. או אפילו לא בשעה אחרת, אלא אידאלית, ביום-מן-הימים, לכשיבוא גואל צדק.
- סילביה פלאת’, The Hanging Man [↩]
שוטים
16 באוק'
בקרוב מאד יוסרו כל מיני צווים אוויליים, כולנו נרעש ונגעש מסביב לסיפור והוויכוח שהתחיל אחרי פשע השנאה בברנוער יחזור ויתלהט. מצד אחד של המתרס יעמדו אלה שהתחייבו לומר אמת, גם אם היא אינה נעימה, ויגידו – שוב – שישנה קבוצת אוכלוסיה בישראל שאחראית על מרבית מקרי האלימות על רקע פוליטי בישראל, ושזה לא מקרה, אלא חלק מתפישת עולמם. מצדו השני יעמדו אנשי הקבוצה הזו, שותפיהם לדרך הפוליטית והאידיוטים המועילים שעל הגדר ויגידו לנו שאל לנו להכליל, אלה רק כמה עשבים שוטים. בכל חברה יש כאלה, והם אינם מעידים על הכלל במעשיהם.
אבל הם לא עשבים שוטים, לא בכלל. ההפך הוא הנכון – הם הפרחים היפים ביותר בגן, הם טופלו ביד חמה, רגישה ואוהבת וכשנגמר מס השפתיים, הם הופכים לגיבורים.
תזכורת קצרה
12 במאי
מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית
תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה
תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה
תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות
(…)
אולי שכחנו. אולי שיקרנו לעצמנו.
קולה המוכיח של התבוסה
8 במאי
לאחר שנבחר התקווה הלבנה הבאה, מנהל ההיי טק המצליח, ניר ברקת, לראשות עיריית ירושלים, כתבתי כאן מספר דברי כפירה, ברוח הדברים שכתבתי בשבועות שקדמו לבחירתו של ברקת ולעקירתי שלי ממגוריי בעיר. בין השאר, כתבתי את הדברים האלה:
בשוך רעשי המסיבה יעמדו החוגגים שנותרו על רגליהם על המרפסת. מישהו יצית סיגריה, ואחר יעיר כמה טובה הייתה החגיגה. מישהו אחר, אולי בעל הדירה, יביט מסביב בייאוש וישאל את עצמו מי ינקה את כל זה, אבל הוא לא יעז לבטא את המחשבה בקול, שמא יפריע להלך הרוח החגיגי. מישהו ישאל פתאום מה בעצם חגגנו, ודממה שרק עשן הסיגריה המסתלסל יפריע לה תיפול על שאריות שכרון-החושים האלכוהולי והאחר. בשוך רעשי המסיבה נגלה שלא הייתה לנו כל סיבה טובה למסיבה הזו, ושאיש לא ינקה את הבלגאן. אחר כך נתפזר בשקט. מי למרכז, מי למודיעין והסביבה. אחר כך ירושלים תיפול. רחובותיה השקטים של העיר הגדולה בישראל יתכסו אפילה, ולילה גדול ושלם ירד עליה. שלושת אלפים שנים הן די והותר בגלגול חייה של עיר. מיבוס המקראית יישאר רק קולה המהדהד, המוכיח, של התבוסה.
הדרך אל השואה
23 באפר'
בתיבת הג’ימייל שלי נחת לו דואר אלקטרוני משונה. בשורת הנושא שלו הופיעו המילים "הגורם האנושי", ואילו שם השולח היה "לכבוד יום השואה". לרגע, העליתי בדעתי את הסברה שמא נחת עליי עושר גדול ומישהו החליט לשלוח לי דוא"ל פרסומי האסור לפי חוק. אך לא היא – מייד כשפתחתי את המייל בחדווה ראיתי שהוא עוסק בעניין רציני מאין כמוהו.
הבלוגיקה היא האתר של נמרוד אבישר, יליד 1983, איש הייטק, סטודנט לפילוסופיה, מכור לאינטרנט. 
