בלוגיקה

שתי בשורות גדולות יצאו ממקוורלד האחרון. אני בכוונה לא מתייחס למקבוק השדוף, בגלל שאני לא קהל היעד שלו ולכן הוא פשוט לא מעניין אותי. הבשורות האלה, משולבות יחדיו, יכולות להיות המהלך משנה-העולמות הבא של אפל. האחת היא השדרוג לאפל-טי.וי והשנייה היא השכרת הסרטים בחנות אייטיונס. לדעתי, אפשר להתחיל להיפרד מהממיר בבית - האופן שבו אנחנו הולכים לצרוך טלוויזיה הולך להשתנות באופן דראסטי.

להמשך קריאה »

ברוב נגני המוסיקה יש פונקציה של intro - נגינת כמה שניות ראשונות מכל שיר. ב-iTunes אין. הפונקציה הזו טובה לכל מיני תכנות למציאת מילות השיר, שזקוקות לכמה שניות, או, נניח, להאזנה מהירה לדיסקים או בכלל למה שבא. כשאור לירז מפורום מק-איט (ולאחרונה גם מהמקבלוג של זהר) שאל אותי אם אני מכיר דרך לעשות את זה, שמחתי להרים את הכפפה.

להמשך קריאה »

לא זה הפוסט שאיתו רציתי לפתוח את הבלוגיקה, אבל לפעמים בחיים יש הפתעות קטנות. בתיבת המייל שלי חיכו שתיים כאלה היום. להקת ה-Counting Crows שחררה למעריצים שני שירים מהאלבום הממשמש ובא שלה. האלבום, Saturday Nights and Sunday Mornings, צפוי לצאת במרץ השנה והוא האלבום החמישי של הלהקה. שני השירים ששוחררו, 1942 ו-When I Dream of Michelangelo (ממנו לקוחה הכותרת) מצטרפים ל-Cowboys ששוחרר להורדה ב-myspace לפני זמן מה.
קודם כל, בשעה טובה ה-Counting Crows הפסיקו את הניסיון שלהם, שבלט מאוד באלבום הרביעי, להוציא אלבום שיהיה כמו האלבום הראשון שלהם, August and Everything After. הקונספט של האלבום החדש הולם את הכותרת, או בעצם הפוך - חלקו הראשון הוא החלק הרועש, של הבילוי ואבדן השליטה, וחלקו השני הוא החלק השקט, של החרטה וההשלכות. כך שבמובן מסוים, הרעיון מקיף הרבה ממה שיש ללהקה להציע.
אם לשפוט על סמך שלושת השירים ששוחררו עד כה, הלהקה פשוט ממציאה מחדש את הצליל שלה באלבום הזה. הם עשו את זה כבר פעם אחת, ב-1999, עם This Desert Life, ונראה שעכשיו הם עושים את זה שוב. אחרי 15 שנה, ה-Counting Crows מוציאים את Cowboys ו-1942, שני שירים רועשים עם עוקץ שלא היה להקה עד היום, ואת When I Dream of Michelangelo, שיותר מהכול נשמע לי כמו גרסה בשלה בהרבה ל-Counting Crows של August and Everything After.
או כמו שכתב אחד המעריצים באחד הפורומים, Counting Crows are back.
התגעגעתי.