דיסקליימר: אלה הולכות להיות מחשבות פזורות על שואה, זיכרון, אנושיות וצדק, מחשבות מבולבלות מפני שאי אפשר אחרת. אולי ניתן היה, באמצעות חליטה ארוכה, תמצות וסינון, לחלץ מכאן איזו אמת, איזו תובנה, איזה טיעון שנון שימלא פיסקה באיזה פוסט כזה או אחר; אולי צריך לתת להן לשקוע, לעמוד בבחינה המדוקדקת אותה אני מעביר מחשבות אחרות, לשטוף היטב לפני ההגשה, משהו. אבל אלה רוצות החוצה, מפוזרות כפי שהן, ואין בי להתנגד להן.

לקריאת המשך הרשומה הזו »