בלוגיקה

חנה בית הלחמי, פמיניסטית תומכת צנזורה מהסוג שלא מבין את הסתירה, הייתה בכנס של "שקוף" וחזרה לא מתרשמת. נו, אי אפשר להרשים את כולם. אבל אתם יודעים איך זה, מי שסתר את עצמו פעם אחת כבר לא יכול להגמל מזה, והטקסט של בית הלחמי מוכיח את העניין הזה היטב. כי בית הלחמי יודעת מה היא רוצה: היא רוצה את nfc - בלי קשר, כמובן, להיותה כותבת שם - וכנראה שהרעיון של עמותה שתעשה את זה טוב יותר מיואב יצחק אינו קוסם לה.

להמשך קריאה »

יאיר לפיד הגדיש את הסאה בטור שלו ב"ידיעות אחרונות" היום. הוא עשה שלושה מעשים שלא יעשו: האחד, הוא השחית יצירת אמנות מופלאה באמצעות תרגום קלוקל ועיבוד מזוויע. השני, הוא שיקר, או ליתר דיוק, התאים את העובדות לטקסט. השלישי, בפעם המי-יודע-כמה הראה האיש שמנחה את מהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 2 שאין בו, ומעולם לא הייתה בו, אפילו מראית עין של שמץ שמצו של אובייקטיביות.

ומה עשה לפיד שהוא כה נורא? הוא שכתב את התמונה השניה מהמערכה השלישית של "יוליוס קיסר" של שייקספיר. בתפקיד ברוטוס ציפי לבני, בתפקיד מרק אנתוני עבריין המין המורשע חיים רמון, בתפקיד גופתו של קיסר לא אחר מאשר ראש עיריית ישראל, אהוד אולמרט. אם לא הייתי יודע טוב יותר, הייתי חושב שלפיד מנסה כוחו בסאטירה מחודדת במיוחד.

להמשך קריאה »

כשמדברים על "חופש העיתונות", נוח וקל ללכת לאיבוד. הסיבה היא, כמובן, שאין חופש עיתונות מוחלט - גם לו הייתה המדינה מעניקה לכלי התקשורת חירות מוחלטת לפרסם ככל העולה על דעתם (ורק כדי לסבר את האוזן, זה ממש אינו המצב), הרי עדיין היו אמצעי התקשורת, כגוף כלכלי, כפופים לכוחות השוק. צרכני המדיה - קרי, הקהל שקונה עיתונים, צופה בטלוויזיה, מאזין לרדיו וגולש באינטרנט - צורכים את המדיה שהם רוצים לצרוך. כדי להדגים, בואו נניח מצב בו כל העיתונות בארץ תהיה חילונית. במצב כזה תיווצר לאקונה - שוק של צרכני מדיה שאין לו היכן לרכוש את מה שהוא צריך. לאקונות לא מתקיימות זמן רב בשוק החופשי, ויגיע היזם שיחליט לנצל את השוק הזה ולתת לו מוצר שהוא מחפש.

להמשך קריאה »