אוג'
18
2008
אנשים אחדים לא נעשים להוגים רק משום שזיכרונם טוב מדי (פ. ניטשה, "אנושי, אנושי מדי: ספר לחופשיים ברוח", סעיף 122)
קול הלמות תופי הקרב עוד טרם דעך, באחד הוויכוחים המטונפים ביותר שהייתי, לבושתי, שותף לו. יש לי המון מה להגיד על האופן בו נעשו הדברים; אולם בעשותי כן כעת אהיה כמי שמתלונן על עבירה בזמן שהמשחק ממשיך הלאה. הפוסט שכתבתי אתמול נכתב בשעת כעס. לרוב אני נוטה להמנע מכתיבה בשעה כזו, שכן הכעס מעיב על שיקול הדעת, הקוהרנטיות והלוגיקה.
הפעם, משראיתי את הפוסט של ענר, חמתי בערה בי. אודה ולא אבוש, לא לקחתי נשימה עמוקה, התיישבתי לכתוב את תשובתי מייד. לא הייתי כותב אותה אחרת.
להמשך קריאה »
אוג'
18
2008
התלבטתי אם לכתוב תגובה לדברים האלה. אחרי הכול, בבלוגו הכושל של ענר רבון סביר להניח שהשקרים יזכו להרבה פחות חשיפה מאשר כאן. מנגד, שם טוב הוא מוצר יקר ערך, ואין בכוונתי לעמוד מנגד כאשר רבון ו"ליאורה" מרטשים אותו עד עפר. אני מתכוון לרפרף כאן על פני מסכת הכזבים. רבון ו"ליאורה" נחסמו מלהגיב כאן, כל אחד מסיבותיו שלו. כשם שאני לא מגיב שם, אלא בבלוג שלי, כך חופשיים הצמד (אם אכן הם צמד) להגיב בבלוגם, שעל טיבו אעמוד בהמשך.
לפני הפירוט הארוך יותר, העובדות כפשוטן: בעת ש"ליאורה" פרסם/פרסמה את תגובתה שבה כתבה כי ניהלה עמי שיחת טלפון, היא מעולם לא שוחחה עמי בטלפון. היא שוחחה עמי - כשלוש שעות לאחר מכן.
להמשך קריאה »
מאי
09
2008
תרבות הדיון הישראלית לוקה בחסר, זה כמעט נתון. כבר מזמן שהשיח הישראלי עוסק ברציונליזציה* במקום ברציונליות, ב"הוכחות" מעגליות במקום בהיפוסתזות ברות אימות, בטיעוני אד מיסריקורדיאם ואד הומינם במקום בלוגיקה. בדיון ההוא על מדע המדינה כמדע של נהגי המוניות אצל דובי המגיבים הדגימו היטב את הכשל הרטורי המכונה "בורות בלתי מנוצחת" או Truthiness - הצדקה מעגלית המסרבת להכיר בכוחם של טיעונים נגדיים, בלי קשר לאיכותם של הטיעונים. כדי כך, שבסוף הדיון החליט אחד המשתתפים לפסול את הלוגיקה עצמה: "א’ הוא א’ בתוך תחומי הלוגיקה, וזה בסדר. אך אנו עוסקים במציאות".
להמשך קריאה »
