10 אפריל, 2008 | |
בנושאים כללי
הקדמה
כל הדיון על החוק לאיסור מכירת חמץ בפסח (אני מת לשמוע על מדינה נוצרית כלשהי שיש בה איסור דתי כזה בחוק. בפוסט נפרד אפשר לעשות השוואה בין טכניקות של אינקוויזיציה לבין טכניקות של ש"ס, זה די מעניין) הזכיר לי דיון מימי שנה א' בתואר, דיון שזכה לכותרת "חוק שימור הרוב". אחת הטענות שהעליתי בדיון הזה הייתה שאחת הסיבות לפסול חוק בביקורת שיפוטית היא אם החוק מכיל בתוכו מנגנון לשימור הרוב הנחוץ להמשך קיומו - כלומר, אם הוא מונע מצב, תיאורטי ככל שיהיה, שדור עתידי יעמיד אותו לבחינה מחדש ויבטל אותו.
חוק איסור מכירת חמץ בפסח הוא אולי אחת הדוגמאות המדהימות ביותר לחוק כזה, כיוון שאין לו כל מטרה אחרת לבד מהשימור של עצמו. ההגיון הוא פשוט - אם אנשים יצטרכו לצאת מגדרם ולשנות מנהגים כדי לרכוש חמץ בפסח, החמץ יקבל מעמד מיוחד בראשם של אנשים ומרביתם יימנעו מרכישתו במהלך החג. היות ומרבית האנשים נותנים לחמץ מעמד מיוחד (ואני נמנע במתכוון מהמילה "קדוש"), נראה להם הגיוני לחלוטין שיהיה חוק שיאסור על מכירתו והם לא מעבירים עליו ביקורת.
עוד »
תגיות:
אורוול,
דברים שצריך להגיד,
דת,
התפלספות,
חופש הביטוי,
על רגל אחת,
עקרוני