בלוגיקה

שההתנחלות היא פריעת החוק הבין לאומי, זו עובדה ידועה. אבל סיפור המאחז מגרון ממחיש עד כמה נבזים המתנחלים ועוזריהם, בראש ובראשונה ממשלות ישראל, בכל הסיפור הזה. המאחז מגרון, כמו כ-130 התנחלויות אחרות, יושב על אדמה פלשתינית פרטית. לא אדמה שנמכרה, לא אדמת מדינה, אדמה שרשומה בטאבו ושייכת לפלשתינאים פרטיים. היא קניין של מישהו, רכוש של מישהו, והישיבה עליה היא גזל. ואם לא די בכך, היא גזל מחוצף בהרבה מהגזל הרגיל של המתנחלים.

להמשך קריאה »

בקרב הטוקבקיסטים, אנשי השמאל (או ליתר דיוק, "הסמולנים") הם תוקעי הסכין בגב ומסובביה, בוגדים שפלים, חדורי שנאה-עצמית, אנטישמים מבית, משתפי פעולה עם מרצחים ועוד שלל כינויים מלבבים. אם יש פיגוע "הסמולנים" רוקדים על הדם^[1], ואם מבקשים אותם בוגדים מבית שלא להעניש משפחה של מחבל בתוך תחומי ישראל על ידי הרס של בתיהם, ובכן, מדובר בשווה ערך לרצח של יהודים.

להמשך קריאה »

1. למשל בתגובה הראשונה בכתבה הזו בטמקא [↩]

באראק אובמה, המועמד הדמוקרטי לנשיאות ארצות הברית, הוא גם הסיכוי הטוב ביותר לעצור את הטרור האיסלאמי וגם פוליטיקאי מזן חדש, כזה שמפורר את הציניות שאפפה את הפוליטיקה. משפט אחד שאמר מי שעשוי להיות נשיא המעצמה היחידה בעולם מדגים את זה מצוין.

להמשך קריאה »

מכתב שלי לשרה יולי תמיר התפרסם בעבודה שחורה. אעדכן כאן ובעבודה שחורה אם וכאשר תתקבל תשובה. זה המקום להזכיר לכולם שההצטרפות לעבודה שחורה פתוחה בפני כולם - ומומלצת ביותר.

"בדרך זו העולם מגיע לקצו/בדרך זו העולם מגיע לקצו/בדרך זו העולם מגיע לקצו/לא בפיצוץ אלא ביבבה" (ת.ס. אליוט, The Hollow Men, תרגום שלי).

כשיצאתי מבית הוריי, הממוקם ביישוב קהילתי גדל מחוץ לירושלים, עברתי לגור בשכונת רמת אשכול הירושלמית. עברתי לגור שם מפני שרמת אשכול קרובה לאוניברסיטה העברית מחד ולמרכז ההיי-טק הירושלמי בהר חוצבים מאידך, מה שהפך אותה לבחירה אטרקטיבית במיוחד. את השכונה זכרתי מילדותי בירושלים כשכונה תוססת וצעירה. כמה ימים לאחר שעברתי הבנתי שדברים השתנו. כבישים רבים בשכונה סגורים בשבת. המרכז המסחרי, שפעם עיטרה אותו חנות משקאות מהטובות בעיר, שינה פניו לחלוטין והוא היום משעמם. השכונה התחרדה.

להמשך קריאה »

"משלמים מחיר יקר ומחריד כאשר אין הדתות משמשות בידי הפילוסוף אמצעי לגידול וחינוך, כי אם ניתן להן לשלוט מכוח עצמן ובאורח ר י ב ו נ י, כשהן רואות עצמן כמטרות סופיות ולא עוד אמצעי בין אמצעים" (פ.ו. ניטשה, מעבר לרע ולטוב, 62).

תופעה שראוי לתת עליה את הדעת בפרשת שריפת הספרים באור יהודה היא העובדה שגם המתנגדים לשריפה עושים זאת, ברובם, מתוך "יהודיזם" - שריפת הספרים מעוררת אצלם את בלוטות השואה - ולא מתוך הומניזם - קרי, התנגדות עקרונית להשמדת רעיונות, סתימת פיות, זלזול באמונתם של אחרים ולעומת זאת ראייה של זכותו של הפרט לריבונות מלאה החלטותיו כערך*. כי החברה הישראלית - גם אם לא במדינת ישראל, וזה נתון לוויכוח - היא הרבה יותר יהודית והרבה פחות דמוקרטית.

להמשך קריאה »