פוסטים עם התגית פילוסופיה בגרוש
לוויתן מתרסק אל החוף
21 באפר'
לו היו לנו נתונים על צריכת הזהירות בכל דור ודור, כפי שיש לנו סטטיסטיקות על צריכת משקאות חריפים, היינו משתאים למראה הכמות העצומה של הזהירות שבה משתמשים היום[...]לכן יהיה זה קשה ביותר להיות פרקליט התביעה במשפטה של תקופה כזאת, משום שכל הדור מומחה לעניינים משפטיים, ומיומנותו ותבונתו וכישוריו הטכניים מתמצים ביכולת להניח לדברים להגיע להחלטה ולפסק דין מבלי לפעול לעולם[1]
מילים רבות כבר נכתבו על אותו האירוע שקרה בחוף בוגרשוב, לאור יום ובאין מפריע. חלקם של הטקסטים עסקו בשאלה האם מדובר, או שמא לא מדובר, באונס; החזירו לדיון את שאלת ההסכמה מול רצון כפי שראיתי שמכנים זאת (כשלעצמי, והדברים יובהרו בהמשך, אני מתנגד לראייה הזו, כי אין הסכמה זולתי הסכמה ברצון ומתוך כשירות להסכמה); האם במקרה של הסכמה מלאה שניתנה שומה על מי מהנוכחים לבדוק עמוק יותר; האם תתכן תיאורטית הסכמה שכזו וכך הלאה. כפי שקורה, חלק מהדברים שנכתבו היו דברים של טעם, חלקם היו דברים של שטנה, חלקם היו חסרי ייחוד, חלקם ניסו להעלות את השאלה האם הטענה שמדובר בוודאות באונס איננה פוריטניות אנטי-מינית המכוונת את המין רק למקום הנורמטיבי ורואה בכל חריגה ממנו כפייה בהכרח, ונמצאת כופה בעצמה. טענה זו, כמובן, משוקעת כולה, עד צוואר, ברפלקסיה הזדונית הזו, הלשה כל מושג ורעיון עד כי שוב לא ניתן לזהותו, הממציאה טיעונים מחוכמים ושנונים כדי להצדיק כל עצלות פרטית. פרקליטי כל הצדדים השחיזו מקלדות ויצאו אל שדה הקרב הפסאודו-משפטי. כל אחד הוא סניגור.
אחרים התייחסו לנוכחים-הנפקדים בפרשה – הגברים שלקחו חלק במעשה והעוברים ושבים הסבים וסובבים אותם. ד"ר נעמה כרמי כתבה – כהרגלה – דברי טעם חשובים במיוחד בנושא, שראוי לקרוא, ואפנה אך אליהם. כל מי שיחפש את הפרשה בגוגל ימצא מייד חומר קריאה רב נוסף.
ורבים התייחסו גם לשתיקת העוברים ושבים. לצפייה במתרחש מבלי להתערב בו, מבלי להביא להפסקתו, מבלי להתקשר לרשויות החוק ומבלי למחות; ואולי אפילו, בסתר או בגלוי, תוך הנאה מהמתרחש. ומכל האירוע הזה, זה המעניין ביותר. המעניין ביותר, מפני שהשאלה החוקית האם התבצע כאן אונס או לא היא שאלה למערכת החוק לענות בה; והשאלה המוסרית ממילא כרוכה הדוקות בשאלת המעשה המוסרי של הנוכחים שם.
- ס. קירקגור (תר’ מ. איתן), "העת הזאת" [↩]
הכלכלה זה אני
31 ביולי
(כותרת חלופית: להצדקתה המוסרית של קריאה המונית להשפעה פוליטית על השוק)
הנקודה הבסיסית ביותר שעומדת מתחת כל שאלה של רגולציה ממשלתית על השוק היא מה קודם למה. זאת, מפני שאם השוק מתקיים באופן עצמאי למדינה, אזי זכותה המוסרית של המדינה להתערב בו דורשת ביסוס, אם בכלל ניתן לדבר בה: השוק כישות עצמאית לא מקבל מהמדינה דבר (ומכאן הגדרתו כעצמאי) ועל כן אין זה בהכרח מן הצדק שהמדינה תתערב בו (אם כי, ניתן לטעון כמה טיעונים כבדי משקל גם תחת הנחה כזאת). מנגד, אם השוק תלוי במסגרת המדינית, אזי ממילא הוא נתון למרותה, כפוף לה ומתקיים
בתוכה, ולמעשה מראשיתו אינו חופשי אלא מוגבל על ידי תחימתה של המדינה.
למזלנו, זו שאלה שקל מאוד לענות לה, ואפילו לתת דוגמאות קונקרטיות. שוק – חופשי או מוגבל – מתחיל ונגמר בזכות לקניין ובהגנה עליו. בלי זכות לקניין ולהגנה עליו, איש אינו יכול לצבור עושר, ובוודאי שלא ניתן לדבר על סחר – ניתן לדבר על הגנב החזק ביותר. למרות דבריו של אבי הליברליזם יליד בריסטול לגבי היותה של זכות הקניין זכות טבעית, הרי שבפרקסיס זכות הקניין איננה זכות תיאורטית, אלא (כשאר הזכויות האוניברסליות של לוק) כזו המתבטאת בחירות נגאטיבית. במילים אחרות, הזכות לקניין אינה אלא החופש מגזל וחמס. הזכות לקניין איננה זכות במובנה ההובסיאני (לפיו זכותו של אדם היא לכל דבר שהוא יכול להשיג), אלא היא אמורה להיות נתונה לאנשים ללא קשר לתכונותיהם ויכולותיהם האחרות. העובדות האלו כשלעצמן הופכות את הזכות לקניין לזכות חברתית-פוליטית פאר אקסלנס.
איקונוקלסטיקה
28 במאי
כדי לכונן מקדש מן ההכרח להחריב מקדש[1]
המעשה של יורם קניוק, שפנה לבית המשפט המחוזי בבקשה שהלה יורה לפקיד הרישום במרשם האוכלוסין לרשום אותו כ"חסר דת", כמוהו כמהלך שחמט נאה – סימן קריאה בסופו. אם תידחה העתירה, די יהיה בכך כדי לגדוע כל טענה בדבר חופש דת בישראל; מדינת ישראל תעמוד בבית המשפט על זכותה החוקית לחייב אדם להשתייך לדת כלשהי. לא ניתן יהיה לטעון דבר לגבי שייכות לאומית במקרה זה, מפני שקניוק הדגיש היטב שהוא רוצה לשנות את מעמדו הדתי. אם תתקבל העתירה, תיאלץ המדינה להכיר באבטיפוס ישן-חדש של בן הלאום היהודי: העברי, המשליך מעליו ככלי אין חפץ בו את הדת היהודית, ונותר אך ורק עם שייכותו הלאומית.
באותה נשימה, קניוק מצליח לשפוך אור על הפיל במרכז החדר, האבסורד שרובנו מצליחים להתחמק ממנו רוב הזמן: שבפוליטיאה שבין הים לנהר, המדינה לא רק מנהלת מרשם לגבי שייכותם הדתית של אזרחיה, אלא היא גם קובעת אותה עבורם. בכך, המדינה מאמצת – לפחות באספקט אחד, אבל אספקט מהותי למדי – את העמדה ההלכתית כלשונה[2]: מי שההלכה רואה בו יהודי, המדינה כופה עליו זהות דתית זו במרשמיה; לא זו אף זו, המדינה נוהגת בכך באופן שנוגד במובהק את עצם הרעיון הציוני – למעשה, את עצם הרעיון הלאומי המודרני: היא שוללת מאזרחיה את זכותם להגדרה עצמית, לפחות בפני מוסדותיה.
בעל חיים חברתי
27 במרץ
קול ענות חופשיה
9 במרץ
שלום ביקש, ואני לא יכול שלא להיענות לבקשה של שלום – אחד הכותבים הפורים והטובים שלרשת יש להציע. עבור אלו מכם שלחיצה על לינק היא פרוייקט מורכב עבורם, סיכום קצר של מה בדיוק שלום ביקש:
היות שנרמז לי שאני רק מקטר ולא מציע שום דבר, אני שמח להציע תרגיל משותף, סוג של ניסוי אם תרצו, שנועד לבדוק האם יש בחילוניות תוכן ערכי אוטונומי משל עצמה, ואיזה. אין הכוונה לאיזה מניפסט חילוני מחייב, אלא לאסופה של טקסטים שמאירים את הנושא מנקודות מבט אישיות, שאולי ביחד יתנו תמונה כלשהי ואולי לא.
אני חושב על טקסטים שמתמודדים מנקודת מבט חילונית עם שאלות יסוד של מוסר, משמעות, הגשמה עצמית, חובה, אמת וכיו"ב. רצוי, כמובן, שהאמירות יהיו מנומקות ומעוגנות באיזו תמונת עולם.
אז אני מציע את הדבר הבא: כל קורא שמוכן להשקיע מעט זמן ותאים אפורים יכתוב, בכמה מאות מילים, טקסט שעונה לשאלה "מה עושה אותי חילוני\ת".
אבל יש שני תנאים:
1. שום הגדרות על דרך השלילה (לדוגמא: לא דתי).
2. שום הסברים נסיבתיים (לדוגמא: גדלתי בקיבוץ).
קראקן
13 ביולי
מיליוני בני אדם חושבים המתינו השבוע למוצא זרועותיו של תמנון קטן העונה לשם פול. שתי קופסאות הונחתו למימיו של הקלמארי, על האחת הוטבע דגלה של ספרד, ועל האחר, דגלה של הולנד. בתוך כל אחת מהקופסאות הונחו דברי מתיקה עבור המפלצת הקטנה. פול הסתער על הקופסה הימנית, פתח אותה ונכנס לתוכה, על מנת להביא את האוכל. בכך הוא קבע: ספרד תנצח במשחק גמר גביע העולם בכדורגל.
היחס לפול היה כאל נביא, לאחר שניבא בהצלחה בשיטה שתוארה לעיל את כל שמונת המשחקים שנתנו לו לנבא (שבעת משחקיה של גרמניה – שלושה בשלב הבתים, אחד בשלב שמינית הגמר, אחד בשלב רבע הגמר, אחד בשלב חצי הגמר ואחד על המקום השלישי – ומשחק גמר הגביע בין ספרד והולנד). מה הסיכויים, שאלו אותי אנשים באירוע חברתי, שהוא יצליח לנחש את כל המשחקים נכון? חייב להיות פה איזה משהו "על טבעי", איזושהי נבואה.
סיוטים באספמיה
28 בנוב'
הויכוח שהתחיל בישראלפט עבר לבלוגספירה העברית, בזכות פוסט יום אולדת אצל דובי. דובי ממשיך בקו שהציג בישראלפט, וטוען בחום בעד מדינה דו לאומית כפתרון הוגן, שבו שאיפותיהם הלאומיות של הפלסטינים והיהודים מוגשמות תחת מסגרת פוליטית-אדמיניסטרטיבית אחת. במילותיו שלו:
השילוב בין שני המסלולים הללו – המדינה הבלתי-לאומית והלגיטימיות של הדרישה לשלטון עצמי של הקבוצה הלאומית – הוא שהביא אותי לגיבוש עמדה הדוגלת במדינה דו (או רב) לאומית "רזה", המשלבת אוטונומיה תרבותית של הקבוצות הלאומיות השונות בה, כך שאלו תוכלנה לשלוט באותם צדדים של המערכת הציבורית שקריטיים להשרדותה של התרבות היחודית שלהם. קוממיות לאומית תתקיים לא דרך מדינת הלאום, אלא דרך שלטון עצמי במסגרת המדינה האזרחית שתמשיך לתפקד כיחידה אדמיניסטרטיבית בעתיד הנראה לעין.
מה אומר? כשהתחלנו את ישראלפט, לא העליתי על דעתי שיבוא היום ואמצא את עצמי הסמן הימני בחבורה, כזה המטיף בלהט למען מדינת לאום יהודית (שלה זכות קיום אך ורק לצד מדינת לאום פלסטינית המוקמת בהסכמה הדדית) אל מול שותפים עקרוניים שטוענים ש"הרעיון הזה [של מדינת לאום, נ.א.] מנוגד באופן מהותי לעקרונות האינדיבידואליסטיים של הליברליזם".
ריבונו של עולם
22 באוג'
הדיון שהתחיל מהפוסט הזה שלי והמשיך בפוסט הזה של דובי לבש פנים וצורות שונים ורבים מאז יומו הראשון. הדיון אצל דובי הלך והתפתח למחוזות מרתקים ומרוחקים, והמשיך בפוסט נוסף של דובי, שבימים אלה יכול, ככל הנראה, להתפאר בהרבה יותר זמן פנוי ממני.
גוף ונפש, חומרה ותוכנה – בדרך אל אלן טיורינג בחדר הסיני
6 ביוני
ובכן, כמה מקוראי הבלוגיקה הצביעו בפניי על כך שהגיע הזמן לפוסט פילוסופי נוסף, ועל כן יקבלו שניים – פיתוחו של אותו הרעיון מחולק לשני פוסטים, כאשר הפוסט הזה הוא עבודת הכנה, והפוסט הבא ממריא על קו הגבול הדק שבין מדעי המחשב, פסיכולוגיה, קוגניציה ופילוסופיה.
מדעי המחשב מספקים לנו כלי נוסף לדון בו בשאלות פילוסופיות וקוגניטיביות מהמעלה הראשונה; בהרבה מאוד מובנים, ההתפתחויות בתחום מתחילת דרכו החזירו למרכז הבמה שאלות הנוגעות לאדם דווקא. אחת הדוגמאות הנפוצות היא השאלה שההבחנה בין חומרה ותוכנה החזירה ללב הדיון – שאלת הגוף והנפש. אני מקווה להציג כאן את הדילמה בהקשר הזה, עם כמה נקודות מעניינות. בפוסט נוסף בהמשך אעסוק באיך מבחן טיורינג מעלה בפנינו חידות חדשות על מהותה של המחשבה האנושית.
אני משחק רשת
29 בינו'
הלינק התחיל אצל סיני גז. סיני העביר אותו לעידו קינן, עידו העביר אותו לאטימולוגיה עממית, משם הוא התגלגל אל מעיין דר. מעיין העבירה אותו למזבלה, והם העבירו אותו ליוני ציגלר. יוני מסר את הלינק ליאיר יונה, שמסר במסירות את הלינק הלאה לשמוליק כץ. כץ נתן את הלינק במתנה לנדב לזר, שהעביר אותו לאורי אילון. אורי נתן את הלינק לד"ר אייל גרוס, והוא נתו את הלינק לאייל ניב. הוא נתן אותו לאיש עטור הזכויות נתי יפת. נתי נתן לדותן. דותן נתן את הלינק לנדב פרץ, שנתן אותו לשחר. שחר רצה להעביר לגדי אלכסנדרוביץ’, אבל לא יכול היה מפני שהם שניהם תחת אותו דומיין. תחת זאת, שחר מסר את הלינק לדובי קננגיסר, שתיקן עוול היסטורי ונתן את הלינק לגדי. גדי הוסיף כמה דברים מעניינים על האינסוף העביר אותו אליי. תודה!
הבלוגיקה היא האתר של נמרוד אבישר, תושב גבעתיים, יליד 1983, נשוי, מומחה BI, בעל תואר ראשון בפילוסופיה ותקשורת מהאוניברסיטה העברית.
