פוסטים עם התגית פילוסופיה בגרוש
אנטי מחיקון
7 בינו'
הנבואות השחורות כבר התגשמו כולן. כבר הפגזנו בית ספר, כבר עשינו פאדיחות צבאיות, חמאס כבר איים להגיע "מבעדה אשדוד" ואולי גם "מבעדה בעדה אשדוד", סרקוזי כבר היה, ויחזור, מועצת הביטחון תיכף עושה את מה שהיא עושה. הפעולות הצבאיות שלנו כאן מזכירות סרט של אבי ביטר: העלילה מוכרת, וכל הטוויסטים ידועים מראש – רק הטקסטים והקונטקסטים משתנים מעט. אין לנו "מציאות חדשה" ליצור. יש את המציאות, והיא לא באה עם פתק החלפה: אם זה לא נוח, צריך ללבוש עד שנתרגל.
כרטיס אדום
9 בנוב'
אלא אם כן אני מקבל, כדרכו של הסיציליאני, שהאמת היא מה שמשכנע את הרבים; שהרטוריקן יכול לא רק להניע לפעולה (או למצער, למראית עין של אחת) אלא גם לקבוע, בכוח נאומו, את המציאות כפי שהיא; אלא אם כן אני מקבל את הנחת היסוד הזו, שבטעות מכנים אותה פוסט-מודרנית והאמת היא שהיא קדמה למודרנה באותו האופן שבו דוד המלך קדם לדוד בן גוריון; בקצרה, אלא אם אני מקבל את הנחת היסוד הזו, עליי להתעלם מקריאתה של שלי יחימוביץ’ לעזור לה לקראת הבחירות המוקדמות במפלגת העבודה.
צנזורה – מעבר לטוב ולרוע
18 באוק'
אוסטרליה, האי שחושב שהוא יבשת, מעסיק את הבלוגרים לאחרונה אחרי שהוחלט שם שיש תכנים שאסור לאוסטרלים לראות, גם אם הם מבקשים נורא יפה (opt-out בלע"ז) שיתנו להם לראות הכול. כלומר, ארץ הקנגורו החליטה שיש דברים באינטרנט שתושביה לא יכולים לראות – תוכן "לא חוקי" שיסונן לכולם. וזו כנראה הזדמנות טובה לדון על צנזורה בכלל; ולמה אין לה הצדקה.
גלגולה של אלימות: בין עכו לקאנט וקירקגור
11 באוק'
הבאתי כאן בפוסט הקודם, כהרגלי, ציטטה משל קירקגור[1] שעסקה בגלגולה של אלימות, שקירקגור, באירוניה ראויה שעוד אתייחס אליה, מתייחס אליה כ"קומית":
פעם הייתי עד להתקוטטות שבה שלושה גברים התנהגו באופן מביש כלפי אדם רביעי. האנשים בקהל צפו במחזה מתוך תרעומת, והמלמול העוין שלהם דרבן אותם לפעולה. אחדים התרכזו באחד התוקפים ודחפו אותו על הארץ וכו’. כלומר הנוקמים השתמשו באותו הכוח של התוקפים[...]פניתי לאחד הנוקמים וניסיתי להסביר לו באופן דיאלקטי את חוסר העקיבות שבהתנהגותם, אך הוא כנראה לא היה מסוגל לעסוק במשהו כזה. והוא השיב רק: "הגיע לו. לנבל הזה מגיע שלושה נגד אחד". זה נמצא על גבול הקומי[...][2].
הציטטה הזו היא מהחביבות עלי, מפני שרק ממנה אפשר להוציא לא מעט תובנות; למשל, כמו שהערתי גם שם, יש כאן אבחון מדויק של האופן בו פועל אספסוף. אבל במיוחד אני אוהב את הטקסט הזה מפני שהוא ניסוח מחדש מדויק למדי של האימפראטיב (ציווי) הקאטגורי של קאנט[3].
אורתודוכסים חובבי חופש
5 באוק'
אני קורא אדוק של הקפיטליסט היומי, מסיבות שאינן שונות בהרבה מאלו שמובילות אותי להיות קורא אדוק של "בחדרי חרדים": דע את האויב. לרוב אינני טורח להגיב לנאמר שם, גם כן מסיבות דומות; נקודת המוצא שלנו שונה, הערכים שלנו שונים והשקפת עולמנו שונה. יכולתי להתווכח עם כל פוסט שעלה שם, להקים את "הסוציאליסט היומי" ולתקוף אותם כל היום, אבל בגלל שהם מנצחים ואני צריך עדיין לצאת ולעבוד, אני מעדיף פשוט להניח לזה. לא אשכנע אותם והם לא ישכנעו אותי והבלוגיקה תתמלא בכל מיני מונחים בסגנון "ריבית משתנה" ו"גירעון תקציבי" וקוראיי הנאמנים יברחו.
אם כן, כשאני מגיב לשני פרסומים[1] בבלוג הקפיטליסטי להחריד הזה, נשאלת השאלה מה נשתנה. ובכן, מה שנשתנה הוא שהפעם נחשפת במלוא עוזה אותה התופעה המתרחשת אצל אנשים כאשר הם בטוחים שהם צודקים אל נוכח עובדות קצת שונות: מעבר מגישה רציונאלית לאמונה עיוורת. ואם כבר הגענו לאורתודוכסיה[2] קפיטליסטית, אז אנחנו חוזרים לתחומי העיסוק שלי; ואני יכול בשקט לטעון שהפוסט הזה הוא חלק מהמאבק שלי באורתודוכסיה בכלל.
להגנתו האמונית של אברהם
30 בספט'
הבטחתי לאורי קציר שאסיים את הפוסט הזה, שנמצא אצלי בכמה פורמטים שונים, שהוא מעין כתב הגנה לאברהם אבינו בכל הקשור לאחד הסיפורים הבעייתיים יותר בתנ"ך; זאת בתגובה לפוסט אצלו. יש כמה נקודות עיון מעניינות בסיפור הזה, כמה נקודות אחיזה לביקורת על האורתודוכסיה היהודית של ימינו ובכלל, ואני מקווה לנסות ולגעת פה ברובן. מדרש מפורסם הוא שעקידת יצחק התרחשה בראש השנה; תהיה זו, אם כן, בחירה נאותה לפרסם את כתב ההגנה הזה דווקא עכשיו. אזהרה מראש: זה ארוך.
דבר אחד הייתי מבקש מהקוראת לשאת עמה בתודעה לאורך הקריאה: ערכית ומוסרית אברהם אבינו ראוי לכל גנאי; מעשה העקידה, שהטרימה אותו נטישתם של ישמעאל והגר במדבר, אינו עולה בקנה אחד עם אף נדבך בתפישת העולם שלי. לו היה "אבינו" חי בימינו-אנו, השוואתו לאלי "הפלה מאוחרת" פימשטיין, למשל, הייתה בלתי נמנעת. אין ספק בלבי שהייתי מריע להרשעתו של אברהם אבינו מודרני. הטענה שלי פה כלל איננה טענה מוסרית, היא טענה אמונית; בעיניי, חבויות בסיפור הזה רבות מההשקפות שאני חולק בכל הנוגע לענייני דת, ואליהן הייתי רוצה להתייחס. עניין ידוע הוא שלא כל מעשה אמוני נמצא באותה מדרגה עם המוסר הסטנדרטי. ולאחר שהדברים נאמרו, נדמה לי שאפשר להתחיל.
לקריאת המשך הרשומה הזו »
לשאלת הפוליטיאה היהודית
18 בספט'
הבעיה עם בלוגרים מאוד טובים כמו דובי היא שהם מפרסמים פוסטים מוצלחים דווקא כשאין לי ממש זמן לענות להם. בדיוק התחלתי עבודה חדשה, אני קם בחמש בבוקר וחוזר הביתה בתשע בערב, מתיישב לכתוב סמינריוניות, הולך לישון, ושוב. זה נורא לא הוגן. אבל אם לשים את הבכי והנהי בצד, דובי כתב פוסט על ציונות, או אולי פוסט-ציונות, או "כנעניות", אני לא כל כך בטוח איך נכון לקרוא למה שהוא מציג שם. ואני מסכים איתו על חלק גדול מהדברים: אני מסכים איתו שפתרון של שתי מדינות לשני עמים בוודאי עדיף על כל פתרון אחר, אני מסכים איתו שבהיעדר אפשרות לכזה, משטר פדרטיבי הוא אפשרות הגיונית. א-ב-ל.
לגדולתם של הקדמונים
15 בספט'
אמירתו המפורסמת של אלפרד נורת’ וויטהד, כי המסורת הפילוסופית המערבית כולה אינה אלא סדרה של הערות שוליים לאפלטון, היא לא רק מקור השראה לשמם של בלוגים מצויינים. היא גם נושאת בחובה לא מעט אמת. גם בזכות כמות הכתבים האדירה שאפלטון הותיר מאחוריו, גם עקב היותו של אפלטון פילוסוף כפול, באשר הוא מגלם בתוכו גם את הביטוי המזוקק ביותר של הפילוסופיה של סוקראטס וגם בשל מגוון הנושאים האדיר שאפלטון עסק בהם – מפוליטיקה ואתיקה ועד אפיסטמולוגיה ואונטולוגיה. אבל באחת הדוגמאות הנאות ביותר להיותם של וויכוחים פילוסופיים מודרניים הדהוד מרוחק לרעיונות אפלטוניים נתקלתי רק לאחרונה, במסגרת עבודת סמינר שאני עושה.
על טרנדים, פסאודו אינטלקטואליזם וקירקגור, או: אני סנוב, תירו בי.
6 בספט'
אזהרה: פוסט כפול באורכו מהרגיל, ויש להניח שמשעמם לפרקים.
סרן קירקגור, הנחשב לאביה הדתי של ההגות הקיומית (אקזיסטנציאליזם), נחשב לראשון שניסח את המניפסט שמנחה את הזרם האקזיסטנציאליסטי עד ימינו אנו, והוא בן 22 בלבד[1]. ביומנו – אני טוען, ולא בדעת מיעוט, שהחיבורים הפילוסופיים הטובים ביותר של קירקגור נמצאים ביומניו – כתב ב-1 באוגוסט 1835 את הדברים הבאים (תרגום שלי מהמהדורה האנגלית[2]):
מה שחסר לי למעשה הוא לברר לעצמי מה אני צריך לעשות [...] אני צריך להבין את ייעודי, לראות מה בעצם רוצה האל שאני אעשה. החשוב הוא למצוא אמת שתהיה אמת עבורי, למצוא את האידאה שעבורה ארצה לחיות ולמות. מה יועיל לי עבור זה אם אמצא אמת המכונה אמת אובייקטיבית [...] באין משמעות יותר עמוקה בשבילי ובשביל חיי?
ונתנה תוקף
1 באוג'
בתגובות לפוסט הקודם, אלעד טען כנגד איימי שהטיעונים שלה אינם תקפים. אחרי שתיקנתי אותו, נזכרתי שבעצם פעם, בראשית ימיה של הבלוגיקה בבלוגלי, רציתי להעביר כאן כמה מושגי יסוד בלוגיקה. אז הנה, ההזדמנות נפלה בחיקי סוף סוף. הפוסט הזה יעסוק בתקפות של טיעונים, ובכמה מושגי יסוד – וקצת בפילוסופיה של הלוגיקה.
הבלוגיקה היא האתר של נמרוד אבישר, תושב גבעתיים, יליד 1983, נשוי, מומחה BI, בעל תואר ראשון בפילוסופיה ותקשורת מהאוניברסיטה העברית.
