פוסטים עם התגית צה"ל
אנגסט
10 בינו'
חמושי צה"ל נטלו את חייו של זקן בן 66 בחברון – הפעם מדובר במעשה כל כך מובהק, שאפילו תעשיית השקרים הרגילה לא יכלה לכסות עליו. מוקדם יותר באותו השבוע חיסלו לובשי הירוק פלסטיני שהתקרב למחסום חמוש בבקבוק שתיה. בתחילה, זעקו הכותרות שמדובר בפיגוע דקירה, אולם לאחר מכן התבררה האמת – חיילינו האמיצים נבהלו מבקבוק שתיה. עוד זכור לנו סיפורם של שני ההרוגים הפלסטינים בפיגוע הקלשון שלא היה ולא נברא. במבצע עופרת יצוקה התפרסם סיפורו של עז א-דין אבו אל-עייש הנפלא, שבנותיו נהרגו מפגז צה"ל – אז טען דובר צה"ל בכותרות ענק שהיה צלף על גג ביתו, לאחר מכן שהבנות נהרגו בכלל מירי של חמאס – וכשהודה צה"ל בטעותו, הודה בה בשקט בשקט. בהפגנות השבועיות בבלעין שילמו בחייהם באסם אבו-רחמה, שהיה לא חמוש בעת שנרצח אל מול המצלמות מפגיעה ישירה של רימון גז כבד בחזהו; ואחותו, ג’וואהר, שנלכדה בענן של גז מדמיע ונפטרה משאיפת הגז. צה"ל עדיין לא מודה בחלקו בפרשה – בתחילה טען שג’וואהר כלל לא הייתה בהפגנה, מבלי להוכיח, כעת הקו הוא שג’וואהר מצאה את מותה עקב מצב רפואי קודם (שוב, ללא הוכחה). שוב ושוב ושוב מתברר שחיילינו האמיצים הורגים מפחד.
אל נא תאמר לי טרור
13 באוק'
בדברי הימים של מדינת ישראל יהיה, ככל הנראה, שמור מקום מיוחד לשתיקתם המהדהדת של כלי התקשורת בכל הנוגע להצעת חוק הטרור החדש של ישראל, אליה נחשפתי אני דרך שלום בוגוסלבסקי. כאילו אין עניין בחוק שמרחיב את הגדרתו של מעשה טרור, מחמיר את הענישה עליו ומעניק בידי כוחות הבטחון סמכויות נרחבות מדי.
רפרפתי על הצעת החוק (PDF) – אחרי הכול, מדובר במסמך של יותר ממאה עמודים, ואני אינני משפטן – ולא עבר זמן רב טרם נתקלתי בבעיות רבות בו. לא מפתיע, למי שמכיר את הכיוון אליו הממשלה שלנו הולכת. נושא אחד בולט אצלי בתור העניין המהותי ביותר בחוק המוצע, והוא שהגדרתו של מעשה טרור מצביעה, לפי החוק החדש, על שורת מעשים שהם באופן מובהק אינם מעשה טרור במובן המקובל של המילה. "טרור" מחליף כאן את המילה "קומוניזם" בחוק המפורסם לדיכוי קומוניזם שנהג המשטר הדרום אפריקני.
היבריס קולקטיבי
4 באוק'
מאותו היום שבו עמנואל קאנט ביקש מאיתנו לעשות רק את אותו המעשה אשר בעשותנו אותו נרצה שיהיה לחוק טבע כללי, או בנוסח מעט אחר, שננסה להשתמש בשכל שנתן לנו הבורא כדי לבחון את מעשינו בעין אובייקטיבית מתוך ראיית האנושות כולה; דרך היום שבו תומס הובס ביקש מאתנו להניח שמחוץ למצב המדיני, מתקיים מאזן אימה מחריד בין אנשים שווים[1]; דרך היום שבו ג’ון לוק העניק לנו זכויות שניתנות לכל אדם מרגע שהגיח לאוויר העולם; עבור ביום שבו ג’ון רולס נתן לנו בדרך אגב מכשיר ליצירת צדק שכולל הפשטה של בני אדם מתפקידים ותארים ועד לימינו אנו, המוסר ההומניסטי מחייב אותנו בדבר אחד פשוט: לראות כל אדם כאדם שווה ערך לנו עצמנו. כל הסתכלות אחרת מחייבת עליונות של אדם אחד או יותר על פני אנשים אחרים, העדפה של אנשים מסוימים על פני אחרים, מתן ערך שונה לאנשים. העובדה שעד לימינו אנו יש אנשים שדוחים את המוסר ההומניסטי בשם אמות מידה מוסריות אחרות, מפלות, מעידה כנגדנו שפריבילגיות הן משהו שקשה לנו, כבני אדם, לוותר עליו.
- בממוצע, לפי הובס [↩]
המרטירית
10 באפר'
קודם כל, נקריב אותה. מימין על מזבח הנאמנות למדינה ותרבות הקריצה, ומשמאל על מזבח הרדיפה והמשטר הצבאי. ננפנף בה כבדגל, נצלוב אותה – מימין לקול מצהלות, משמאל בדמעה. אחר כך היא תהיה סמל – לבוגדנותו של השמאל ולכוחנויתה של המדינה. אבל לפני הכול, עליה לעלות לעולה. מערכת הבטחון הישראלית מצאה לעצמה את מי להעלות קרבן על שרשרת חטאים שאת סופה מי ישורנו. אנחנו, מימין ומשמאל, מקבלים את הקרבן באהבה.
מדברים לעצמנו
10 באוק'
1950. בקשר לירי רקטות ופצצות מרגמה לדרום ישראל על ידי חמושים פלסטינים[...]החמושים הפלסטינים לא הבחינו בין מטרות צבאיות לאוכלוסיה אזרחית ועצמים אזרחיים בדרום ישראל. שיגור רקטות ופצצות מרגמה, שאי אפשר לכוונן בדיוק מספק על מטרות צבאיות, עומד בניגוד לעקרון הבסיסי של הבחנה. היכן שאין יעד צבאי מטווח והרקטות ופצצות המרגמה משוגרים אל אזורים אזרחיים, הן בגדר מתקפה מכוונת כנגד אוכלוסיה אזרחית. פעולות אלה יהיו בגדר פשעי מלחמה, ועשויים להיות פשעים כנגד האנושות.
1951. [...]מתקפות הרקטות ופצצות המרגמה, ששוגרו על ידי חמושים פלסטינים הפועלים מעזה, גרמו לחרדה[1] בקרב האוכלוסיה המטווחת בדרום ישראל. מתקפות אלה גרמו לאבדן חיי אדם ולפציעות פיזיות ומנטליות לאזרחים, כמו גם לנזק לבים פרטיים, מבני דת ורכוש, ושחקו את החיים התרבותיים והכלכליים של האוכלוסיה המטווחת והשפיעו בחומרה על הכלכלה והזכויות החברתיות של האוכלוסיה.
1952. לגבי המשך החזקתו של החייל הישראלי גלעד שליט[...]כחייל המשתייך לכוחות החמושים הישראלים ושנתפס במהלך פלישת אויב לישראל, גלעד שליט עומד בכל התנאים לסטטוס של אסיר מלחמה תחת אמנת ג’נבה השלישית ויש להגן עליו, להתייחס אליו באנושיות ולאפשר לו תקשורת עם העולם שבחוץ בהתאם לאמנה זו.[2]
שלושה סעיפים אלה, בהם קובעת ועדת גולדסטון באופן שאינו משתמע לשתי פנים שהחמאס אחראי על ביצוע פשעי מלחמה, שירי הרקטות לישובי הדרום גרם נזק רב, ושהחזקתו של גלעד שליט נעשית בניגוד לחוק הבינלאומי (בהמשך, בחלק ההמלצות, קוראת הועדה לשחררו מסיבות הומניטריות). כל הטענות שישראלים טוענים כל הזמן כנגד החמאס.
לשמור על המולדת
12 ביולי
צבאנו המהולל סידר לי חמישה ימי נופש פעיל באיזה בסיס נידח, החל ממחר בבוקר. משהו אומר לי שבבסיס הנידח אין אינטרנט.
יש פוסטים שיעלו אוטומטית (אני מקווה, לא יהיה לי איך לבדוק) במהלך השבוע על מנת לספק את קהל הקוראים. לגבי תגובות – כיוון שתגובתו הראשונה של כל מגיב חייבת לעבור אישור – יש כמה טרולים שמנסים להגיב פה ובטוחים שזה מתפרסם ורק אחר כך נמחק, אבל אני לא אשם שהם מאותגרים טכנולוגית – מי שמעולם לא אושרה לו תגובה כאן ייאלץ להמתין לשובי, מלא חוויות מהגוף שכולנו אוהבים.
[עריכה: צבאנו האהוב מטומטם מהצפוי ומתברר שקרא לי בלי שיהיה בי צורך כלל]
הבלוגיקה היא האתר של נמרוד אבישר, תושב גבעתיים, יליד 1983, נשוי, מומחה BI, בעל תואר ראשון בפילוסופיה ותקשורת מהאוניברסיטה העברית.
