"חדש באינטרנט: אתר!"

במזל טוב עלה לאוויר האתר החדש של מושיעת הציבור המוטרד בשאלות הרות-גורל, הגוגל האנושי, הויקיפדיה-על-שתי-רגליים, הלא היא מ. שאילתא היקרה. לא עוד תלות בשרתים המקרטעים של בלוגלי. מהרו לבית החדש של בלוג התשובות החשובות שאילתא. יש חתולים.

לפני כמה שבועות סיפרתי שסיימתי לבנות אתר תוכן עבור אנסמבל ציפורלה הנהדרים. הם היו מאוד מרוצים מהתוצאה (שהמעצב שלה – כלומר, האחראי העיקרי עליה – הוא רן אביב). כדי כך, שהם החליטו להפוך אותו לאתר הראשי שלהם. השבוע עמלתי על הסבת אתר התוכן לאתר ראשי. זה נראה כך.

בהערת אגב, גם הבלוגיקה מתוכננת לעבור מתיחת פנים בקרוב.

דברים לקרוא

לכו לקרוא את אלחנן על גלעד שליט.

סוף סוף יש לנו ויכוח אמיתי בישראלפט. אני כתבתי, דובי הגיב. המשך יבוא.

ואם כבר מתעסקים בדובי, אין דרך יותר טובה ללנקק לפוסט החובה הזה של תום מאשר בתצלום אילוסטרציה.

דב נבון (אילוסטרציה)

(כן, התמונה היא הלינק).

הודעה לבלוגרים ברשימות

לאחר ההודעה הדרמטית על מותו בטרם עת של רשימות (מעבר לטבעת בלוגים, אני יודע), אני מציע לארח אצלי שני בלוגים. תנאי המבצע פשוטים: אני מקים את הבלוגים, דואג לכם לסט אפ ראשוני ולגיבוי. משם, אתם לבד, להוציא מקרים דחופים. דברו איתי.

אל תגידו לא ידעתי

כתבתי כאן בעבר על מאבקה של עמותת גישה למתן אשרות יציאה לסטודנטים פלסטיניים ברצועה. רכז המדיה החדשה שלהם שלח לי מייל היום, בו הוא מספר לי על אתר חדש של העמותה: Gaza Gateway. האתר "מיועד לספק מידע ופרשנות מעודכנים על הנעשה במעברים לרצועת עזה. האתר מתעדכן מדי שבוע עם נתונים על מעבר סחורות לרצועת עזה וכן פוסטים אשר מרכזים מידע מהשבוע שחלף". רצוי שכל מי שכותב פוליטיקה בארץ יכיר את האתר הזה.

בקצרה is a post from: בלוגיקה

כתבתי על זה קצת בתגובות לפוסט הקודם, אבל הייתי רוצה להרחיב על זה מעט. לא אחת אני שומע מאנשים שהמפלגה שהם רוצים לבחור לא עוברת את אחוז החסימה, ולכן הם יבחרו במפלגה אחרת, גדולה יותר. מדובר בטענה שנשמעת הגיונית, עד שנזכרים למי ניתנה נבואה לאחר חורבן בית המקדש.

החלף ס’ ב-ש’
המרצה לסטטיסטיקה בשנה א’ טען – לא טענה מקורית במיוחד – שיש שלושה סוגי שקרים: שקרים לבנים, שקרים רציניים וסטטיסטיקה. אולי לא צריך ללכת לקיצוניות כזו, אבל צריך להבין שסקרים טרם בחירות הם יצור בלתי אמין בצורה לא רגילה. קודם כל, גם אילו לא היו קיימות בעיות אחרות, שעוד אסקור בהמשך, לסקרים יש טווח טעות ידוע, לרוב של חמישה אחוזים.

ישנם שני סוגי סקרים שמתפרסמים. האחד מפרסם נתונים בצורתם הגולמית, באחוזים. הסוג השני כבר מבצע את החישוב של הבחירות עצמן: הוא מוציא את אלה שלא החליטו, ועושה חישובי מנדטים. אלה ואלה סובלים מאותו טווח טעות.

בגדול – זה יותר מורכב מזה, אבל מתמטיקה זה עניין לגדי – בסקרים מהסוג השני, מאה אחוזים מאלה שהחליטו שווים למאה ועשרים מנדטים בכנסת. למשל, אם בסקר כלשהו חמישה אחוזים מהנשאלים לא החליטו, ושאר תשעים וחמשת האחוזים (כלומר, כל מי שהחליט) רוצים להצביע מרצ, למרצ יהיו 120 מנדטים לפי הסקר.

לא קשה לראות שבסקר שבו כל הנשאלים מביעים דעה (כלומר, אין אפילו נסקר אחד שאומר "לא החלטתי/לא מצביע"), אחוז אחד מהנשאלים שווה ל1.2 מנדטים. למעשה, לא קשה לראות שכך זה בכלל, כל עוד יש 120 חברי כנסת: אחוז אחד מהציבור המצביע שווה ל-1.2 מנדטים.

כמה שווים, אם כן, אותם חמשת אחוזי טעות? שישה מנדטים. כלומר, מפלגה שהסקרים מנבאים שלא תעבור את אחוז החסימה, שעומד על שני אחוזים, יכולה לקבל חמישה אחוזים מהקולות ושישה מושבים בכנסת, הכול בטווח הטעות של הסקר. למעשה, סקר בטווח טעות של חמישה אחוזים לא יכול לספק לנו כל אינדיקציה מספקת לגבי מעבר של אחוז החסימה, היות ואחוז החסימה קטן מחמישה אחוזים – הוא עומד על שני אחוזים.

נוסיף לזה את העובדה ששיעור ה"הצבעה" בסקרים גבוה עשרות מונים משיעור ההצבעה בפועל – מעולם לא נתקלתי בסקר ש-37 אחוזים מהנשאלים בו ענו שאין בכוונתם להצביע, אבל זה מה שקרה בבחירות האחרונות – ונקבל מצב שבו הסקרים הם בעיקר ניחוש מלומד. בכל מקרה, לא בדיוק משהו שיש לסמוך עליו בעיניים עצומות כשבאים לנבא את העתיד, או כשבוחרים למי להצביע.

[...]

בואו נזרוק מספרים

מעט חישובים: ב-2001 היו בישראל 4.1 מיליון בעלי זכות בחירה. ב-2006 היו 4.5 מיליון. אני אהיה נדיב במיוחד ואניח שבבחירות הנוכחיות יש חמישה מיליון בעלי זכות בחירה – ולו רק כדי להקל על החישוב. שני אחוז מחמישה מיליון הם מאה אלף איש. כלומר, כדי להכניס מפלגה לכנסת נדרשים מאה אלף מצביעים, מקסימום.

בבחירות האחרונות הצביעו כ-63 אחוזים מבעלי זכות הבחירה, אז 4.5 מיליון נפש. אם נניח אחוזי הצבעה דומים בבחירות הקרובות, לפי מפתח של חמישה מיליון, האלקטורט יהיה שלושה מיליון ומאה חמישים אלף. שני אחוזים מהם יוצאים 63 אלף. כלומר, שלושה איצטדיונים מלאים יכולים להכניס מפלגה לכנסת.

בואו נתבונן באותם 37 אחוזים, או 1,665,000 אנשים, שלא הצביעו בבחירות הקודמות. אם ארבעה אחוזים מהם, 66,600 איש, רצו כולם להצביע לאותה המפלגה אולם חששו שהיא לא תכנס לכנסת, הרי שהם שוטים גמורים.
למשל, בואו נבחן את הישגיה של "עלה ירוק" בבחירות הקודמות. הם זכו בכ-40,000 קולות. קצת יותר מאחוז אחד מאלה שלא הצביעו היה מספיק להם כדי לשבת בכנסת היום.

נצא מעט מהחישובים, הם מעייפים; בואו נדבר על התנהגות אנושית. ההחלטה למי להצביע לא מתקבלת כשהסוקר מתקשר. היא מתקבלת קודם. נניח שכדרלעומר רוצה להצביע עבור מפלגת השמות המשונים, מש"ה. אולם, הסקרים שראה מראים שמש"ה אינם עוברים את אחוז החסימה, אז כדרלעומר, שחושש מאבדן קולו, מחליט שיצביע עבור מפלגת נהגי המוניות, שמתחזקת בסקרים. כשמתקשר אליו הסוקר, הוא אומר לו שבכוונתו להצביע למפלגת נהגי המוניות. הסקר מתפרסם בסוף השבוע, ומפיבושת ונבוכדנאצר רואים שמש"ה אינה עוברת את אחוז החסימה, ובוחרים גם הם להצביע למפלגות אחרות. רואים מה קרה כאן? מש"ה יכולה הייתה להצליח בסקרים – ובמציאות – הרבה יותר, אילו רק אנשים כנבוכדנאצר, מפיבושת וכדרלעומר היו מפסיקים להיות אסטרטגים כושלים ומתחילים לעשות את שהם אמורים לעשות מלכתחילה: להצביע עבור המפלגה שהם רוצים.

[...]

מעגליות, כפי שהסברתי אותה לבני

בדיחה ישנה מספרת על ראש שבט אינדיאני, שאנשיו שואלים אותו האם החורף יהיה גשום. אין לו מושג, אולם הוא מעדיף שאנשיו יהיו מוכנים לחורף גשום גם אם בסוף יהיה חורף שחון, ועל כן הוא עונה להם שצפוי חורף גשום, ושילכו לאסוף עצים. בעוד אנשיו מקוששים עצים כמצוותו, מתקשר הצ’יף לשירות המטאורולוגי ושואל אם צפוי חורף גשום. בהחלט, עונה לו החזאי, צפוי חורף גשום. חוזר ראש השבט לאנשיו ומודיע להם שהרוחות אמרו לו שהחורף בוודאות הולך להיות גשום, ועל כן יש לקושש עצים במרץ. מגבירים האינדיאנים את איסוף העצים, והצ’יף, כדי לוודא, מתקשר לשירות המטאורולוגי שוב. בוודאי, מבטיחים לו, החורף יהיה גשום במיוחד. מאוד גשום. ושוב חוזר הצ’יף אל אנשיו לעודד אותם לאסוף עצים במשנה מרץ, כי החורף יהיה גשום ביותר. ושוב מתקשר הוא, מקץ זמן מה, אל השירות המטאורולוגי, כדי לוודא באופן סופי שהוא לא שולח את שבטו לקושש עצים לחינם. יהיה חורף נורא ואיום, אומרים לו, סוער ממש, גשום ביותר. איך אתם יודעים? מקשה הצ’יף. אה, אומר לו החזאי, זה קל: האינדיאנים אוספים עצים כמו משוגעים.

[...]

מי שמרוויח מפאניקת אחוז החסימה הן המפלגות הגדולות. מי שמפסיד ממנה הן המפלגות הקטנות, שהנבואה המגשימה את עצמה הזו מונעת מהן להכנס. כך אנחנו מקבלים עוד מהפוליטיקה הישנה, ופחות ממה שעשוי להיות פוליטיקה אחרת. מאחורי הקלפי, ישנו שיקול אחד לגיטימי: איזו מפלגה קרובה יותר לדעותיי. כל שאר הטקטיקות, האסטרטגיות והחישובים יוצרים עיוות דמוקרטי, שבו הבוחר מעוות את רצונו שלו משיקולים שאינם עומדים במבחן המציאות, וגוזר על עצמו את אותה הפוליטיקה שהייתה עד כה. הניחו לפוליטיקאים לעשות את החישובים הטקטיים לאחר הבחירות, התרכזו בהצבעה עבור המפלגה החביבה עליכם. ממילא אין לכם הנתונים לעשות את החישוב לפניהן.

מדד הכלום is a post from: בלוגיקה