מפלגת ש"ס קמה, בין השאר, על רקע תחושת קיפוח חזקה מאוד של יוצאי עדות המזרח, ורבים ממצביעיה אינם חולקים עמה תפישת עולם משותפת בכל הנוגע לדת – קרי, הם אינם חרדים – אולם מצביעים לה כמפלגה "ספרדית". את תקומתה – בבחירות המוניציפאליות בירושלים בשנת 1982 – היא חבה בין היתר לתחושת ייאוש מהאגף המזרחי בתנועת אגודת ישראל.

כמובן, תחושת קיפוח זו איננה נטולת בסיס: מקימיה של ש"ס ב-1982 (בראשם המוהל הכושל נסים זאב) היו בשנות השלושים לחייהם כשהקימו אותה. זכרונות המעברה, הריסוס ב-DDT, מאורעות ואדי סאליב וכיו"ב עוד היו טריים בזכרונם. אחד עשר שנים קודם לכן הם ראו את הפנתרים השחורים מתנגשים עם המשטרה בכיכר ציון. הם היו בני נוער כשספרו הגזעני של קלמן כצנלסון, "המהפכה האשכנזית", יצא לאור. הם שמעו את אבא אבן – שמוצאו, באופן אירוני, מאותה היבשת, רק מחלקה האירופאי – ואחרים בהנהגה משווים אותם לערבים מסביב. הם זכרו את הדיבורים על הגבלת העלייה מארצות צפון אפריקה, לבל נידמה למדינות שסביבנו. על בשרם חוו גזענות.

לקריאת המשך הרשומה הזו »