אל תבינו אותי לא נכון, אני אוהב את בן פולדס. אהבתי אותו עם החמישיה שלו, אהבתי אותו לבד; Rocking the Suburbs הוא אחד האלבומים החביבים עליי; הביצוע שלו ל-Bitches Ain't Shit הצחיק אותי נורא, ובכלל. בן פולדס הוא יופי של מוסיקאי. רק מה? חרא של בן אדם, כנראה.
בקרב הטוקבקיסטים, אנשי השמאל (או ליתר דיוק, "הסמולנים") הם תוקעי הסכין בגב ומסובביה, בוגדים שפלים, חדורי שנאה-עצמית, אנטישמים מבית, משתפי פעולה עם מרצחים ועוד שלל כינויים מלבבים. אם יש פיגוע "הסמולנים" רוקדים על הדם[1], ואם מבקשים אותם בוגדים מבית שלא להעניש משפחה של מחבל בתוך תחומי ישראל על ידי הרס של בתיהם, ובכן, מדובר בשווה ערך לרצח של יהודים.
השמש שוקעת על הפוליטיאה היהודית, ולילה גדול ונפלא של דת אפלה עוטף אותה, מעט מעט. מה שהיה פעם הצהרה של רב מטורלל כזה או אחר הופך ברבות הימים לחקיקה מוסדרת; תשאלו את אריאל אטיאס. או שאפשר להיזכר איך לפני שנה דיבר המוהל הכושלניסים זאב על הפיכת ההומוסקסואליות לבלתי-חוקית. באותה השנה התחילה כנסת ישראל בהליכי חקיקה למניעת מצעדי גאווה בירושלים. השנה הטילו על ההעדפה המינית של כעשרה אחוזים מהאוכלוסיה את האחריות הבלעדית על רעשי אדמה. ואז להיזכר כיצד לכל המהלכים הללו קדמו הצהרות של רבנים, כבר שנים.
ולכן, כשהרב ד"ר נחום רבינוביץ', ראש ישיבת ה-אם-תלמד-פה-תוכל-לשרת-רבע-מהשאר-ולא-להקרא-"משתמט" במעלה אדומים, קובע, לגבי רווקה שמביאה ילד מתרומת זרע, כי "אין לך רשעות ואכזריות גדולה מזו", אפשר וצריך להתחיל לפחד.
העת הזאת היא ביסודה תקופה נבונה, רפלקטיווית, חסרת תשוקה, המתעוררת רק בהתלהבות מלאכותית קצרת מועד ומתרווחת לה בזהירות בתוך עצלות…מצב העת הזאת כמצבו של מי שנשאר במיטה בבוקר וחולם חלומות גדולים, ואז מתחיל את שנת החורף, כשהוא מצויד בתירוץ מחוכם ושנון על שהותו במיטה (ס. קירקגור, העת הזאת, ת' מרים איתן).
כמה קל לא לראות. לעוורון תירוצים רבים - הייתי עוצר, אבל: לא ראיתי, מיהרתי, אני לא מבין בזה כלום, מה אני יכולה לעשות כדי לעזור, הייתי עוצר, באמת - אפילו תירוצים שקשה להתווכח אתם, אבל בבסיסם הם תירוץ, סיבה לא מספיק טובה אל מול הנסיבות. כתמי דם על החולצה הלבנה שלבשתי לאוניברסיטה היום והרבה הרבה כעס, זה מה שנשאר לי מהיום. עוד »
בישראל של 2008 עדיין מתבצע מסחר ער בבני אדם, כאילו ההיסטוריה פסחה על חלקים מסוימים של האוכלוסיה כאן. נשים שמיובאות מחו"ל על מנת לעסוק בזנות, מוחזקות בתנאי מחיה שהמילה "תנאים" מביישת אותם, באיומים ובכוח, על מנת שגופן ירוויח כסף למיני "אנשי עסקים" מתועבים. אני לא חושב שאני צריך להסביר מדוע זה רע. מאוד.
אבל יש עוד סוג של סחר בנשים בישראל, הוא ממוסד, קבוע בחוק; למעשה, החוק מחייב את הישראלי הממוצע לסחור בנשים. ממש כך.
יאיר לפיד הגדיש את הסאה בטור שלו ב"ידיעות אחרונות" היום. הוא עשה שלושה מעשים שלא יעשו: האחד, הוא השחית יצירת אמנות מופלאה באמצעות תרגום קלוקל ועיבוד מזוויע. השני, הוא שיקר, או ליתר דיוק, התאים את העובדות לטקסט. השלישי, בפעם המי-יודע-כמה הראה האיש שמנחה את מהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 2 שאין בו, ומעולם לא הייתה בו, אפילו מראית עין של שמץ שמצו של אובייקטיביות.
ומה עשה לפיד שהוא כה נורא? הוא שכתב את התמונה השניה מהמערכה השלישית של "יוליוס קיסר" של שייקספיר. בתפקיד ברוטוסציפי לבני, בתפקיד מרק אנתוני עבריין המין המורשע חיים רמון, בתפקיד גופתו של קיסר לא אחר מאשר ראש עיריית ישראל, אהוד אולמרט. אם לא הייתי יודע טוב יותר, הייתי חושב שלפיד מנסה כוחו בסאטירה מחודדת במיוחד.
כשחיים רמון הורשע וחזר מידי המערכת המשפטית לידי הציבור - שחיבק אותו, לצערי - שיחות המשרד והטוקבקים כללו את ההצהרה המגוחכת ההיא, שהשופטים הרסו את הרומנטיקה ושאי אפשר כבר לחזר. כאילו שהמהלך הראשון בחיזור הוא תחיבת לשון.
אולי אני לא עושה את זה נכון, אבל אצלי הנשיקה באה אחרי החיזור, היא אחד התוצרים הראשוניים שלו, לא המהלך עצמו, שבדרך כלל לא כולל מחוות פיסיות פולשניות. מונטי פייתון מתארים היטב כמה מגוחך הניסיון להקדים את המאוחר כך:
What's wrong with a kiss, boy? Hmm? Why not start her off with a nice kiss? You don't have to go leaping straight to the clitoris like a bull at a gate…So, we have all these possibilities before we stampede towards the clitoris, Watson
מנשקים - ככה, לפחות, לימדו אותי - כשברור שהצד השני מעוניין בכך, ולא רק כי אני מעוניין. ואולי כאן הבעיה.
ביום חמישי, אחרי מה שכונה על ידי חברים "הגלח הגדול של 2008", אני יושב באוטובוס מהאוניברסיטה הביתה ומחכה שהאוטובוס יתחיל בנסיעה. על האוטובוס עולה בחור שמידת ההיכרות שלי איתו היא קצת מעל ל"זר" - היינו בערך חודשיים במועדון הדיבייט של האוניברסיטה העברית יחד. הוא ניגש אליי, אז אני מוציא את האזניות מהאזניים ואנחנו מנהלים שיחת חולין של כמה שניות. הוא אומר לי להתחדש, אני אומר לו תודה, ואז הוא שולח את הכפה שלו, מעביר אותה הלוך ושוב על הראש שלי, ומחזיר אותה חזרה.
במאי 2007, לפני קצת יותר משנה, חתמה ממשלת אולמרט על הסכם עם נציגי הסטודנטים, בתום שביתה ארוכה מאד, ארוכה מדי, במהלכה נקטו פקידי האוצר בכמה טקטיקותמכוערות במיוחד. בין סעיפי ההסכם, הנקודה העיקרית והסעיף הראשון היה:
לאחר הגשת המלצות ועדת שוחט, וטרם דיון בנושא זה בממשלה, תתקיים הידברות בין נציגי הממשלה לבין הנציגות הנבחרת של הסטודנטים – שתיבחר על ידי התאחדות וארגון הסטודנטים – בנוגע לשכר הלימוד.
ההידברות תסתיים בהמלצות מוסכמות. ההמלצות המוסכמות יונחו בפני הממשלה.