ראש הרשות המוניציפלית של ההתנחלות הגדולה בישראל, ניר ברקת – נו, אתם יודעים, האיש הזה שהציבור החילוני בירושלים היה משום מה בטוח שהוא המזור לכל בעיותיו – הפגין כישורי פליק-פלאק של נערת גומי סינית. ראשית, הוא פתח את חניון ספרא בשבת. אחר כך באו המהומות של משליכי החיתולים וזועקי ה"נאצים". אחר כך עמד איתן בדעתו שהחניון יוסיף להפתח. ואז, כאילו לא היו דברים מעולם, החליט שהחניון ייסגר לשבועיים עד למציאת פשרה עם העדה החרדית – אתם יודעים, זה החבר’ה האלה שנורא אוהבים הידברות, כי תמיד האופציה של החיתולים והנאצים עומדת להם. אולי כמו עם עמי איילון, לא ברקת זיגזג, אלא המציאות.

תושבי העיר שאינם חובשי כיפה שעוד חושבים שיש להם מה לחפש שם נוהגים כמוכי ברק(ת). הם היו בטוחים שבחירתו של ראש עירייה חילוני תגרום לכל החרדים מסביבם לחזור בשאלה, או לכל הפחות להפסיק לשרוף אשפה. הם המומים מכך שראש העיר החילוני שלהם נכנע להפגנות ההמון החרדי. מי היה מאמין שאדם שמתגאה בקרבתו למרדכי אליהו ירצה לתת פרס לאלימות? אה, רגע.

[...]

מרדכי אליהו – לבושתנו, הרב הראשי הספרדי בעבר – נדון למאסר בראשית שנות החמישים על חברותו ב"ברית הקנאים". החבר’ה הסימפטיים האלה רצו להקים מדינת הלכה. לצורך כך הם גנבו נשק, התאמנו בו, הציתו רכבים שנצפו נוסעים בשבת ועוד. הם נתפסו כאשר שני פעילים נעצרו בדרכם למלכד את משרד החינוך – סוג של מחאה אדיבה על כך שבישראל יש זרם חינוכי לא דתי.

האיש הזה, שבטעות מכונה "רב" ולא "טרוריסט" או "עבריין משוחרר", תמך בברקת לאורך כל הדרך; ברקת, מצידו, קיבל באהבה את החיבוק הזה. היית מצפה מאדם שמכריז על מלחמה בכפייה הדתית כחלק ממסע הבחירות שלו להתנער מתמיכתו של אדם שהעלה את הכפיה הדתית לרמת אלימות פיזית, ברוטאלית ונמוכת מצח; שהפעיל טרור נגד אזרחי מדינת ישראל שאינם שומרי מצוות.

[...]

אז החילונים בירושלים בחרו בלב קל בראש עירייה שהולך לישון עם עמותת אלע"ד, ומה אתם יודעים, הוא נדבק במה שזה לא יהיה שיש להם. מקווה הטהרה הבלתי נחוץ ברמת בית הכרם מוסיף להבנות. אין בו כל צורך, לפחות לא עבור תושבי השכונה הנוכחיים, אבל הרי לא עבורם הוא נבנה. זה חלק מההסכם הקואליציוני, הבניה הזו. כמובן, שואל את עצמו אדם מדוע שלמפלגות החרדיות בעיר יהיה אכפת כל כך לבנות מקווה בלב שכונה חילונית, שהם יכניסו את זה להסכם הקואליציוני? ממתי עוסקים ברחוב החרדי בהרגלי ההטבלה של הנשים החילוניות?

המאבק בקריית היובל ממשיך להתחולל, ולמעשה כבר הוכרע בזכות הפשרה המצחיקה אליה הגיע ברקת לגבי עמודי העירוב המהודרים. כמה חילונים אתם מכירים שזקוקים לעמודי עירוב מהודרים?

הרכבת – תקלה. עוד דחייה במועד הסופי, ועוד אחת, ובינתיים רחובות העיר הראשיים נותרים חפורים וחסומים, הפקקים והמסלולים החלופיים של האוטובוסים הופכים את התנועה בעיר לבלתי נסבלת.

ועכשיו החניון. פתיחתו של חניון ספרא בשבתות נועדה לתת מענה למצוקת חניה אמיתית. מדובר באבסורד: אין כמעט בירושלים המרכזית מקום חוקי להעמיד בו את הרכב בשבת. הגיוני בהרבה היה לפתוח את חניון קרתא המרווח, הסמוך לעיר העתיקה; אולם אחרי הידברות הוחלט לפתוח את חניון ספרא. אין בזה כל חילול שבת: החניון פועל ללא תשלום ומופעל על ידי גוי של שבת. המכוניות הנוסעות אליו הן מכוניותיהם של מי שממילא נוסעים בשבת. ההפגנה על סגירתו הייתה פוליטית, לא הלכתית – וברקת צפה בחיתולים המתעופפים והחליט שמגיע להם פרס, הידברות נוספת.

קטע כזה, הידברות. זה נורא נחמד לשבת למשא ומתן כאשר הצד השני יודע שבמידה ואחר כך לא יאהב את הפשרה שהושגה, יוכל לצאת לרחובות חמוש בצואת תינוקות. וברקת, שנבחר על ידי ציבור גדול של חילונים עוורים שהיו בטוחים שהוא יביא עמו איזושהי בשורה, נכנע ללחץ. משי-זהב ניצח בנוק אאוט.

[...]

אילו הייתה הבלוגספירה הירושלמית ממוקמת בגן החיות התנ"כי, ירושלים האחרת היה ממוקם בכלוב של הקרנפים. הנה מבחר ציטוטים של עמית פוני, בלוגר שנמצא על הפיירול של ברקת – אבל לא טורח, כמובן, לשים גילוי נאות בפוסטים שלו שעוסקים בנושא:

מחר (רביעי) ייכנס לתפקידו ראש העירייה הנבחר. בעוד שבועיים תתקיים ישיבת המועצה הראשונה. קצת נרגענו פה אחרי הבחירות (שבוע מילואים בהחלט עוזר). מחר מתחילה הדרך הארוכה במסע להתחדשות ירושלים ולחזרה שלה (2.12.2008)

לעצור את ההתחרדות פירושו החזרת האיזון במועצת העיר, פתרון צרכי החרדים בשכונותיהם, מניעת מהלכים כוחניים (שגובלים באי-חוקיות) בשכונות לא-חרדיות וחיזוק האוכלוסייה הלא-חרדית במקביל[...]חשוב מאוד להבין על איזה בסיס נעשית השותפות עם החרדים. אף אחד לא חייב את הניצחון לא לרבי כזה ולא לרבי אחר ואפילו לא לרבי מגור. ברקת לא מתפקד כמו אולמרט עם שני חברי מועצה מסכנים, הם לא לשון המאזניים ומכיוון שצורפו אחרונים- הקואליציה לא תלויה בהם. הם איבדו שני מקומות במועצה. אם השותפות עם החרדים נעשית על בסיס ענייני ולא כפריעת שטרות על התגייסות או כהתחננות לעזרתם כלשון מאזניים- הרי שאין בה פסול. תפקידי המפתח לא נמסרים לידיהם בלית ברירה או כתוצאה מסחטנות (11.12.2008)^[1]

והשווה:

גם אם זה ייקח קצת זמן ויהיה פחות פופלרי אני מאמין שמבחן התוצאה יהיה זהה- יהיו חניונים פתוחים בשבת במרכז העיר. השאלה היא אם זה יהיה כרוך בעוד כמה שבתות אלימות, בפירוק הקואליציה העירונית (להזכירכם מאלו מפלגות שרי הפנים, השיכון ויו”ר ועדת הכספים) או שאפשר לחכות קצת ולהגיע לתוצאה דומה במחיר נמוך יותר (14.6.2009)^[2]

הפגנת השבת אתמול במחאה על פתיחת חניון קרתא לא מרגשת אותי יותר מדי. לפני 50 שנה הם הפגינו נגד שחייה מעורבת בבריכת ירושלים- גברים ונשים שוחים יחד. לפני 20 שנה הם הפגינו נגד פתיחת בתי קולנוע בשבת- הם פתוחים. לפני 12 שנה הם הפגינו נגד הנסיעה בכביש בר אילן בשבת- נוסעים בו. לפני 3 שנים הם הפגינו נגד מצעד הגאווה- המצעד ממשיך לצעוד. (7.6.2009)

הציבור החופשי בעיר צריך להראות את כוחו, ההפגנות בעד פתיחת החניון הן דבר חיובי ולגיטימי, גם כדי להפעיל לחץ פוליטי על ראש העיר. אבל טובים אלף חיתולים משומשים שנזרקים מקהילה שאין לה כוח צבאי או משטרתי מאשר רטוריקת “כניעה”, “מלחמה”, “ויש / אין ביצים” מפי שומרי חומות הליברליזם. אם מישהו יגיד להם שירושלים לא צריכה להיות חופשית, הם כבר יראו לו מה זה! (פוסט אורח מאת אלי אושרוב, 16.6.2009).

[...]

כי כל בריאת אלוהים טובה היא ואין דבר משוקץ אם יאכל בתודה^[3]

כמה ביקורת חטפתי מחברים ירושלמים, מקוראי בלוג החצר של ברקת ומפוני עצמו כשאמרתי שברקת איננו המשיח החילוני, וסביר להניח שהוא יבעיר את העיר. בינתיים, ראש העירייה הנבחר של האנשים שהסכימו לתת ידם למעל מוסיף להרוס בתים בחלק שממזרח לעיר, שמכונה בטעות "ירושלים המזרחית", ובמקביל תמשיך להתחולל שם התנחלות יהודית; חברת המועצה שלו רחל עזריה תוסיף לשלוח לי אימיילים שבהם ירושלים שייכת ליהודיה בלבד^[4] והוא ימשיך במאמציו למנות רב משיחי-מטורף ציוני דתי להתנחלות הגדולה בישראל; השכונות תמשכנה להתחרד והאלימות תמשיך לקבל פרסים – ולרצות עוד. הנה, מעט אחרי שנראה היה שהשנה יעבור המצעד הירושלמי ללא בעיה, עם האוכל הגיע התיאבון (אגב, זו קריאה מפורשת לאלימות).

אלי אושרוב ימשיך לטעון שפלורליזם פירושו קבלה של דעות אנטי פלורליסטיות ולירות לעצמו ברגל, עמית פוני ימשיך לטעון שכל טעויותיו של ברקת הן מהלכים טקטיים מבריקים, וירושלים תוסיף לשקוע.

[...]

אז מה, חברים – היה שווה, המאמץ? יש לכם ראש עירייה חילוני. העיר עוד מטונפת, התחבורה הציבורית עוד איומה, ההתחרדות עוד נמשכת והגזענות עולה מדרגה. קווי מהדרין, הפגנות המונים, חניונים – רגליכם נדחקות עוד ועוד החוצה. אושרוב יכול לטעון עד מחר את הטענה האווילית "אבל מה ברקת יכול לעשות, אם הוא רוצה להישאר ראש העיר לעשר שנים ולא לחמש? הוא זקוק לקולות החרדים. מסתבר שהחבר’ה האלה הולכים להצביע. כן כן. הם אפילו יכולים להצביע נגדו!" – כאילו שעל ברקת לחזק את האלקטורט של מתחריו אם ברצונו להמשיך להיות ראש עיר; כאילו שאם יעשה כל שהחרדים תובעים הם לא יעדיפו להצביע למועמד חרדי; כאילו שאם יכנע לחרדים יש לתושבי העיר הלא-חרדים איזשהו אינטרס שברקת ייבחר שוב. בשורה התחתונה, זו רציונליזציה של אלה שעבדו קשה כדי להביא לבחירתו של מאן-דהוא, רק כדי לגלות שאין לו כל בעיה למכור אותם בנזיד הסכם קואליציוני. החילוני היחידי בעיר שמצבו השתפר מאז בחירתו של החבר של מרדכי אליהו הוא עמית פוני עצמו, שעכשיו הוא עובד עירייה. מזל טוב.

[...]

בקרוב נתעורר. נראה שהחרדים לא עזבו את ירושלים רק כי ברקת יושב על הכסא; נראה שהתחבורה הציבורית בעיר לא תהפוך ליעילה יותר רק כי בעל הון יושב בעירייה, להיפך; נראה שפחי זבל וחנויות בגאולה, מאה שערים וסנהדריה לא יפסיקו להצית את עצמם רק כי החרדים כבר לא בקואליציה, להיפך^[5]

מי יכול היה לראות את זה מגיע?

מכה אפורה על העיר is a post from: בלוגיקה

1. ההדגשות שלי, נ.א.
2. ההדגשות שלי, נ.א.
3. איגרת פולוס הראשונה אל טימותיוס, 4,4
4. "לכן כל כך חשוב שבתפקיד זה יכהן אדם ציוני, שאופייה הכלל ישראלי של ירושלים חשוב לו, ושמבין כי ירושלים צריכה להיות בית מזמין לכל יהודי באשר הוא שם"
5. סתם איזה בלוגר אחד