פוסטים עם התגית רטוריקה
טקס של מילים
22 במאי
כששידפון כזה יצוק על אחוזתנו המרוששת,
איזה טקס של מילים יכול להטליא את החורבן?[1]
שואל המגיב אביעד בתגובה לפוסט הקודם:
אני מעריך ונהנה מאוד מהפירסומים שלך בבלוג.. אבל יש לפעמים הרגשה של שכנוע המשוכנעים. הרי כל מי שקורא את הבלוג לרוב הוא בקשת הפוליטית מהמשמאל שמאלה ועוד קצת שמאלה. וכל הדיבורים והתגובות נראים יותר כמו התבכיינות (בלי להעליב) קולקטיבית במקום לנסות להחדיר את הרעינות והדעות כאן לפורומים בהם יש אנשים עם דעות קצת שונות.
והתשובה שלי לשאלה הזו, שאני נתקל בה לא מעט, היא ארוכה מכדי להכנס לטוקבק ומצדיקה פוסט משל עצמה. היא נוגעת לעצם הסיבה שבשלה אני כותב כאן בכלל.
- סילביה פלאת’, שיחה בין ההריסות [↩]
על העיוורון
28 בדצמ'
סקר חדשות ערוץ עשר הערב הראה את מה שידעתי כבר בבוקרו של יום שבת: רוב הציבור בישראל תומך בלחימה ברצועת עזה, מיעוטו המוחלט חושב שגיחות הירי יצמיחו איזושהי תועלת בעצירת ירי הרקטות. אז מדוע הם תומכים בלחימה? הם תומכים בה מפני שריח הדם עולה באפם כבר זמן רב, רב מדי; הם התרגלו לקריאה הישנה נושנה לנקם; כבודם הלאומי מחייב את הלקאתם של הערבים הללו, המעזים להתקומם כנגד כובשם הנאור (בסוריה היה להם יותר טוב?), הלקאתם עד כולם, עד כולהם, עדי יוכלו כל שבטי מוסרי.
ונתנה תוקף
1 באוג'
בתגובות לפוסט הקודם, אלעד טען כנגד איימי שהטיעונים שלה אינם תקפים. אחרי שתיקנתי אותו, נזכרתי שבעצם פעם, בראשית ימיה של הבלוגיקה בבלוגלי, רציתי להעביר כאן כמה מושגי יסוד בלוגיקה. אז הנה, ההזדמנות נפלה בחיקי סוף סוף. הפוסט הזה יעסוק בתקפות של טיעונים, ובכמה מושגי יסוד – וקצת בפילוסופיה של הלוגיקה.
לקריאת המשך הרשומה הזו »
הטעות של רנה
19 ביולי
הבטחתי כבר כמה פעמים, והזכרתי את זה בדיון שהתפתח עם המגיב אייל על ההוכחה האונטולוגית של אנסלם לדון בשאלת הטעות של דקארט במשפט המפורסם cogito ergo sum, אני חושב משמע אני קיים.
המשפט הזה לא מופיע כלל בהגיונות על הפילוסופיה הראשונית, ספרו הפילוסופי העיקרי של דקארט, אלא בספר מאמר על המתודה שיצא ארבע שנים לפני הגיונות, ב-1637. בחיבורו זה דקארט מבקש להציג את המתודה הספקנית שלו. השיטה של דקארט להגיע לידע על העולם הייתה הטיל ספק בכל דבר בו ניתן להטיל ספק, עד שימצא נקודת אחיזה בה לא ניתן להטיל ספק, וממנה יתחיל להסיק מסקנות ולבנות גוף ידע מבוסס היטב. להבדיל מסקפטיציזם נוסח דיוויד יום, הספק כאן הוא לא לב ליבה של הפילוסופיה, אלא מתודה בלבד; לא מטרה, כי אם אמצעי.
לקריאת המשך הרשומה הזו »
לוגיקה פוליטית
8 ביולי







