פוסטים עם התגית שלי יחימוביץ’
מתה המפלגה, בואו נפנטז על חדשה
13 בנוב'
הבחירות לרשויות המקומיות דפקו מסמר נוסף, יש שיאמרו מיותר, בארון המתים שהוא מפלגת העבודה.
האידאולוגיה היחידה שנותרה למפלגה הזו הוא הכסא. בבית שמש רצה מפלגת העבודה עם המועמד החרדי משה אבוטבול, והצליחה להכניס נציג לעירייה ברשימה הש"סניקית הזו. בירושלים רצה המפלגה עם האוליגרך שניצח, זה שאמר[1]:
בענתא תקום שכונה יהודית חדשה, שתהיה פתרון למצוקת הדיור לסטודנטים ולשכבה הצעירה.
או במילים אחרות: רוצה ללמוד באוניברסיטה העברית? בוא תהיה מתנחל. אורי שטרית, מי שהיה מהנדס העיר, אמר לפני כשנתיים שאי אפשר לקדם את "שער המזרח", אותה שכונה זדונית שברקת זומם להקים, כי היא תדרוש הפקעת קרקעות של פלשתינים.
- פוסט על תוצאות החרפה בירושלים מתישהו שבוע הבא [↩]
אבטיח בשקל
11 בנוב'
דרך שוקי הגעתי לחיה העיתונאית המשונה הזו של מירב ארלוזרוב. זה מאמר דעה, כנראה, אבל הוא מנומק כמו ביטוי רפלקסיבי, יומרני, מתנשא ומתחכם. ומתחת כל זה, יש טענה מרכזית פופוליסטית להחריד שנטענת מתוך הפשטת יתר, הגיון של גנון ומעט מאוד תחכום, אם בכלל. בקיצור, זה קצת כמו יחיאל חזן: זה נראה חכם, אבל זה לא.
כרטיס אדום
9 בנוב'
אלא אם כן אני מקבל, כדרכו של הסיציליאני, שהאמת היא מה שמשכנע את הרבים; שהרטוריקן יכול לא רק להניע לפעולה (או למצער, למראית עין של אחת) אלא גם לקבוע, בכוח נאומו, את המציאות כפי שהיא; אלא אם כן אני מקבל את הנחת היסוד הזו, שבטעות מכנים אותה פוסט-מודרנית והאמת היא שהיא קדמה למודרנה באותו האופן שבו דוד המלך קדם לדוד בן גוריון; בקצרה, אלא אם אני מקבל את הנחת היסוד הזו, עליי להתעלם מקריאתה של שלי יחימוביץ’ לעזור לה לקראת הבחירות המוקדמות במפלגת העבודה.
החרטה בוא תבוא
3 בספט'
נראה שהמיטיבים מחבבים יותר את אלה שעמהם היטיבו, משהללו אוהבים את מיטיביהם[1]
שלי יחימוביץ’ לא מרפה מההתקפה האישית המכוערת על דב חנין. הפעם, שילחה בבלוגה את עוזרה הפרלמנטרי, עמית בן-צור (שמשום מה לוקח את תמונתו משרתי טמקא) כנגד הסכנה המתרגשת ובאה על מדינת ישראל: ראש עירייה לא ציוני, ר"ל.
- אריסטו, אתיקה ניקומאכית ספר 9 פרק 7 [↩]
מעמיקה את הבור
27 באוג'
קורה שאדם מוציא מפיו איזה דבר-שטות שכולו הבל ורעות רוח. היות ופוליטיקאים נוטים לקבל פומבי רב לדבריהם – ומה להם כי ילינו? – דברי ההבל שלהם מקבלים פומבי לעתים מזומנות. היות ופוליטיקאים גם עומדים תחת עין בוחנת לדברי ההבל שלהם, קורה גם שעטים על הקשקוש התורן וקורעים אותו לגזרים. קורה אפילו שהפוליטיקאי אומר את אמירתו הלא נבונה במתכוון, כדי להשיג איזשהו רווח פוליטי. קורה.
כשזה קורה, הדבר הנכון לעשותו הוא לשתוק עד יעבור זעם, או להתנצל. להתעקש על דברי ההבל, הרי זה לא יעלה על הדעת. זה כל כך טיפשי להמשיך ולהעמיק את הבור שבמו ידיך חפרת, בניסיון להצטייר כ"נאמן לאמת הפנימית שלך" בזמן שעצם האמירה היא התקרנפות, שממש לא ברור לי מדוע ממשיכה שלי יחימוביץ’ לעשות כן.
עוד פוליטיקאית מהשורה
23 באוג'
שלי יחימוביץ’, מחברות הכנסת החביבות עליי בימים כתיקונם, עשתה טעות מרה: היא פתחה במתקפה ישירה כנגד ח"כ דב חנין, בימים כתיקונם שותף לדרכה הסוציאליסטית, באופן בוטה למדי. וכה אמרה היחימוביץ’:
מי כמוכם מכיר את עמדותיי המתונות בנושאים המדיניים ועמדותיי הסוציאליסטיות בעניינים חברתיים,
אבל אני מתקשה לקבל אפילו באופן תיאורטי את הרעיון שבראש מערכת החינוך של תל אביב יעמוד אדם אנטי ציוני, שמטיף לסרבנות, שלא עומד דום בשירת התקווה ואפילו לא שר אותה.
הבלוגיקה היא האתר של נמרוד אבישר, יליד 1983, איש הייטק, סטודנט לפילוסופיה, מכור לאינטרנט. 
