פוסטים עם התגית שקוף
שקשוקה
30 באוג'
ניתן להטיל ספק מבלי לבחור בכך, אולם לא ניתן להתייאש בלי לבחור בכך[1].
סיפורו של הסרט "שיטת השקשוקה" ידוע. מיקי רוזנטל עשה סרט על הקשר בין הון לשלטון, המתמקד בכל מיני נכסים של משפחת עופר. הסרט, ממה שידוע לי טרם הצפייה בו, מותח ביקורת על ההתנהלות של המדינה מול משפחת ההון המדוברת ומתריע כנגד הפקרתם של נכסי ציבור בידיים פרטיות של בעלי הון חמדנים. משפחת עופר פחות אהבה את הסרט: הם מונעים את הקרנתו בערוצי הטלוויזיה, מאיימים בתביעות על מי שיעז להקרינו והגישו תביעה נגד רוזנטל, עוד בטרם הסתיימו צילומי הסרט.
לקריאת המשך הרשומה הזו »
- ס. קירקגור, או-או, כרך שני [↩]
הגמל לא רואה
28 ביולי
חנה בית הלחמי, פמיניסטית תומכת צנזורה מהסוג שלא מבין את הסתירה, הייתה בכנס של "שקוף" וחזרה לא מתרשמת. נו, אי אפשר להרשים את כולם. אבל אתם יודעים איך זה, מי שסתר את עצמו פעם אחת כבר לא יכול להגמל מזה, והטקסט של בית הלחמי מוכיח את העניין הזה היטב. כי בית הלחמי יודעת מה היא רוצה: היא רוצה את nfc – בלי קשר, כמובן, להיותה כותבת שם – וכנראה שהרעיון של עמותה שתעשה את זה טוב יותר מיואב יצחק אינו קוסם לה.
למה הצטרפתי לשקוף?
20 ביוני
כשמדברים על "חופש העיתונות", נוח וקל ללכת לאיבוד. הסיבה היא, כמובן, שאין חופש עיתונות מוחלט – גם לו הייתה המדינה מעניקה לכלי התקשורת חירות מוחלטת לפרסם ככל העולה על דעתם (ורק כדי לסבר את האוזן, זה ממש אינו המצב), הרי עדיין היו אמצעי התקשורת, כגוף כלכלי, כפופים לכוחות השוק. צרכני המדיה – קרי, הקהל שקונה עיתונים, צופה בטלוויזיה, מאזין לרדיו וגולש באינטרנט – צורכים את המדיה שהם רוצים לצרוך. כדי להדגים, בואו נניח מצב בו כל העיתונות בארץ תהיה חילונית. במצב כזה תיווצר לאקונה – שוק של צרכני מדיה שאין לו היכן לרכוש את מה שהוא צריך. לאקונות לא מתקיימות זמן רב בשוק החופשי, ויגיע היזם שיחליט לנצל את השוק הזה ולתת לו מוצר שהוא מחפש.
הבלוגיקה היא האתר של נמרוד אבישר, תושב גבעתיים, יליד 1983, נשוי, מומחה BI, בעל תואר ראשון בפילוסופיה ותקשורת מהאוניברסיטה העברית.
