1. הייתי אתמול במופע "עקיצה טבעית" של ציפורלה בתיאטרון שרובר בירושלים. המופע היה, כרגיל, יוצא מהכלל. ההתנהגות של התיאטרון – פחות.

שמרנו כקבוצה כרטיסים ל-20 אנשים. הכרטיסים הוזמנו למושבים ספציפיים. כלומר, כל האנשים שהזמינו כרטיסים בחרו אילו מושבים הם רוצים, זמן רב מראש. הכרטיסים נשמרו לנו.

או כך חשבנו. כשהגענו, הסתבר שתיאטרון ירושלים מבטיח לחוד – ומקיים לחוד. אמנם נשמרו לנו עשרים כרטיסים, אולם כאן נגמר כל הדמיון בין מה שהזמנו למה שקיבלנו. קיבלנו עשרים כרטיסים בשורה אחת, שורה ארבע-עשרה המרוחקת מהבמה. את המקומות שהזמנו, רובם ככולם קרובים בהרבה, מכר התיאטרון. כעשרים דקות טורטרנו, אנו ומיקה מההפקה, מחלון לחלון בשעה שצוות התיאטרון מנסה להסביר לנו, ללא הועיל, שהם לא נורא נבונים; כדי להוסיף חטא על פשע, הם עשו זאת באנטיפתיות מופגנת. הנה דרך נהדרת למשוך קהל צעיר לתיאטרון.

2. כל החברים שלכם צופים בזבל טלוויזיוני ולכם אין מה לעשות? האזינו לרדיו הר-הצופים ביום שלישי בשמונה, לתכנית "שיחותיי עם הפסיכיאטר האלקטרוני". צפוי רוק ישראלי וככל הנראה איש עם מגבת. מי שרוצה להתרשם יוכל לשמוע תכניות קודמות דרך אתר ה-iCast של התכנית. כמי שלא האזין לרדיו שנים, נדלקתי.

3. הקשר בין הדברים, אגב, ברור. גם ציפורלה וגם רדיו הר הצופים וגם רוק ישראלי הם דוגמה ליצירה תרבותית ישראלית מקורית. גם כזה יש.

4. הערה אישית: אני לא כל כך איש של מילים בימים אלה. בקרוב אשוב.