פוסטים עם התגית 1984
צווחת הברבור
11 ביולי
נתחיל מהסוף: "חוק החרם", ההופך את הקריאה להחרמה כלכלית, אקדמית או תרבותית של מדינת ישראל או ההתנחלויות לעוולה נזיקית ואת מעליה של יוזמה כזו לחשופים לתביעה נזיקית, הוא חוק המעקר מתוכן את הדמוקרטיה הישראלית. זה חוק שקובע שבישראל, ישנן התארגנויות פוליטיות שהן בנות-ענישה, וקובע תקדים לפיו השלטון יכול להפוך התארגנויות פוליטיות מסוימות לכאלה. אף דמוקרטיה אינה יכולה להרשות לעצמה להפוך לעוולה התארגנות פוליטית שאיננה בלתי חוקית[1] אם ברצונה להישאר כזו. חופש ההתארגנות הוא מיסודותיה של הדמוקרטיה. בלעדיו, אין בה דבר. חקיקה שנועדה לקעקע פעילות פוליטית מסוימת, ספציפית, נקודתית, היא מצב בו המשטר מתערב בבחירתו של האזרח ומפעיל רגולציה על השוק היחידי שצריך להישאר חופשי מכזו: שוק הדעות.
- כלומר, הקריאה שלה לפעולה איננה קריאה לפעולה פלילית [↩]
האג'נדה: השתקה
5 באוג'
אפי העלה את זה לתשומת לבי, וטוב שכך. משרד התקשורת – אתם יודעים, זה שבראשו שר שאין לו טלוויזיה בבית – שוקלים הגשת תביעה כנגד עו"ד יהונתן קלינגר – מהאנשים האלה שפעילים בכל כך הרבה דברים מוצלחים שאני יכול רק לקנא – בגלל שקלינגר פרסם פוסט מוצלח בבלוג המוצלח שלו שבו הוא מראה שדובר המשרד, ד"ר יחיאל שבי, לא מספר לציבור את האמת כולה בהודעה מטעמו לעיתונות.
אפרט-יידאי
3 ביולי
"אנחנו יכולים לסלוח בנקל לילד שפוחד מן החושך. הטרגדיה האמיתית בחיים מתרחשת כאשר אדם מבוגר פוחד מן האור" (אפלטון)
חרדי העיר ירושלים מגדישים את הסאה פעם נוספת. למה שלא יגדישו? הרי כל הקצנה שלהם עוברת בשתיקה. המטרה הבאה של הבהמה השחורה ממאה שערים וגאולה היא "אגד", במטרה להפוך עוד ועוד קווי אוטובוס לקווי אפרטהייד הקרויים בטעות "מהדרין"*. ואיך מחרדים אוטובוסים? בדיוק ככה. תלמידות "בית יעקב" קיבלו חוזר שהופץ ע"י "רבני הועדה לענייני תחבורה" (מסתבר שיש כזו) הקורא להן לשמור על "נסיעה כהלכה" בכל קו אוטובוס, ולא רק בקווי החרפה.
עוד, לצעוד
25 ביוני
ראש עיריית ירושלים, אורי לופוליאנסקי, לא רוצה הומואים בעיר "שלו". למי אכפת אם סביר להניח שכספי הארנונה של הגאים הירושלמים משלמים את פחי האשפה השרופים, פרי החינוך החרדי שמשום מה מהולל במקומותינו? הנהלת עיריית ירושלים הודיעה לבג"צ שהיא מתנגדת לקיום מצעד גאווה בשטחה. פרובוקציה, הם קוראים לזה.
ברור שזו פרובוקציה. זו הפגנה, למען השם, איזו הפגנה איננה פרובוקציה? שביתת הרעב של חולי הסרטן מול הכנסת לא הייתה פרובוקציה? צעדתה של ויקי כנפו אל משרד האוצר לא הייתה פרובוקציה? מאהל המחאה של הסטודנטים, הפגנותיהם של "חיילי המילואים", חסימת הכבישים של מוכי הירח בכתום – מה היו אלה? פרובוקציה, מילה שמשמעותה האמתית נשכחה מפאת המטען השלילי שהיא נושאת עמה, היא בסך הכול מעשה שנועד כדי למשוך תשומת לב. מה נועדה הפגנה לעשות?
אד פרבולוס
12 ביוני
"כל עוד הילדים נהנים, הם תמיד טובים" (ס. קירקגור, או-או, כרך א’, ת’ מ. איתן).
הכתבה הזו, בה מתואר כיצד דנה ועדת הכלכלה של הכנסת בהצעת חוק שתמנע פרסום של מזון ומשקאות משמינים ולא בריאים לפני תשע בערב, עברה בשקט מוחלט. כבר התרגלנו לכך שחברי הכנסת שלנו מאמינים, יותר מכל, כי vox populi, vox Dei; תוך התעלמות מוחלטת מהעובדה שאין "קול העם", יש קולות, כך, ברבים (ושאם כבר, vox populi, vox diabolus).
דרוש: חילון
24 במאי
"משלמים מחיר יקר ומחריד כאשר אין הדתות משמשות בידי הפילוסוף אמצעי לגידול וחינוך, כי אם ניתן להן לשלוט מכוח עצמן ובאורח ר י ב ו נ י, כשהן רואות עצמן כמטרות סופיות ולא עוד אמצעי בין אמצעים" (פ.ו. ניטשה, מעבר לרע ולטוב, 62).
תופעה שראוי לתת עליה את הדעת בפרשת שריפת הספרים באור יהודה היא העובדה שגם המתנגדים לשריפה עושים זאת, ברובם, מתוך "יהודיזם" – שריפת הספרים מעוררת אצלם את בלוטות השואה – ולא מתוך הומניזם – קרי, התנגדות עקרונית להשמדת רעיונות, סתימת פיות, זלזול באמונתם של אחרים ולעומת זאת ראייה של זכותו של הפרט לריבונות מלאה החלטותיו כערך*. כי החברה הישראלית – גם אם לא במדינת ישראל, וזה נתון לוויכוח – היא הרבה יותר יהודית והרבה פחות דמוקרטית.
אש לגויים
21 במאי
"מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות."
עו"ד עוזי אהרון, שמחזיק בתואר הנכבד של סגן ראש עיריית אור יהודה, ארגן ביום חמישי שעבר מדורה מסוג חדש. אהרון, ש"ס כמובן, העלה באש מאות ספרי "הברית החדשה", שלטענתו חלוקתם הייתה חלק מפעילות מיסיונרית מסיבית בעיר.
אני לא הולך להכנס כאן לדמגוגיה של "במקום שבו שורפים ספרים" וגו’. אני גם לא מתכוון ללכת לכיוון של גודווין, ודובי מסביר טוב ממני למה. אני רוצה להתייחס לכמה עניינים בפרשה הזו שמזכירים לי מאוד את ההתנהלות של אותה ש"ס בדיוק בכל מה שנוגע להצעת חוק חסימת אתרים – הצעת חוק 892.
להקריב בתולה*
4 במאי
זמרים, אנשי טלוויזיה ושאר סלבריטאים הם פעמים רבות קרבנות של קהל המעריצים שלהם, שחושבים שאם הם קנו דיסק, או אפילו שלחו להם סמס בכוכב נולד, אז הם יכלים לתבוע שיתנהג כפי שנראה להם לנכון – אחרי הכול, הם עובדים אצלם, לא? אבל במקרה של מאיה בוסקילה, בר רפאלי וג’קו אייזנברג, אפילו התופעה הזו עוברת גבול מכוער.
אולי יותר מכולם, בר רפאלי היא הדוגמה הקלאסית לטיפוס חדש של אונס – אונס ציבורי. הייתי חייל כשפרשיית הגיוס של רפאלי התחילה, ומסביבי חיילים רעשו וגעשו. אנשים לא הצליחו להבין למה שמישהי לא תשים בצד קריירה של מאות אלפי דולרים ותבוא לערבב קפה, וסביר להניח שגם להיות מוטרדת מינית, למשך שנתיים.
892 – מכתב לרונית תירוש
9 במרץ
באתר "עבודה שחורה" מתפרסם היום מכתב שכתבתי למי שעד לא מכבר הייתה ממונה על חינוך ילדינו, חה"כ רונית תירוש, שמתייחס לתמיכתה בהצעת החוק. אעדכן כאן אם יגיע מענה.
אני רוצה להצטרף לפניה של מפעילי האתר לבלוגרים ומשתמשי רשת ליצור קשר בלתי אמצעי עם נבחרי הציבור.
892 – השר אטיאס יקבע לך מה נכון, בייבי
1 במרץ
את הצביעות בהצעת החוק 892 ניתן לחשוף בקלות, באמצעות הצעת תיקון פשוטה ביותר לחוק. התיקון הזה, שהוא בסך הכול תוספת קטנטנה לחוק, מציב את הצעת החוק המסוכנת הזו בדיוק במקום שהיא ראויה לו, ומראה בדיוק את חוסר תום הלב שיש בה, את הסכנות שבה ואת העמדה המוסרית הלקויה של כל מי שהצביע בעדה.
הבלוגיקה היא האתר של נמרוד אבישר, תושב גבעתיים, יליד 1983, נשוי, מומחה BI, בעל תואר ראשון בפילוסופיה ותקשורת מהאוניברסיטה העברית.
