גאווה, אטיאס, סטודנטים פעם אחרונה.
העם היהודי: המשטרה אישרה באופן עקרוני קיומו של מצעד גאווה בבירת ישראל, שחגגה לא מזמן יום הולדת עצוב לאיחודה הווירטואלי. המראות משנה שעברה, אם לסמוך על דברי החרדים, עומדים לחזור על עצמם. שוב נראה כמה שנאה יש בעיר שחוברה לה יחדיו, כמה קיצונית ומסוכנת אותה קבוצה אנטי-דמוקרטית ששמה את תפיסתה הדתית מעל לכל ערך דמוקרטי. הקהילה הלה"טבית, שבטוקבקים מכונה "ההומואים", היא המעוז הראשון של הדמוקרטיה הישראלית. מעטים מדי מבינים זאת, השאר רוצים קצת שקט. הטיעון המרכזי של הטוקבקיסטים הוא שיש לישראל די צרות מחוץ, ואל להם, ל"הומואים", להביא צרות חדשות. זה נשמע טוב, ואם תהיה בין הראשונים להגיב, יריעו לך. אין ספק שאיזשהו גימלאי משועמם נהנה לראות את הטוקבק שלו באדום בYNET. אבל זה ריק מתוכן. הקהילה הלה"טבית לא אשמה ב"מצב", והחרדים, מצדם, מעולם לא טענו שאם המצב הביטחוני של ישראל היה מופלא, המצב הכלכלי תואם את דירוג האשראי ושלום גדול ונפלא היה שוכן כאן, הם היו נותנים למצעד לעבור בשקט. ה"מצב" הוא לא השאלה. האם יש סיבה אמתית למנוע מהקהילה לקיים את מצעדה? קבוצת מפגינים, אזרחי ישראל, רוצה למחות בבירת ישראל. איפה כאן הבעיה? באיזו דמוקרטיה מותר לקב' אוכלוסייה אחת להצר צעדיה של אחרת? אין פה בכלל שאלה של זכות מול זכות. אין לחרדים זכות-שמצעד-הגאווה-לא-יעבור-בירושלים. יש להם זכות מלאה לחשוב כל מה שיעלה על רוחם לחשוב על מצעד הגאווה, על הקהילה הלהט"בית, על חופש ושחרור מיני ועל כל דבר אחר שיחפצו בו. אבל אין לאף אחד זכות לחסום קבוצה אחרת מלבטא את עצמה. זה כל כך בסיסי, כל כך מהותי לדמוקרטיה, שפשוט לא ייאמן שיש מי שמנסה להשתמש ברטוריקה דמוקרטית כדי לסתור את זה. וזו אכן הרטוריקה שמנהיגי החרדים משתמשים בה. הם מדברים על פגיעה בציבור שלהם. הם עושים שימוש ציני במאפיין הפלורליסטי הקובע, שזכותך להניף את ידך נעצרת באף של השכן שלך, ומצהירים שאפם נמצא שם. אבל העיקרון הזה הוא דו כיווני. גם דחיפה של השכן שלי את אפו כך שאוכל להזיז את ידי רק לכיוון בו הא רוצה היא אלימות אנטי-פלורליסטית. צריך לשאול האם הטענה החרדית שמצעד הגאווה פוגע בהם, יש בה ממש. הרי לא רק חרדים גרים בירושלים. זו אינה עיר שלהם. זו עיר הבירה של ישראל הפתוחה בפני כלל אזרחיה. מדוע משחקי כדור רגל בשבת או הפאבים הפתוחים במרכז העיר בשישי לא מפריעים לחרדים בעיר, ואילו מצעד גאווה ביום חול כן? חילול שבת הוא עבירה גדולה ממשכב זכר, על חילול שבת יש עונש מיתה מידי בית דין, ועל משכב זכר – כרת – כלומר עונש מידי שמיים. מה יש בעצם המצעד שעובר על חוקי היהדות בכלל? ההומוסקסואליות כשלעצמה, היא אכן מנוגדת לתפיסה הדתית. אבל היכן כתוב שלחוטא אסור לצעוד או להפגין? מהי מהותה של הפגיעה הזו, שהחרדים מדברים עליה? אין מנוס מההבנה שמהותה פוליטית. לופוליאנסקי, שיודע לאיים בהשתלטות של החמאס על ירושלים, יודע מי באמת משתלט על העיר. כל עוד הקהילה הלהט"בית צועדת בעיר, היא מהווה תזכורת כאובה, שירושלים איננה בסיס כוח חרדי, אלא עיר הבירה של כלל ישראל. וככזה, הוא חשוב מאין כמותו. דם על הידיים: ישראל כמרקחה. טילי הקסאם הנופלים על שדרות כבר שנים לפתע הפכו לנושא הכי חשוב. העיתונאים, שרק לפני שבועיים דרשו את ראשו של אולמרט על מגש, נפלו לספין הזה. מישהו זוכר את וינוגרד? אם אנחנו יכולים ללמוד משהו מאירועי הימים האחרונים, זה שהתקשורת לא למדה דבר. שוב היא מתלהמת, הפרשנים הצבאיים קוראים להיכנס בכוח, דן מרגלית כותב שאם בישראל יש פליטים צריכים להיות כאלו גם בעזה, טומי לפיד מספר לנו שחייבים לירות, ועכשיו. מה נפיק מהירי? הרתעה? מה, חמאס לא יודע שאנחנו יותר חזקים? היושבים בראשו הם חבורה של מטורפים לא ריאליים שבטוחים שהחמושים שלהם יכולים לכבוש את ישראל מידי צה"ל? הם לא יודעים שיש לנו את היכולת למחוק את רצועת עזה, אם נחפוץ בכך, ולא רק היכולת, אלא שאנחנו גם אכזריים מספיק לעשות כן? האם מישהו חושב ברצינות שהפלשתינאים לא יודעים שישראל חזקה יותר? הרג? סיפוק של יצר נקמה הוא סיבה מספקת לסכן חיי חיילים, ליטול חיי אדם, לחסל?אולמרט מתנהג כמו בריון סוג ד'. משחטף מכות בחטיבת הביניים, הוא הולך לעשות שרירים בגן הילדים. הוא יצא מעזה מנצח, חמאס יתחנן לרחמים, והוא עוד ייראה כמי שניסה למנוע את זה. נו באמת, כששרת החוץ מודיעה שלא תסכים להפסקת אש, על מה הם מדברים? ככה יתגבר על וינוגרד, ככה יזכה בתמיכת הציבור. מי שסולל לאולמרט את הדרך לייצוב הקריירה הפוליטית שלו על גבם של תושבי עזה הוא העיתונאים המתלהמים, מתלהמים כפי שהתלהמו לפני מלחמת לבנון השנייה. למילה יש כוח, ומי שמטיף להרג, ירי ופעולות צבאיות, יש לו דם על הידיים.
לחתום על הסכם? למה לצאת לשביתה?אנחנו לא חיים בסוג כזה של מדינה, עדיין. מדינה מחויבת לחוזים ולהסכמים שהיא חותמת. צריך היה להמשיך את המאבק עד להסכם שמבטל דה-פקטו את וועדת שוחט – או על ידי זכות וטו מוצהרת ומלאה, או על ידי סגירתה. הוועדה נולדה בחטא, ואסור היה להשאיר לה פתח. אבל שונשיין התקפל, בין השאר בגלל אגודת הסטודנטים באוניברסיטה העברית. האגודה בעברית יצאה בחוסר חשק בולט למאבק, והציע לקבל כבר את ההסכם הראשון (זה שהציע הקפאה של שכר הלימוד לשנתיים, ורק אח"כ יישום של רפורמת שוחט). הם הצביעו כנגד המשך השביתה בכל הזדמנות. גם לסטודנטים שלהם הם שיקרו, ולא בחלו באמצעים לשם כך. הדוגמה הטובה ביותר לכך הייתה סקר שנשלח לסטודנטים, שהיה בנוי בצורה שהייתה מכשילה כל סטודנט בקורס לשיטות מחקר. כולם יודעים כמה קל להטות סקר. אגודת הסטודנטים בעברית עשתה עבודה יוצאת דופן בנושא הזה. ההסכם שהתקבל בסוף הוא ביזיוני וחסר ערך. מאבק הסטודנטים הבא רק מחכה מעבר לפינה, ולטווח הארוך נפסיד כולנו. ראוי שמי שהאשים את מנהיגי המאבק בפוליטיקה קטנונית, כמו יו"ר אגודת הסטודנטים באוניברסיטה העברית, יקשוט עצמו ויסביר לנו מה היו מניעיו הכנים, לא אלו שהוא מפרסם בעיתון הפרבדאי של האגודה שלו, להתנגדותו לכל צעד של מאבק. נתראה בקלפי, שגב.
ומלבד זאת, יש להפסיק את המשטר הצבאי בבורמה
29 מאי, 2007 ב 15:32
הי.
אני ממש זקוק לאנטרים בין הפסקאות. אין לך מושג כמה אני מותש עכשיו מלקרוא מה שכתבת.