ירד מהפסים – השינוי הגדול של מאיר שטרית
במוסף סוף השבוע של "ידיעות אחרונות" התפרסם ראיון עם שר הפנים החדש, מאיר שטרית (לא נמצאה גרסה מקוונת). בין היתר אמר שטרית בראיון: “הגיע הזמן להביא לארץ רק יהודים…בעוד כמה שנים ישראל כבר לא תהיה מדינת היהודים". ואחרי שהגדיר את הבעיה, מגדיר שטרית את הפתרון: “בראייה שלי, חובתנו לקלוט כל יהודי שיכול ורוצה להיקלט בארץ, בתנאי שהוא רואה עצמו שותף לגורלנו ורואה את ילדיו חיים כאן בעתיד. בנוסף, חייבים ליצור מבחנים נוספים…אני בעד שעולים יהיו חייבים ללמוד עברית, ושיישבעו אמונים למדינה…אין ספק שהמדינה הגזימה בחוסר הפיקוח על העולים מרוסיה…”
אכן. שטרית מגדיר את הבעיה; ישראל קולטת לתוכה פחות מדי יהודים - ומיד קובע שיהודי שיעלה לארץ יהיה חייב לעמוד בקריטריונים נוספים כדי להיות אזרח. ומעבר לעובדה ששטרית מציע פתרון שלחלוטין לא יפתור את הבעיה, הוא מציע פתרון רע, פתרון שמשנה את הבסיס הקיומי של ישראל.
כי שטרית יוצר למעשה הפרדה, או מבטל את הזיהוי, בין "יהודי שחי בישראל" לבין "אזרח ישראלי". הוא מגדיר תנאי יסוד לשיוך לישראל, כלומר, תנאי קבלה נוספים ל"אומה הישראלית", שאינם "היות יהודי" בלבד. ההפרדה הזו היא חדה – אם בעבר מספיק היה להיות בן הלאום היהודי (עוד נגיע לסלט שעושה שטרית גם בנושא הזה) בתוך גבולות ישראל על מנת לקבל אזרחות ישראלית, היום נכנס קריטריון נוסף, למשל – ידיעת עברית. הקריטריון הנוסף הזה מבדיל ומפריד בין בן הלאום היהודי ואזרח ישראל, ויוצר אומה ישראלית מחד, שהיא נבדלת מהעם היהודי מאידך.
ולמה זה רע? זה רע, כי זו חשיבה מחדש של הבסיס הקיומי של מדינת ישראל, ועם כל הכבוד לשטרית, חשיבה מחדש כזו צריכה להיות תוצר של דיון ציבורי מעמיק ולא של החלטה של שר עקב סבב פוליטי. מדינת ישראל היא ההגשמה האולטימטיבית של החזון הציוני, בכך שהיא המקום המאפשר ליהודי להיות ריבון לגורלו. הריבונות הזו מתבטאת בהשתייכותו של היהודי לקורפוס הריבוני בישראל, קרי – לגוף האזרחים. לו תהפוך ישראל, למשל, לדיקטטורה, תפסיק להיות הגשמתו של החזון הציוני, כי דיקטטורה אינה מבטאת את ריבונותו של כל יהודי על עצמו, אלא כופה על היהודי בישראל ריבונות זרה. כתבתי כאן בפוסט הקודם שזו אחת הסיבות, אולי העיקרית שבהן, שהציונות מחייבת דמוקרטיה – כי בדמוקרטיה הריבון הוא סך כל הפרטים בחברה, ובמקרה של מדינת לאום יהודית, מדובר בכל יהודי שגר במדינה. כרטיס הכניסה לגוף הריבוני הזה או אזרחות במדינת ישראל. את התפיסה שלהיות יהודי בישראל הוא תנאי מספיק (אם כי לא הכרחי) לאזרחות ישראלית ולהגשמת ריבונותו של כל יהודי על עצמו מבטא חוק השבות במתכונתו הנוכחית.
אפשר להתווכח על מהות הבחינה, האם ידיעת עברית היא תנאי הגיוני. כשלעצמי אני חושב שמדובר בתנאי מגוחך כמעט, שצריך להגיע מהחברה (ובמרבית המקרים גם מגיע מהחברה) ולא מתוך חקיקה. אבל עצם הכנסת מנגנון בחינה מבטל את הזיהוי שדיברתי עליו, וככזה הוא משנה את העיקרון שעליו מבוססת מדינת ישראל כמדינת העם היהודי. זה פותח פתח נרחב לסכנות שונות; למעשה, מחר בבוקר אנשים מסוגו של עדי אופיר יוכלו לדבר בנחת על האומה הישראלית הרב לאומית שאין לה יותר מרמז לקשר לעם היהודי בכללותו. כי, למשל, כשמדובר על ידיעת עברית ונאמנות למדינה, כל דרוזי יהיה מתאים יותר מכל עולה יהודי.
אגב, ואגב גדול, אני עושה כאן הנחה לשר הפנים החדש. לאורך הראיון שר הפנים מדבר על עצם הכניסה לארץ, ולא על מתן אזרחות. אני מפרש את דבריו כאילו אמר שלא ייתן אזרחות אוטומטית ליהודי שעולה ארצה, על אף שאותו יהודי יוכל להתגורר כאן במעמד של תושב; שטרית עצמו לא אומר זאת – האמירה שלו קיצונית בהרבה ומדברת על הכניסה ארצה, כלומר, ישראל תפסיק להיות מקלט פוטנציאלי של יהודי העולם. פורעים בך? תלמד עברית, אחר כך נקבל אותך. רק השנה הוצפה ישראל בעלייה נפלאה מצרפת, יהודים שבעקבות רצח אילן חלימי ואירועים נוספים נלחצו מהשלכות המשך החיים בצרפת והחליטו לבוא ארצה. חוקי שטרית היו משאירים אותם בצרפת, שכמו שכנתה בריטניה הולכת והופכת למדינת לווין מוסלמית.
ובכך לא מסתיימים הדברים. משפט אחד שאמר שטרית יוצר זיהוי מסוכן בין בן הדת היהודית ובין בן הלאום היהודי. “היום החוק קובע שנכד של יהודי, גם אם אינו יהודי, זכאי לעלות ארצה. צריך לחשוב על זה". מישהו מוכן למצוא מורה לאזרחות שיסביר לשטרית שאין נכד ליהודי שאינו יהודי, בדיוק כשם שאין נכד לגרמני שאינו גרמני, בלי כל קשר לאמונתו הדתית?
הרי חוק השבות במתכוון ובמודע לא חופף בהגדרתו את היהודי להגדרה ההלכתית – הוא חופף להגדרה הלאומית של היהודי, כבנו של הלאום היהודי (לא לגמרי, אבל לפחות במידת מה). כלומר, אם אני מחליט להתנצר, למשל (אין סכנה כזו. לא מחליפים רעה חולה אחת באחרת), אני מפסיק להיות בן העם היהודי, וברמת העיקרון אפשר לקחת ממני את תעודת הזהות.
וזה רע מכמה בחינות. זה רע גם כי חוקי נירנברג לא בדקו אם היהודי מניח טלית או שמא חוגג את חג המולד, הם בדקו מוצא; ואין סיבה לחשוב שחקיקה אנטישמית חו"ח בעתיד תפעל אחרת. אבל לא רק. זה רע כי זה יישור קו עם העמדה החרדית הנותנת כוח בלתי מוגבל להגדרת יהודי לממסד רבני דוגמטי. זה רע כי זה יוצר תנאי נוסף – כדי להימנות על המדינה שאמורה להיות הגשמתה של ריבונות היהודי על עצמו יצטרך העולה להיות בן דת מסוימת ולהוכיח זאת. איך ניתן להוכיח שאדם, בדתו, יהודי? האם רפורמי הוא יהודי (לא, אם תשאל את הרבנות בארץ)?
יתירה מכך, חוסר הבחנה בין בן הדת היהודי לבן הלאום היהודי משרת את הטוענים שאין לאום יהודי – יש רק דת יהודית. לדת לא מגיעה מדינה, ולכן ליהודים לא מגיעה מדינה, וחזרנו לכך ששטרית משחק לידיהם של עדי אופיר ומרעיו ומבטל את עצם קיומו של לאום יהודי.
כסיכום ניתן לומר שתכנית שטרית להגירה משנה מהיסוד את הגדרתה של ישראל כמדינת העם היהודי ומנוגדת לחזון הציוני. אם יצליח במזימתו, נעמוד פעם נוספת במצב בו הממשלה הנוכחית מוכרת את העקרונות שעליהם אנו חיים למען הצלחה פוליטית צרה.
ומלבד זאת, עדיין משתולל משטר צבאי בבורמה.
17 יולי, 2007 ב 11:03
"מישהו מוכן למצוא מורה לאזרחות שיסביר לשטרית שאין נכד ליהודי שאינו יהודי, בדיוק כשם שאין נכד לגרמני שאינו גרמני, בלי כל קשר לאמונתו הדתית?"
זה לא ככה. חוק השבות מתיר גם לקרובי משפחה שאינם יהודים (נכדים, בני-זוג) לעלות ארצה, אבל יש לו הגדרה שונה ליהודי.
עפ"י חוק השבות: "יהודי - מי שנולד לאם יהודיה או שנתגייר, והוא אינו בן דת אחרת".
כלומר, יש תלות דתית.
"הרי חוק השבות במתכוון ובמודע לא חופף בהגדרתו את היהודי להגדרה ההלכתית – הוא חופף להגדרה הלאומית של היהודי, כבנו של הלאום היהודי (לא לגמרי, אבל לפחות במידת מה)."
למעשה, הוא מאוד חופף להגדרה ההלכתית.
אם הוא לא היה, לא היתה סיבה שיהיה כתוב בו שיהודי הוא מי שנולד ל*אם* יהודיה. למה אם ולא אב?
הזהות הלאומית של היהודי היא פועל יוצא של ההלכה הדתית.
ההלכה קובעת שייכות לאומית על בסיס קריטריונים דתייים. הסיבה שניתן להישאר יהודי על אף חטא כזה או אחר היא בפסיקה ההלכתית "ישראל שחטא, אף על פי שחטא, ישראל הוא" (תלמוד בבלי).
כאן ההגדרה של חוק השבות שונה משל ההלכה, והיא מחמירה יותר.
על-פי ההלכה, גם אם תמיר דתך תישאר יהודי ועל-פי חוק השבות - לא.
הזהות היהודית היא זהות שבטית, שמאגדת לאום ודת. היא שונה מההגדרה הנפוצה של לאום ודת כשני יצורים שונים שאינם תלויים האחד בשני.
מה שעובד לאומות העולם, לא עובד לנו.
הניסיון להפריד בינהם עד כה עלה בתוהו.
18 יולי, 2007 ב 14:11
טוב, באין מורה לאזרחות, אני אעשה את זה; אבל אני מאד לא מרוצה.
אמרת דבר והיפוכו. מרגע שאני מכיר בזכות האזרחות של בנו של יהודי (שים לב, יהודי זכר) ואף של נכדו של יהודי, אני מכיר בכך שגם מי שאינו יהודי לפי דתו (ואכן, בן לאם נוצריה ואב יהודי אינו יהודי לפי דתו) כיהודי לפי לאומו. כיוון שזה הסעיף שזומם השר לשנות, כאן טמון עצם העניין.
התלות הדתית שאתה מדבר עליה מגיע בנושא הגיור, אבל גם כאן (ובעיקר עקב פסיקת בג"ץ בנושא מ-1995) העניין אינו שחור ולבן. למשל, מדינת ישראל מכירה בגיור קפיצה רפורמי - בעוד הממסד הרבני לא.
התשובה כאן היא נורא פשוטה: כי אתה תמיד יודע מי האם. אגב, גם אזרחות גרמנית ניתנת ע"י שייכות ללאום הגרמני, וזה נקבע לפי האם. גרמני הוא מי שאמו גרמניה, או שהתאזרח ואינו בן מדינה אחרת. מצא את ההבדלים.
אוי אוי אוי. לא. כשכתוב "או שנתגייר ואינו בן דת אחרת", "אינו בן דת אחרת" מתייחס לגיוֹר, לא ליהודי. הכוונה היא, לפי כל פרשנות מקובלת, "שהשלים את גיורו". אם בן לאם יהודיה יתנצר, עדיין תהא שמורה לו הזכות לעלות לארץ, לו ולבניו ולבני בניו. זה החוק. אז איך בדיוק הוא מחמיר יותר מההלכה?
ועל כך שהרבנות מרשה לעצמה לבטל גיורים עוד לא אמרתי כלום.
אז נכון, לצערי ההפרדה של חוק השבות אינה מלאה - אבל היא טובה בהרבה מאי הפרדה.
חזרה אל הספרים, אני אומר.
18 יולי, 2007 ב 19:31
טוב, באין מורה לאזרחות, אני אעשה את זה; אבל אני מאד לא מרוצה.
לא נורא, יהיה בסדר
אמרת דבר והיפוכו. מרגע שאני מכיר בזכות האזרחות של בנו של יהודי (שים לב, יהודי זכר) ואף של נכדו של יהודי, אני מכיר בכך שגם מי שאינו יהודי לפי דתו (ואכן, בן לאם נוצריה ואב יהודי אינו יהודי לפי דתו) כיהודי לפי לאומו
לא, אתה מכיר בזכותו לעלות לא"י. זה לא אומר שאתה מכיר בו כיהודי מבחינה רשמית.
התשובה כאן היא נורא פשוטה: כי אתה תמיד יודע מי האם
היא פשוטה מזו - מדובר בחוקים הלכתיים (או ברוח ההלכה, אם תרצה).
אגב, גם אזרחות גרמנית ניתנת ע”י שייכות ללאום הגרמני, וזה נקבע לפי האם. גרמני הוא מי שאמו גרמניה, או שהתאזרח ואינו בן מדינה אחרת. מצא את ההבדלים.
מהבדיקה השטחית שלי בויקי מצאתי כי:
Those born after January 1, 1975 are Germans if the mother or father is a German citizen.
אם או אב, לא רק אם.
כשכתוב “או שנתגייר ואינו בן דת אחרת”, “אינו בן דת אחרת” מתייחס לגיוֹר, לא ליהודי. הכוונה היא, לפי כל פרשנות מקובלת, “שהשלים את גיורו”. אם בן לאם יהודיה יתנצר, עדיין תהא שמורה לו הזכות לעלות לארץ, לו ולבניו ולבני בניו.
שוב אני חוזר ואומר: ההכרה של חוק-השבות בזכות הבנים והנכדים לעלות לארץ היא על בסיס קרבה משפחתית, ולא על בסיס הכרה ביהדות.
העתירה השלישית של בני-הזוג שליט לבג"צ, ע"מ לרשום את בניהם כיהודי, נדחתה על בסיס השינוי שחל בחוק השבות בשנת 1970.
ראה כאן:
http://lib.cet.ac.il/pages/printitem.asp?item=16664
ליהודים המשיחיים היום לא נותנים לעלות מתוקף חוק השבות.
ראה את המכתב שה-MJAA כתב לבג"צ בנושא:
http://www.mjaa.org/engine.cfm?i=4&sl=92
חזרה אל הספרים, אני אומר.
אני יודע שאתה חושב שאני לא טורח לבדוק לפני שאני מדבר, אבל אני כן.
את הבגרות באזרחות עשיתי לא מזמן והצלחתי בה.