למצוא את הסיבה, הפודל הצרפתי של הדמוקרטיה, יופי, תשברו; מעולם לא היה מצבנו.
לעקור מהשורש: שוב רצח במשפחה, שוב בקהילת יוצאי אתיופיה. לפני חודש היה מקרה דומה, ובכלל, הרציחות בקרב קהילת יוצאי אתיופיה הן בשיעור גבוה. אפשר להאשים את המצב הכלכלי, את המצב החברתי, את הקליטה (העלובה מאד, בייחוד בהקשר של יוצאי אתיופיה), אפשר ורצוי לעשות את זה. אבל צריך גם לבדוק דבר נוסף. יש יסוד סביר להנחה שיש משהו שהוא אינהרנטי בקהילה האתיופית, שהופך את חייה של האישה לחשובים פחות בעיניהם. אמנם, אתיופיה אינה מדינה מוסלמית, אבל מדובר במדינה פסאודו דמוקרטית (לפני כשנתיים נורו כמאתיים מפגינים למוות ע"י המשטרה - לא בדיוק סממן דמוקרטי מובהק) ומסורתית מאד. יש לבדוק, בכל הכלים המתאימים, מהם האלמנטים התרבותיים שהופכים את רצח הנשים בקהילה זו לחדשות של פעם בחודש, ולפורר אותם. אבירי המולטי קולטורליות יצחצחו חרבותיהם, כרגיל, אבל זו ההשקעה הכי חשובה שמדינת ישראל יכולה להשקיע בקהילה הזו.
כלב צעצוע: התקשורת הישראלית, שאמורה להיות כלב השמירה של הדמוקרטיה, מתמסרת לליטופים. פתאום אבו מאזן הוא פרטנר לשלום, וועידת נובמבר היא מרכז העניינים. עפו מהחלון ענייני וינוגרד (ראש עיריית ישראל עדיין אוחז בתפקידו, יותר משנה אחרי מלחמת המחדל ההיא), ענייני הנדל"ן המטונפים (שהם גם ענייני דמוקרטיה - כמו כל עבירה על חוק מימון בחירות), הכול נדחק לשוליים - אולמרט הבטיח לחזור מארה"ב עם "הצהרה משותפת", וזה מספיק לקהל הלקקנים כדי לשכוח מהכול. בכל זאת, סוכות בדיוק נגמר, ולאתרוגנים אין עבודה. התקשורת שלנו מעדיפה להתעסק בוויכוח בין הפלשתינאים לישראלים על האם או לא יהיה לוח זמנים מוסכם למשא ומתן מאשר להתעסק בדברים האחרים. ומי שנדמה לו שהתזמון של הדברים מקרי, שוכח כנראה שאולמרט למד כמה שיעורים משרון. בינתיים, התקשורת שלנו לא ממלאת את תפקידה כלל.
בכוח: משרד האוצר מתכונן לשביתת מורים ארוכה. כן, בר-און ובריוניו יראו למורים האלה מה זה. לשבות הם רוצים? האוצר כבר ישבור אותם. חודשיים בלי משכורת יגמרו אותם, אתם תראו. זו אותה גישה שנקטה ממשלת אולמרט נגד הסטודנטים, הנכים, ניצולי השואה - להתעלם, הם כבר ישברו.
שכר המורים בישראל נמוך מכדי למשוך להוראה כל מי שיכול לעסוק במשהו אחר. בכל מקום בעולם, כשהעלו את שכר המורים (ואת הדרישות מהם, בהתאמה) קרו שני דברים. האחד, הסמינרים ובתי הספר למורים נמלאו מועמדים טובים, ויכלו לברור את המובחרים שבהם. השני, מערכת החינוך כולה השתפרה פלאים והתייצבה. זו תרופה בדוקה, שנוסתה כבר פעמים רבות (למשל ביפן, בגרמניה, בבריטניה ועוד). ממשלת ישראל מעדיפה להשקיע בהישרדות נוסח חוק נהרי במקום בפתרונות בדוקים, ומציעה "רפורמות" מבזות.
ויותר חשוב משכר. במדינות מתוקנות יותר, מורה הוא מעמד. פעם, כדי לקבל אזרחות בריטית, צריך היה לקבל המלצה מאזרח בריטי שהוא פרופסור, עורך דין או מורה. אצלנו, כשהממשלה רוצה לשבור את המורים בכוח, מה הפלא שהתלמידים מפעילים כוח גם הם?
ומלבד זאת , עדיין משתולל משטר צבאי בבורמה.
11 אוקטובר, 2007 ב 11:08
נו, אפשר כבר להגיב?
11 אוקטובר, 2007 ב 11:20
מסתבר שכן!
ההסבר המקובל הוא שבאפריקה היה אורח החיים פטריארכלי, כמקובל בחברות כפריות/שבטיות/מסורתיות בעידן ההיסטורי. עם ההגעה לארץ התרסקו כל אורחות החיים המוכרות, וחלה צניחה דרמטית במעמד החברתי ובדימוי העצמי של בנות ובני הקהילה. בנוסף לכך, נוצר מצב של "היפוך דורות". כיון שהצעירים מסוגלים לקלוט ביתר קלות שׂפה חדשה ומנהגים חדשים, הם הפכו להיות מנהלי הקשר עם הרשויות ועם שאר החברה. לפיכך גם הפכו לבעלי כח רב יותר בתוך המשפחה. התסכול הרב ביותר נצבר אצל האבות, שהדרדרו מהמקום הגבוה ביותר בהיררכיא המשפחתית, למקום הנמוך ביותר. העצבים יוצאים, כרגיל, על האשה.
האם יש משהו בתרבות יהודי אתיופיא שגורמים להם להפליא מכות באשה דוקא, ולא לכבות מגהץ על הילדים? אין לי תשובה. אולי חשוב להזכיר בהקשר זה שמבחינות מסויימות גם לנשים קל יותר להקלט בחברה החדשה מאשר לגברים. הזדמן לי כבר לראות כמה וכמה ריבות אתיופיות פוסעות שלובות זרוע עם צעירים צברים. צעיר אתיופי עם ריבה צברית עוד לא ראיתי.
לסכום: במקום להתמקד בנימים הדקים, צריך פשוט להשקיע בקהילה, נקודה. תחושת הבטן שלי אומרת שדוקא מתוך הקהילה האתיופית עתיד לצמוח לנו עתיד טוב יותר.
בעניין שביתת המורים אני רוצה להפיץ את הבשׂורה של מקס הזועם:
להמשיך להגיע לבתי-הספר, אבל במקום לנהל את השיעורים כרגיל, לכנס את התלמידות והתלמידים, ולהסביר להם מה המצב. הם יבינו. כמה ימים כאלה, וכולם יוצאים לרחוב. ואז הממשלה כבר לא תוכל להתעלם.