פתחון פה

מפלגת העבודה הציגה את עצמה לפני הבחירות כאלטרנטיבה סוציאל דמוקרטית. אירועי הימים האחרונים מראים שהמפלגה ירדה מהפסים. לא זו בלבד שהמפלגה איננה חברתית או דמוקרטית, היא מניפה גרזן כבד על המדיניות החברתית ועל הדמוקרטיה הישראלית.

כבל משתולל: הנה זה קרה, התוצר הסופי היחיד שיכול היה להיות לציד המכשפות כנגד אלה שהצבא שחרר, אבל לא מוכן לוותר עליהם. ח"כ איתן כבל, מזכירה הכללי של מפלגת העבודה, בתיאום עם משרד הביטחון, בראשותו של יו"ר המפלגה, זומם הצעת חוק דראקונית שתמיט מכה קשה על הדמוקרטיה הישראלית. מעתה אמור: המשתמט – אזרח סוג ב'. מי שלא ישרת בצבא העם לא יוכל להצביע בבחירות, להוציא רישיון נהיגה או לעסוק ברפואה או פסיכולוגיה. יפה  טוען יוסי גורביץ שאפילו רוצחים ואנסים מורשים לעשות את הנזכר לעיל; אי שירות צבאי הוא עבירה חמורה מאלה, מסתבר.

ומיהם אותם משתמטים? ובכן, הם פשוט לא קיימים, כפי שהוזכר פה כבר בכמה נסיבות. החוק, כנראה, יגדיר אותם כך: חיילים שהשתחררו במחצית שנת השירות הראשונה, גברים דתיים שלא התגייסו אך לא לומדים, נשים המדווחות דיווחי שווא על דתיותן, מי שמוציא פטור פיקטיבי נפשי, מועמדים לשירות שאינם מתייצבים בלשכת הגיוס.

רק עצם ההגדרה מקוממת. חיילים שצה"ל שחרר במחצית שנת השירות הראשונה הם משתמטים? הרי הצבא שחרר אותם. שלא לדבר על האבסורד שבו חייל שנפגע קשה בטירונות עלול לעבור עוד זובור ציבורי בידי החוק. לא שזה יפתיע מישהו, אחרי שאמ"ש ומפקדו המטורלל שקלו לגייס אוטיסטים.
הסעיף השני, דתיים שלא התגייסו ולא לומדים, הופך את החוק האזרחי למכשיר בידי ראשי הציבור החרדי לנגוש בציבור שלהם. זו החמרה של חוק טל, החמרה שתמנע מהחרדים לצאת לעבוד ותחייב אותם לשבת בישיבות חסרות התועלת שלהם.
הסעיף השלישי מניח שיש "דתיות" מובהקת. מה הולכים "פקחי הגיוס" לבדוק, את אורך החצאית? צבע השביס? זאת ועוד, עד איזה גיל הולכים לבחון זאת? האם מי שגדלה בבית דתי עד גיל 18 וכשיצאה לחיים ברשות עצמה יצאה בשאלה היא משתמטת? האם שכח איתן כבל כי בשר התותחים לו הוא כה רעב מתגייס כאשר הוא עוד בחזקת הוריו? ועוד – האם החוק נועד להיות, שוב, אמצעי כפייה באמצעותו תוכל החברה הדתית למנוע מנשותיה לבחור בדרך חיים אחרת?
הסעיף הרביעי הוא אולי המקומם מכולם, פשוט כי הוא מתאר מצב לא קיים. אין פטור נפשי פיקטיבי. פשוט אין חיה כזו. יש פטור נפשי שהצבא נתן. כלומר, מי שהעז להיות לא כשיר נפשית לספוג עלבונות ממפקדים בני 19 ויחס משפיל מפקידים בני 18 לא ראוי להיות אזרח שווה זכויות בישראל, אם תשאלו את כבל.
הסעיף החמישי מדבר על עריקים, לא על משתמטים. להם כבר יש עונש הקבוע בחוק. על העונש הזה זוממים כבל וברק להוסיף עונש נוסף.

למי שעזר בהכנת הצעת החוק הזו, האלוף אלעזר "הבו לי גופות" שטרן, יש את ההגדרה שלו: "כל צעיר בגיל גיוס, שהוא וסביבתו הקרובה יודעים שהוא צריך להיות בצבא והוא לא נמצא שם הוא משתמט", אמר האלעזר. אני מניח שלשטרן יש אמצעים לבדוק מה יודע הצעיר ומה יודעים בסביבתו הקרובה, או אולי הוא מתכוון לבחון זאת על פי עיר המגורים.

או כפי שאמרה דליה דורנר, בפשטות רבה: "שלא יבלבלו את הראש. קודם כל הצבא משחרר את האנשים האלה ואחר כך הוא מתלונן?"

הצעת החוק הזו מלבה פילוג, מבחינה בין דם לדם (כפי שאבחן במדויק גורביץ) ותהווה, אם חלילה וחס תתקבל, מכה קשה לדמוקרטיה הישראלית. וכל כך למה? גורביץ מגיע לאותה המסקנה אליה הגיע כותב שורות אלה כבר באוגוסט  - כדי לתרץ את מחדלי המלחמה ולשקם את מעמדו של צה"ל בציבור.

ומגישי הצעה זו הם לא משיח השקר אפי איתם או חבריו, אלא אותם אנשי מפלגת העבודה שהבטיחו לנו "שר בטחון חברתי", אותם אנשי מפלגת העבודה שמנסים לצייר עצמם כשמאל פוליטי וכמפלגה בעלת רגישות חברתית. הצעת החוק הזו של כבל, ברק ושטרן היא סכין בגב מצביעי המפלגה, לא פחות.

רק שלא יכאב: ממשלת אולמרט-העבודה לא צריכה לשאת ולתת עם עובדיה השובתים. היא פשוט יכולה ללכת לבית הדין לענייני עבודה ולבקש מסטיב אדלר צווים ברגע שהשביתה נעשית כואבת, ברגע שעלול להיווצר נזק. זו חוכמה קטנה מאד, להיפגש עם המרצים רק בתיווך ור"ה, למשוך אותם באף בהצעות מבזות, להמנע מפתרון המשבר ואז לנסות לכפות בכוח צווי מניעה בנימוק של נזק גדול מאבדן הסימסטר. לו היה הסימסטר חשוב מספיק, אני בטוח שבריוני האוצר היו מוצאים למרצים פתרון מזמן. לעובד במדינת ישראל מותר לשבות. מה שהמדינה עושה הוא משחק מלוכלך – היא מאשרת לעובד לשבות רק כל עוד זה לא גורם לה נזק – אז מה היעילות בשביתה בכלל?

ראש עיריית ישראל נתן את הביטוי הבוטה ביותר לכך: " אני פונה אליכם ברגע האחרון כדי שלא תאלצו להגיע לעבוד תחת צווים. אנחנו כבר למודי לקחים משביתות קודמות שנמשכו זמן ארוך מהנדרש", אמר למרצים. כלומר – קבלו את מה שנותנים לכם, או שנכריח אתכם לעבוד כאחרוני נוגשי העבדים. ואם לא די בכך, עוד הוסיף איום מרומז – ראו מה קרה לעמיתיכם המורים העל יסודיים.
ובשני המקרים בהם סטיב אדלר נזרק לזירה – בשביתת המורים אותה קטעו הצווים שלו באלימות ובשביתת המרצים מעליה מרחפת חרב הצווים – מדובר היה בעובדים הסרים למרותה של הפרופ' יולי תמיר, שרת החינוך שמפלגת העבודה נפנפה בה כל כך לפני הבחירות. זכור לי איך בכנס באוניברסיטה העברית דיברה תמיר על חשיבותה של ההשכלה הגבוהה ועל הצורך להידבר עם המורים; זו אותה תמיר שאפשרה להוציא למורים צווי מניעה ושקולה לא נשמע לגבי שביתת המרצים. היא עומדת בראש המל"ג, לעזאזל, הייתם מצפים שתהיה מעורבת במשא ומתן, או לפחות שתגיד משהו. השרה השנייה הכי בכירה מהמפלגה שרצה על טיקט חברתי הקימה את וועדת שוחט, הידועה גם כוועדה להפרטת החינוך הגבוה, השרה שתחת שרביטה הוצאו צווי מניעה למורים שובתים ובקרוב יוצאו כאלה גם למרצים שובתים, השרה שלא הצליחה לעמוד איתנה מול האוצר בעת שביתת הסטודנטים הארוכה. בתקופה בה תמיר מחממת את כסא שרת החינוך שבתה האקדמיה הישראלית לתקופה של מעל לסימסטר, כבודם של מורי ישראל נרמס עד דק ומערכת החינוך בישראל עוברת תהליך מזורז של הפרטה. ותמיר, צריך לשוב ולהזכיר, נבחרה במפלגה שרצה על הטיקט החברתי לאורך כל הבחירות.
לו היו מבטיחים לנו שרי העבודה לפני הבחירות שהם יתנו ידם לדיכוי שביתה של השכירים בעלי השכר הזעום ביותר, שיעלו את מחיר ההשכלה הגבוהה לכזה שתושבי הפריפריה לא יוכלו לעמוד בו, שיכריחו את הסטודנטים לקחת מלווה ממדינה שרק לאחרונה חוקקה חוק פנסיה מחייב כל – וגם הוא תקף למספר שנים בלבד; לו היו מבטיחים את כל אלה, היו יודעים מצביעיהם להמנע מהם. תחת זאת בחרו אנשי מפלגה בזויה זו להעמיד פני מפלגה חברתית ואחר כך לתת ידם לשרי המאה של אולמרט – הירשזון ואחריו בראון – ולשכירי החרב הביריונים שלהם.

בעיצומה של שביתת הסטודנטים הציעה תמיר הצעה לסטודנטים, בערב משכה אותה. מסתבר שפקידי האוצר לא הרשו. שרת חינוך בעלת שיעור קומה הייתה מניחה מכתב התפטרות על שולחן ראש הממשלה עוד באותו היום – כי אף שר לא יכול לתפקד כשמשרתי ציבור דוחפים אפם למשרדו וקובעים עבורו מדיניות. תמיר העדיפה להבליג ולמסור את הסטודנטים לשיניהם הממתינות של כרישי האוצר. השרה הזו לא ראויה ומפלגתה לא ראויה.

ראוי שמפלגת העבודה תבין שהפרת ההבטחות לבוחר בשביל בצע הכסא היא בגידה במצביעים, לא פחות.
יש לגרום למפלגה העלובה הזו לשלם את המחיר המלא על בגידתה – בקלפיות.

ומלבד זאת, עוד משתולל משטר צבאי בבורמה.  

תגיות: אלימות, בורמה, ביטחון, הפרטה, חינוך, יוסי גורביץ\', מכת ברק, מנהיגות, פקידי האוצר, צבא, קרנפים, ראש עיריית ישראל

כתובת טרקבק | RSS תגובות