ור”ה לדין, תמיר הביתה; על שביתת המרצים
עדות שקר: אז ועד ראשי האוניברסיטאות התכנס, והתברר שהוא שיקר לבית המשפט. פשוט ככה. ביום ראשון זה היה "אנו עומדים בפני אסון של ביטול הסמסטר ומשמעותו ביטול שנת הלימודים". אתמול התברר שאפשר "למשוך" עד יום חמישי.
בחוק העונשין כתוב, בפרק ט' סעיף 237: "א) המעיד בהליך שיפוטי, ביודעין, עדות כוזבת בדבר מהותי לגבי שאלה הנדונה באותו הליך, הרי זו עדות שקר, ודינו - מאסר שבע שנים; עשה כן בעד טובת הנאה, דינו - מאסר תשע שנים".
כלומר, ור"ה מסר, במתכוון, עדות שקר. לא שזה מפתיע, בהתחשב בהתנהלותו במהלך שביתת הסטודנטים, אבל על ור"ה לשאת בדין. המעשה שעשו היה לא רק לא חוקי, אלא גם לא מוסרי - כזכור, השקר (שהם המציאו) של ה-13 בינואר כתאריך אחרון הוא זה ששימש אותם כדי ללכת לבית הדין לעבודה מלכתחילה. ור"ה שיקר לבית המשפט ולתקשורת כדי לאלץ את עובדיו, המרצים, לשוב לעבוד בכפייה. אם זה לא ניצול לרעה של מערכת המשפט הישראלית, אני לא יודע מה כן.
תודה, אבל לא תודה: הקרנף הרשמי של מפלגת העבודה, יולי תמיר, הצטרפה סוף כל סוף למשא ומתן עם המרצים. עד עכשיו היא המתינה, השרה מהמפלגה ה"חברתית". היא המתינה, אולי בית הדין לענייני עבודה יאנוס את המרצים לשוב לעבודה. לאחר מעל לחודשיים של שביתה, נזכרה השרה הממונה להתערב.
וכאילו זה לא מספיק, תמיר מתערבת כ"מתווכת". במקום להיות הגב הפוליטי של המרצים, במקום לדרוש מראש הממשלה ומשר האוצר פתרונות, היא מתווכת בין פקידים לבין המרצים, כאילו היא לא נושאת בתפקיד רם, כאילו היא לא חברת ממשלה.
השרה תמיר, זה מעט מדי ומאוחר מדי. אם אין לך הכוח הפוליטי או האישי למלא את תפקידך, וותרי עליו.
ומלבד זאת, עוד משתולל משטר צבאי בבורמה.