פתחון פה

אות הפתיחה בקרב על הבית

המטורפים שבאנשינו נתנו את אות הפתיחה למערכה שלייבוביץ' ציפה לה, זו על אופייה של המדינה. בצעד בוטה ופשוט הם הכריזו מלחמה באופן רשמי על אזרחי המדינה הערבים, על מוסדות השלטון הנבחרים, על שלטון החוק, על הדמוקרטיה הישראלית, על עקרונותיה של מגילת העצמאות ועל יסודות הציונות. לא התפרעות, לא הפגנה, לא פריקת יצרים של בני נוער משולהבים. הכרזת מלחמה, חד וחלק.

התאווה הפתאומית הזו של חובבי הדם להרס ביתו של המחבל ממרכז הרב נובעת משלושה מקורות. הראשון הוא יצר הנקמה. מרכז הרב היא לב לבו של קן הצרעות המתכנה ציונות דתית, ומעשיו של הציבור הזה מאז הפגיעה במרכז הרב מעידים על כך יותר מכל. לא ראינו את המטורללת מקדומים מוליכה את המליציות שלה לקרב בשל הקסאמים בשדרות, למשל. לא, מה שמקים את אנשי המדון מרבצם הוא הפגיעה במה שנחשב בעיניהם "שלהם", המקום בו שנאה נלמדת מספרים בני מאות שנים. את נקמתם האישית הם מחפשים, והם זועמים על שום שהמדינה מסרבת לתת להם אותה.

המקור השני הוא התפישה של עליונות יהודית אינהרנטית, שאין צורך לומר שהיא גם, בהכרח, גזענית. אם היו המחבלים-תוצרת-בית הללו מאמינים שכל בני האדם נולדו שווים; אם היו מעדיפים את "חביב אדם אשר נברא בצלם" על פני "אתם קרויין אדם והם אינם קרויין אדם"; אם היו חושבים שאין עליונות אינהרנטית בשייכות דתית, אלא בסך הכול בחירה לגיטימית - או אז לא היה מנוס מהאמירה שאם את ביתו של המחבל ממרכז הרב יש להרוס, יש להרוס גם את ביתו של עדן נתן-זאדה, את ביתו של ברוך גולדשטיין, את בתיהם של חברי המחתרת היהודית ושל עוד שלל טרוריסטים יהודיים. אבל לא - הבנגבירים והמרזלים, חדורי שכרון כוח לאומני וגזעני, מעדיפים את הסיפור שלהם אחרת. הם מעדיפים לחשוב שיהודי שהורג ערבי - זה בסדר, ואולי אף רצוי; לעומת זאת, על הריגתם של יהודים יש לשלם מחיר כבד, ורצוי בנדל"ן.

המקור השלישי הוא התפישה המוטעית שהריסת בית משרתת איזושהי מטרה. זה לא המקור של נערי הכיפות המשולהבים בחרדת קודש נטולת מחשבה, הו, לא; אבל זה המקור של התומכים השקטים בהם. המחשבה שמאחורי הריסת ביתו של מחבל היא שאם מחבלים מתאבדים פוטנציאליים ידעו שמשפחתם הולכת לסבול, הם לא יעשו את זה. זו הנחה ספקולטיבית, שדורשת הוכחה, וכזו אין בנמצא. באותה מידה של הגיון ניתן לטעון שמי שרואה בתי הורים מוחרבים בשל חטאי בניהם יאבד את אמונו במדינה ויפנה כנגדה - זו הרי אותה הרטוריקה שמשתמשים בה נחשי הצפע שלנו לגבי גוש קטיף, ולכך יש לנו הוכחות יומיומיות.

אם הסביבה היא האשמה בטיפוחם של מחבלים, הרי שאת תפוח היה צריך להחריב אל הקרקע אחרי האוטובוס בשפרעם. אני לא מדבר בכלל על קריית ארבע ומוכי הירח המשיחיים שם - הטבח במערת המכפלה היה רק הבולט מבין שורה של מעשי טרור שביצעו אדוני הארץ ויצאו מבית המשוגעים הזה. אם המשפחה אשמה בגידולם של מחבלים היוצאים כנגד עקרונות הקיום הבסיסיים ביותר שלנו, הרי שגן הילדים של גאולה עמיר היה צריך להיות מרוסק.

ההתקפה על ג'בל מוכבר לא הייתה ביטוי של תסכול. היא הייתה הכרזת מלחמה על ישראל, משתי סיבות. הראשונה היא שהפסיכופטים חובשי הכיפה לא הגיעו לג'בל מוכבר כדי להפגין - הם הגיעו לשם כדי לפגוע בתושבי מדינת ישראל, בהתארגנות ספונטנית ובכוונת מכוון לפגוע ואף להרוג בהם. הם הגיעו לשם כדי לקחת לידיהם סמכויות הפעלות כוח שקשורות במדינה, כדי להפעיל לחץ טרוריסטי על העומדים בראש המדינה או לחלופין כדי להפעיל את הכוח בעצמם.

השנייה היא שהם מבהירים, בכרוזיהם ובאמירות של רבניהם, שאין הם מכירים עוד בשלטון הנבחר בישראל, וזו ההצדקה שהם נותנים לנטילת סמכותו. במקום שבו כל אזרח נוטל את החוק לידיו הוא מביא את המדינה לידי אנרכיה מוחלטת.  חוסר המוכנות של הצד הזה של המפה הפוליטית לקבל את ההכרעה הדמוקרטית כשזו אינה נראית לו הוא לא עניין חדש; אבל הניסיון להחליף את מקבלי ההחלטות בבן גביר ומרזל, להקים מליציה של המון מוסת ולבצע פעולות שיטור בתוך המדינה, הוא חדש. זה נקרא פוטש, ואסור לתת לו לעבור בשתיקה.